הפטרת פרשת אחרי מות פותחת במילים 'הלא כבני כושיים אתם לי בני ישראל'. כוונת הנביא היא שאנו מתנהגים לקב"ה כאילו היינו זרים, כאילו לא היינו בניו, שהרי הוא אינו כושי ובני ישראל נוהגים כאילו הם כושים.
אין בדברים האלו הטלת קלון או פגם במי שצבע עורו שחור, והרי ציפורה, אשתו של משה רבינו היתה כושית, והיא היתה כידוע גם יפה מאד וגם צדיקה ומיוחסת מאד.
אלא יש פה קביעת עובדה והיא שלא יתכן שמהורים שאינם כושים יצאו ילדים כושים. אלה הן עובדות גנטיות פשוטות וכך ריבונו של עולם הטביע את הטבעים בעולמו מבחינה מדעית..
העור הוא האבר הגדול ביותר בגוף האדם, והוא מכסה את כל הרקמות והעצמות סביב סביב. לכל מקום בגוף קיים עור במרקם ובעובי המתאים לו, וגם צבע העור אינו זהה בכל המקומות בגוף. ידוע שאצל עמי אירופה גון העור לבן-בהיר, אצל עמי המזרח התיכון וצפון אפריקה העור נוטה לצבע חום ברמות שונות של כהות, במרכז ובדרום אפריקה צבע העור שחור גם כן ברמת כהות שונה ממקום למקום, ובמזרח אסיה הצבע חום בהיר נוטה לצהבהב. את האינדיאנים בצפון אמריקה נהגו לכנות 'אדומי עור', למרות שעורם היה נוטה לחום, ואולי צבעי המלחמה שהם צבעו בהם את עצמם הפכו את פניהם לאדומים. עשו היה אדמוני ולהבדיל גם דוד המלך. אסתר המלכה היתה ירקרוקת.
הצבע של העור תלוי בסוג וברמת הצפיפות של הפיגמנטים, גורמי צבע זעירים, שנמצאים בו, ואי אפשר לשנות את צבע העור במהלך כל החיים. בדרך כלל הצבעים הכהים יותר גם דומיננטיים יותר מבחינה גנטית, ולכן תינוק שיוולד להורים שאחד לאחד מהם עור חום כהה או שחור ,עורו יהיה בדרך כלל כהה, גם אם פחות מעור ההורה הכהה שלו. אבל תמיד ישנם יוצאים מהכלל מסיבות שונות.
עור כהה או שחור פגיע פחות לכוויות שמש מאשר עור בהיר. ראוי שבעלי העור הבהיר ידעו להקפיד ולהיזהר מקרינה ישירה של שמש על עורם יותר מזמן מינימלי, בוודאי שבשעות של קרינה חזקה שאלו שעות הצהריים, כי הם בסיכון ללקות בכוויית שמש באחוזים גבוהים בהרבה מאשר בעלי עור כהה באותה סיטואציה. הסיבה היא שבגווני העור הכהים יותר, המלנוזומים –]Melanosomes]-מבני התאים המחזיקים מלנין, הם מלאים יותר.
המלנין בולע קרינה באורכי גל קצרים (בעיקר קרינה על-סגולה) ובכך מגן על הגוף מפני הקרינה. ככל שאדם נחשף יותר לאור השמש, כך מפרישים המלנוציטים יותר מלנין והופכים את העור לכהה; זהו מקורה של תופעת השיזוף. המלנין נמצא בעיקר בעור, שם הוא משפיע על צבע העור.
על צבע עור ויופי ואופי קשה להתווכח. לפני שנים, בזמן מבצע שלמה, הגיעו תלמידים חדשים , ילדים אתיופים שעלו ממבצע שלמה, ללמוד בבית ספר בשעלבים. אחת המורות היתה שכנתי האברכית-והיא ספרה לי סיפור מכונן.
במסגרת של שיעור תורה, היא ספרה בכתה על מלאכים -על מלאכים טובים ועל מלאכים רעים, ובקשה לצייר את מלאך המוות. באיזה צבע אתם חושבים שהתלמידים [כולם] צבעו אותו? ניחוש אחד קטן- לבן!