1. נכון לכתיבת שורות אלה בנימין נתניהו כנראה עוד לא החליט. זו אחת ההחלטות הקשות ביותר שיצטרך לקבל בחייו.
האם להמשיך לרפיח נגד כל העולם "החופשי" שלוחץ עליו לחתור לעסקה, וככל הנראה לשלם בכך גם בפירוק מממשלת האחדות, או לקפל את הזנב בין הרגליים, ללכת לעסקה ולחזל"ש את המלחמה.
על השולחן לא עומדת רק עסקת החטופים, אלא הרבה יותר מכך. הצווים שבית הדין הבינלאומי בהאג מתכנן להוציא נגד בכירי המדינה, כולל ראש הממשלה בעצמו, הם דרמטיים מאד. המשמעות באם ינתנו תהיה שראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל ועוד בכירים לא יוכלו לטוס לאף אחת מהמדינות שחברות בבית הדין בהאג, מחשש שברגע שינחתו בהן ייצא נגדם צו מעצר והם יובאו לבית הדין לפשעי מלחמה בהאג.
2. מי שיכול למנוע את הקטסטרופה הוא ביידן, שיכול להטיל סנקציות על המדינות שחברות בבית הדין ולעצור את ההליך. אבל ביידן לא ממהר לעזור לנו. הוא שומר את הקלפים קרוב לחזה ורוצה בתמורה לעצירת ההליך את העסקה הכוללת: החזרת העזתים לצפון הרצועה, יציאה ממסדרון נצרים, אי כניסה לרפיח ועצירת המלחמה בפועל. בתמורה תקבל ישראל 33 שבויים חיים - ותגזור בעצם גזר דין מוות על כל שאר השבויים, שללא אף מנוף לחץ צבאי על חמאס ישארו לעד במנהרות חמאס.
ביידן משחק פוקר פייס. אבל גם לישראל יש צעדים לעשות מולו כדי לחשק אותו. זה אולי נשמע מוזר אבל לאמריקה יש מה להפסיד מכישלון ישראלי לא פחות מישראל. עיני כל העולם נשואות למלחמה בעזה כדי לראות כיצד נראה הסיוע של אמריקה לבת בריתה החשובה ביותר. בדיוק כמו שהסיוע לאוקראינה היה אינטרס אמריקני יותר מאינטרס אוקראיני, ככה גם הסיוע לישראל בשעת מלחמה הוא לא חסד והם לא באמת עושים לנו טובה, אלא זה כורח המציאות מבחינת האמריקאים ואירוע עם השלכה גיאו אסטרטגית על היחסים עם כל בנות בריתם.
אז עם כל הכבוד, ויש כבוד, למיליארדים שהאמריקאים שלחו לנו למימון המלחמה ולמטריה המדינית - הסיוע האמריקאי הוא אינטרס אמריקני לא פחות מהיותו אינטרס ישראלי. אז שהאמריקאים יפסיקו לאיים עלינו. בסוף הם יהיו חייבים לבצע את המהלך של מניעת הצווים בהאג, בלי או עם פעולה צבאית ברפיח.
3. כל מי שאומר "נעשה הפסקת אש ואם חמאס יפר אותה נשמיד אותו", אומר בדיוק את מה שאמרו ביטחוניסטים אחרים בעבר: "נצא מגוש קטיף / לבנון ואם חמאס / חיזבאללה רק יירו טיל אחד נשמיד אותם"?!
לנתניהו יש שני כתמים ענקיים על כהונתו:
1. עסקת שליט.
2. הסירוב כל השנים ליזום מלחמה למיגור חמאס כשהעולם כולו נגדנו.
אלה חלק מהאירועים שהביאו אותנו ל-7.10. כעת יש לו הזדמנות לתקן לפחות חלקית את שניהם. להגיד "לא" כפול. סירוב לעסקת כניעה של שחרור אלפי מחבלים, וכניסה לרפיח נגד עמדת העולם למיגור חמאס.
4. אי אפשר לזלזל בהימור שראש הממשלה צריך לקחת על עצמו. אבל זו הבחירה, כמו שאמר צ׳רצ׳יל, בין חרפה למלחמה. ראש הממשלה צריך לזכור כעת שאם יצעיד את ישראל לרפיח, אמנם יתכן שהמחיר האישי יהיה כבד, אבל זו תהיה שעתו הגדולה והוא יכנס לספרי ההיסטוריה יחד עם הרצל ובן גוריון, מנהיגי הציונות שעמדו נחושים מול העולם כולו ויכלו לו.
במובן הזה כעת רגע האמת של נתניהו. גיבור נעוריו וגם בגרותו הוא צ׳רצ׳יל שעמד נחוש מול העולם המערבי כולו והשמיד את גרמניה הנאצית. הוא התלבט בין עסקה למלחמה ובחר במלחמה. נתניהו ניצב כעת מול הכרעה ברורה: להיות צ׳רצ׳יל או להיות צ׳מברליין. כולנו יודעים איך העולם זוכר היום את צ׳רצ׳יל ואיך את צ׳מברליין.