רויטל ולך, סטודנטית מהטכניון שזכתה באולימפיאדת הפיזיקה העולמית לפני כשנתיים, דורגה ברשימת המדענים המבטיחים ביותר של המגזין היוקרתי פורבס.
רויטל ולך, בוגרת אולפנת בהר"ן בגדרה ובת להורים מתמטיקאים, התמודדה מול 370 משתתפים מ־74 מדינות, וזכתה להיות התלמידה המצטיינת בעולם בפיזיקה.
"חצי שעה לפני המבחן הייתי בלחץ מטורף, היסטרי", היא שיחזרה לפני כשנתיים בשיחה עם רבקי גולדפינגר בעיתון בשבע. "חשבתי מה יקרה, אולי לא ילך לי טוב. התפללתי: ריבונו של עולם, בבקשה תעזור לי. ואז במבחן עצמו פתחתי את הטופס ופתאום הייתי בריכוז מקסימלי ועם אדרנלין מטורף. הייתי מרוכזת לגמרי במבחן. לא שמתי לב מה קורה סביבי. פשוט פתרתי מה שיכולתי. לא חשבתי בכלל 'עכשיו אני עובדת בשביל המדליה', ממש לא. רק ישבתי ופתרתי את המבחן הכי טוב שאפשר".
ומה הייתה ההרגשה כשיצאת מהמבחן? "כשיצאתי מהמבחן הרגשתי שהלך לי טוב, אבל שהיה ממש קשה ואולי אולי יש לי סיכוי לזכות במדליית ארד, אבל יש מצב שאקבל רק צל"ש", היא מספרת בכנות. "אפילו לא קיוויתי למדליית כסף".
התוצאות התקבלו במוצאי השבת, כשהיא כבר הייתה בביתה שביישוב מורשת. "המאמן הכריז את שמות החברים מהנבחרת: רון - ארד, נועם - ארד, נדב – כסף, יעקב – כסף. אותי הוא לא הזכיר בכלל".
מה חושבים באותן שניות? "המוח אומר: אולי זהב? לא, אין סיכוי. אז אולי בעצם לא קיבלתי כלום? או אולי רק צל"ש? הדופק מטורף. אני לא נושמת בכלל. ואז הוא מכריז: 'רויטל ולך - מדליית זהב'. זה היה מרגש ובכלל לא נתפס", היא חוזרת נרגשת לרגע שבו התבשרה על זכייתה.
ההורים שלך היו לידך ברגע הבשורה? "לא, כי הלכתי הצידה ופתחתי את הזום בפלאפון שלי. אמרתי לעצמי: 'אם אתאכזב - שיהיה לי קודם קצת זמן לעצמי לעכל'. מבחינתי זהב לא היה משהו שהולך לקרות, אפילו לכסף לא חשבתי שיש סיכוי, אבל ברוך ה' יש זכייה, ולמדתי מזה שאם משקיעים באמת - אפשר להגיע למקומות מטורפים, אפילו בקנה מידה שבכלל לא חושבים עליו".