הרב שמואל כ"ץ, שאימו חדוה ואחותה לאה היו חלק מ'תאומות מנגלה', שוחח עם ערוץ 7 לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה.
"אימי ז"ל חדווה כ"ץ ואחותה התאומה לאה פיינשטיין ז"ל מניר גלים היו גיבורות. נצר ליהדות הונגריה שחוסלה ממש לקראת סוף המלחמה. כמעט חצי מיליון יהודים נשלחו מהגטאות ברכבות לכיוון אושוויץ, פותח הרב כ"ץ.
הוא ממשיך ומספר כי "גם הן נסעו בצפיפות רבה בקרון להובלת בהמות והגיעו למקום נוראי - בירקנאו. הן ירדו מהרכבת ואמרו להן שמי שיש לה תאומה ימסרו אותה למנגלה. אין להן מושג מיהו אותו מנגלה. הן בשלב הזה עוד האמינו שיחזרו וייפגשו עם סבתא בצ'כוסלובקיה. הן יורדות, עוברות את הסלקציה הנוראית של מנגלה והוא שולח אותם לכיוון המשרפות. אין להן מושג מה זה. לפתע, אמא שלהן מסתובבת ומוסרת אותן לידיים המגואלות בדם של מנגלה. היא אומרת לו: 'רצית תאומים - קח אותן'. הבנות פרצו בבכי כי האם הבטיחה שלא תמסור אותן והיא השיבה 'נבוא לקחת אתכן, יהיה טוב'. מנגלה מוסר אותן לאנשים שלו והן מתחילות לעבור ניסויים יומיומיים קשים ביותר. הן צועדות כמעט יום יום לאושוויץ ועוברות כאבי תופת".
הרב כ"ץ אומר כי אימו סיפרה לו שמה שהחזיק אותה בתנאים הבלתי אפשריים היתה האמונה. "מה ששמר עליהן היה כוח האמונה שלהן. הדוד שלהן שהיה במחנה שבו אספו את הציוד של היהודים שירדו מהרכבות ושמע שהגיע משלוח מהעיר שלהן. הגיע מישהו מטעמו למרפאה של מנגלה ושאל אותן מה הן רוצות מהדוד. הן היו יכולות לבקש כל דבר - אך ביקשו רק סידור תפילה - באמצע הגיהנום. הן לימדו את התאומות והתאומים שלא ידעו - להתפלל. בניר גלים הן היו סמל של אמונה".
האם ואחותה, לאורך חייהן, סיפרו את סיפורן כדי להנחיל את זכר השואה לדורות הבאים והוא ממשיך את מורשתן. "באחד מימי השואה הייתי באולפנה באשקלון וסיפרתי לבנות את הסיפור ואמרתי להן 'מכאן אני נוסע לאמא שלי. מה הייתן רוצות להגיד לה אחרי ששמעתן את סיפורה?'. הן ענו בדמעות 'תאמר להן שהן גיבורות ואנחנו מעריצות את כוחות הנפש שלהן'. היא לימדה אותי שכשיש לך רצון ומטרה ויש לך בשביל מה לחיות - אין קשיים שעומדים בפניך. שאלו אותן מהיכן הן שאבו את הכוח והן ענו תמיד 'רצינו לחיות. רצינו לספר את הסיפור'".
לאורך השנים הונצח סיפורן של התאומות בסרט בו הן מספרות את קורותיהן בהרחבה. "הדודה סיפרה בסרט: 'לא הבנו מה זו חירות'. כולנו דיברנו בליל הסדר על החירות. הן לא ידעו מה לעשות עם זה. לבסוף הן הגיעו לארץ ישראל והקימו את המושב ניר גלים מתוך אידיאולוגיה עצומה של יישוב ארץ ישראל וארץ הקודש", מוסיף הרב כ"ץ.
הוא נשאל לגבי ההשוואה בין השואה לטבח הקשה ב-7 באוקטובר. "הרבה דיברו וכתבו וטענו שבשמחת תורה היתה 'שואה'. במחילה, זה היה כאב נוראי, מעשה זוועה ברברי מאין כמותו, אבל זו לא 'שואה'. זה לא מה שההורים והסבים שלנו חוו. לנו, תודה לאל, יש מדינה עם טכנולוגיה, מדע ותורה שלא היתה כאן כך מאז בית שני".
לדבריו, משפחתו הסתכלה על כל התקדמות של המדינה, כעל ברכה. "על כל שלב קטן שאנחנו עוברים במדינה צריך להגיד תודה. הדודה שלי לימדה את ילדיה שעל כל דבר צריך להגיד תודה. אנחנו מתקרבים ליום העצמאות ושם נאמר תודה ונאמר הלל. אמא שלי ביקשה תמיד בהרצאות: 'תדעו מה המדינה שלנו נתנה לכם'. יש הרבה מה לעשות ולתקן במדינה אבל צריך לחגוג את תקומתה".
"לאמא שלי כאב מאוד כל ימי חייה - אבל היא גם היא הרגישה שזכתה. ל בר מצווה ובת מצווה אומרים אצלנו שזו נקמה במנגלה ימ"ש. יש נצח ישראל יותר גדול מזה?", מסכם הרב כ"ץ.