על הצורך הקיומי לפעול גם מהראש נאלצנו ללמוד מיחיא סינוואר ימ"ש. צורר ערמומי זה הקפיד לא להכתים את ידיו ברצח אזרחי ישראל, אלא "רק" ברצח משת"פים. הוא הבין שכדי לרצוח אזרחים בסיטונאות, עליו לסגור את הברז של המודיעין האנושי שמסייע לנו לסכל פיגועים. סינוואר הבין גם שעליו להותיר את עצמו מחוץ לכלא. רצח משת"פים בלבד השיג את שתי המטרות: כך שוחרר בעסקת שליט (בניגוד לכמה ארכי־מחבלים אחרים), כך השתלט על בני עמו, ומשם התפנה להמיט עלינו את מרחץ הדמים בשמחת תורה. כעת נבנה גם אנו תוכנית שלבים חכמה שתחנוק את הרוצח הערמומי הזה עם חבריו, במנהרות של עצמם.
את שלבי הפעולה שנתניהו מנוע מלהסביר, מותר בעידן המידע לפרט כאן:
א. לא נחכה עוד, נפתח מיד במערכה ברפיח. הרווח המיידי: סתימת הגולל על עסקת שחרור המחבלים האפלה שמבשל לנו סינוואר בסיוע הערביסטים במחלקת המדינה של ביידן. אי־ביצוע עסקת שחרור מחבלים אינו כישלון כפי שמשווקת התקשורת הבין־לאומית המגויסת – אלא הצלחה.
ב. סביר כי סינוואר לא יימצא ברפיח, הוא והחטופים סביבו שמגינים עליו שוהים כנראה במנהרות שטרם נהרסו. אך הכניסה לרפיח צריכה לסיים את ההשתלטות על הקרקע שיש לשלול מהנוח'בה. רק כך נותיר את סינוואר ואנשיו תקועים מתחת לקרקע שכולה בידינו, כלואים מאימת צה"ל.
ג. כדי לחנוק אותם במנהרותיהם, או לאלצם לצאת מן המנהרות אל מול צלפי צה"ל, אין צורך למנוע מעבר מזון לעזה. יש להתמקד, גם הסברתית, במניעת מעבר דלק. מצור דלק יעשה את העבודה, מפני שכל מנהרה תלויה לחלוטין בחשמל לצורך אוורור. כשייגמר הדלק ייגמר החמצן והמנהרה תצא מכלל שימוש. מצור הדלק עשוי לארוך חודשים או שנה, תלוי כמה דלק חמאס אגר במנהרות.
האם מתווה רפיח הנ"ל, כתחליף למתווה שחרור המחבלים, יציל בוודאות את כל החטופים? אף מתווה אינו ודאי. ראשית, אין ודאות שהחטופים בחיים, ובנוסף לכך, כל עוד חוטף החטופים טרם הובס, הרי שבכל רגע עלול הוא לחטוף עוד חטופים, בלי לחשוש לתגובת־נגד בעולם. מכאן שהחטופים בסכנה: החטופים העכשוויים, וכל ילדי וקשישי מדינת ישראל שעלולים להיות על הכוונת של סינוואר 2 – האלמוני שישוחרר חלילה בעסקת מחלקת המדינה, כפי שסינוואר 1 האלמוני דאז שוחרר בעסקת שליט.
איננו יודעים האם נצליח לחלץ את החטופים בשלב מצור הדלק. חייהם תלויים בשאלות כמו עד כמה סינוואר נחוש למות יחד איתם, האם יימצא עריק (האם מי מאנשי סינוואר יבגוד בו וימסור מידע לישראל תמורת הימלטות אישית) ועוד. עם זאת, הסיכון חלקי. לעומת זאת, אם זונחים את מתווה רפיח ועולים על מתווה שחרור המחבלים של מחלקת המדינה האמריקנית, בוודאות תהיה מערכה שנייה בהנהגת הסינוואר הבא, שאותו נשחרר, ובוודאות יירצחו הרבה יותר ממאה איש. כך בדיוק קרה בשמחת תורה, שבה נהרגו יותר מאלף איש, בעקבות עסקת שחרור המחבלים הקודמת. מה שברור הוא שכל דחייה בכניסה לרפיח פירושה עוד יום של סכנה לחטופים.
משום כך מפלגות הימין, וכן השר שיקלי, הודיעו לאיזנקוט באמצעות נתניהו שהם בוחרים במתווה רפיח ולא במתווה שחרור המחבלים. עם איזנקוט אין להתווכח בהיותו ממשפחה שכולה, אבל מעל ראשו הציבור חייב לדרוש: רפיח עכשיו ומהר, שמא סינוואר יעשה לנו שוב בית ספר ויספיק להיענות לעסקת שחרור המחבלים שקבינט המלחמה השמאלי שלנו הסכים לה לפני שצה"ל יספיק להשתלט על רפיח.
והערה לסיום. נתניהו לא יוציא את מתווה רפיח לפועל בלעדיכם, כי נתניהו תמיד מפחד להקדים את דעת הקהל. לכן, תנאי מקדים למתווה הוא שכל אחת ואחד מאיתנו יקיים "מי לה' אליי" ויבהיר לסביבתו החברתית באופן יזום ("את פתח לו") בשיחות וברשתות: אני עם מתווה רפיח. מתווה שחרור המחבלים? על גופתי המתה, תרתי משמע. הסבירו את ההיגיון לחברים ולשכנים, במשפחה ובעבודה, כפי שאנו הישראלים עשינו פעמים רבות בעבר. הלוחמים החכמים מבקשים זאת. בואו נכבד את בקשתם, ובין השאר נתייצב לצד הימין הפוליטי שעשה השבוע בדיוק את הנדרש והבהיר את עמדתו לאיזנקוט המהסס.
"ביחד ננצח" צריכה להיות לנו לא משאלה אלא צו.
הכותבת היא דוברת 'מטות ערים'
***