אחרי חצי שנה של מלחמה, ישראל ניצבת בפני צומת דרכים מכריע שעלול לשנות את כיוון הלחימה באופן שימנע כניסה לרפיח, ומנגד יכול להביא עוד חטופים הביתה. נכון לעכשיו, ישראל מתעקשת שלא להתחייב לסיום הלחימה, מתוך תקווה שלאחר מכן היא תשוב ותפעל ברפיח ובשאר הרצועה למרות הלחצים הבין־לאומיים – בעיקר מארצות הברית – שהיא מתמודדת איתם בימים אלה.
הכניסה לרפיח נתפסת כהכרחית. החטיבות הפעילות האחרונות של חמאס נמצאות באזור זה, ומבלי לחסלן ישראל מתרחקת מאוד מהשגת מטרות המלחמה. מנגד, לא מעט אנשי צבא בדימוס ומומחים - גם כאלו שמזוהים עם הימין - טוענים שהכניסה כעת תשחק לידיו של מנהיג ארגון הטרור יחיא סינוואר, משום שהוא אינו מעוניין בעסקה לשחרור חטופים ומנסה להפיל את האחריות על ישראל.
גם ההצעה האחרונה לעסקה אינה ברורה דיה לציבור הישראלי. כלי תקשורת ערביים פרסמו בימים האחרונים פרטים חדשים בעניין המתווה שהציעה מצרים, שעתיד לכלול שלושה שלבים. השלב הראשון אמור להימשך 40 ימים, ובמסגרתו ישראל תיסוג מאזורים עם אוכלוסייה צפופה ותעצור את פעילות כלי הטיס למשך 10 שעות מדי יום. בשלב זה ישוחררו נשים חטופות. החל מהיום ה־22 לעסקה ישוחררו גם גברים, ובתוך כך יחל פינוי ההריסות ויחודשו תשתיות בתי החולים והמאפיות. בקטגוריה ההומניטרית הכוללת פצועים, מבוגרים ופגועי נפש ישוחררו כ־20 מחבלים תמורת כל חטוף.
בשחרור החיילות, בעבור כל חיילת ישוחררו 20 מחבלים עם דם על הידיים שנשפטו למאסרי עולם. לפי קצב השחרור הצפוי לא בכל יום ישוחררו חטופים, אלא אחת לשלושה ימים יבוצע שחרור של שלושה חטופים. כמו כן, כך עולה מההצעה, ישראל תאפשר יציאה של מחבלים אל מחוץ לרצועה לצורך קבלת טיפול רפואי. בנוסח ההצעה לא מופיעה התחייבות ישראלית שלא לחזור לרצועה, אלא מוצע "לחזור לרגיעה מתמשכת ויישום כל מה שדרוש כדי להשיג הפסקת אש".
במסגרת השלב השני, שיימשך 42 ימים, תוכרז הפסקת אש כוללת בתמורה לשחרור החטופים שנותרו בחיים, כולל חיילים. בנוסף, בתמורה לשחרור החטופים - תשחרר ישראל מחבלים נוספים. בשלב השלישי, שיימשך פרק זמן של כחודש וחצי, יוחלפו גופות הישראלים שנמצאות ברצועה בתמורה לגופות מחבלים פלשתינים.
אם אכן מדובר בעסקה שבה יוחזרו כל החטופים, הרי שמדובר בתקופה של לפחות ארבעה חודשים וחצי. השאלה הגדולה היא אם באמת יוחזרו כל החטופים כולל כל הגופות שנחטפו לעזה, ואם לחמאס יש שליטה בכלל על כל החטופים והגופות. בדרג המדיני מתקשים לענות באופן ודאי, שכן הניסיון הוכיח שחמאס תעתע בישראל לא אחת בעסקה הקודמת.
בה בעת יש לשקול אם ישראל יכולה לקחת את הסיכון שהמלחמה תסתיים מבלי למגר את הכוחות הצבאיים של חמאס, ומבלי להיכנס לרפיח.
הדילמה שעומדת בפני קבינט המלחמה היא אולי אחת הקשות שעמדו אי פעם בפני המערכת המדינית, כשהתנאים כוללים גם לחץ אמריקני כבד מאוד מחד גיסא, ומאידך גיסא לחץ כבד מבית מצד משפחות החטופים (שגם בתוכן יש דעות שונות באשר למהלך הנכון) וכמובן המחאות נגד הממשלה.
"עסקה מופקרת תיבלם בממשלה"
יושב ראש תנועת הביטחוניסטים, תת־אלוף במיל' אמיר אביבי, חושב שמבצע צבאי ברפיח הוא שיכריע את עתיד המלחמה, ולכן ישראל לא יכולה לוותר עליו בשום פנים ואופן.
"הפעילות ברפיח היא שתקבע את העמידה במטרות המלחמה", הוא אומר. "אי אפשר לסיים את המלחמה בלי כיבוש ברפיח. כל מטרות המלחמה תלויות בזה: גם חיסול חמאס כגוף שלטוני וצבאי, וגם היכולת להגיע לכל החטופים ולא לחלקם - כי יהיו חטופים שחמאס לעולם לא ישחרר ורק בכוח נוכל לשחרר אותם. עלינו לייצר את התנאים לאי הקמה של צבא טרור בעזה, וזה דורש שליטה על ציר פילדלפי ועל גבול מצרים למניעת התעצמות ברצועה כפי שראינו ב־17 השנים האחרונות". אביבי מוסיף: "לכן אין שום קונסטלציה שבה לא ניכנס לרפיח, אחרת נפסיד במלחמה. הפסד במלחמה יהפוך אותנו לטרף במזרח התיכון וידרדר את המצב שלנו עשרות מונים מאשר הוא כיום".
יש אנשי צבא שמעריכים שחמאס מתבצר היטב ברפיח וישראל עלולה לספוג שם מכה קשה. אתה שותף להערכה הזאת?
"בסוף רפיח היא המעוז האחרון שלהם. ברור שהם מבינים שזה הקרב האחרון, והם נערכים ומתבצרים, אבל כשצה"ל ייכנס לשם הוא יפרק אותם - כמו שהוא עשה בצפון הרצועה. הרי המצב הקשה ביותר היה ביום הראשון של התמרון, כשהם היו בשיא עוצמתם, ויכולנו להם. השתלטנו על צפון הרצועה ואחר כך באנו לחאן יונס, שהייתה יעד מבוצר, ואחרי קרב לא פשוט הכרענו אותם, וגם ברפיח נעשה את זה. אני יוצא נגד דעתם של כל מיני גנרלים לשעבר שאומרים שזה מסוכן או שזה מארב מתוכנן. יש שם חטיבה, וצריך להיכנס ולהשמיד אותה. צה"ל יודע לעשות את זה היטב".
ומה לגבי עסקת חטופים שתעכב כניסה לרפיח - אך לא תמנע אותה לחלוטין?
"אכן קיימת שאלה אם לפני כניסה לרפיח אנחנו יכולים להביא לשחרור של עוד חטופים. ברור שניסיון לשחרר חטופים במצב מלחמתי הוא יותר מורכב ומסובך. צריך להיות זמן תחום למהלך, ומדברים כאן על כחודש. צריך לראות שהתנאים הבסיסיים לא משתנים במהלך העסקה, ושחמאס לא משתלט שוב על צפון הרצועה. לכן עלינו להמשיך לשלוט על מסדרון נצרים".
מה צריך להיות הקו האדום או הגבול של עסקה כזו מבחינת ישראל?
"הדרג המדיני כבר חצה קווים אדומים שלא היה צריך לחצות. מרגע שהוחלט על המספר 40, והאמריקנים והמתווכים האחרים הסכימו לכך -היה אסור לסגת מזה. אם חמאס לא היה מסכים - פשוט היינו צריכים להיכנס לרפיח. העובדה שישראל פתאום התקפלה, ירדה מ־40 ל־33, ופרקי הזמן של הפסקת האש השתנו, היא בלתי נתפסת. זו הפגנת חולשה שאין לה שום מקום. בסופו של דבר מי שעומד בפני השמדה זה חמאס ולא אנחנו. לא הייתה שום סיבה לשנות את התנאים שנקבעו ולסגת אחורה בתנאי הבסיס.
"מי שמדבר על הפסקת אש של שנה אומר בעצם שנפסיק את המלחמה. דרג מדיני שיחליט החלטה כזו, אין לו מקום להנהיג את העם הזה. אני מקווה שזה לא המצב, ואינני חושב שכך יהיה. אנחנו נדע רק כשתובא עסקה לאישור הקבינט. יש שרים שלא יעברו לסדר היום על משהו מופקר - גם במחיר של הפלת הממשלה - ואני חושב שראש הממשלה מבין את זה היטב".
בינתיים אנחנו סופגים לחץ כבד מאוד מצד ארצות הברית.
"המחיר שארצות הברית רוצה, כפי שהיא מציגה כעת, הוא שדמנו יופקר באופן מעשי. זה לא מחיר שישראל יכולה לשלם אותו. הייתי בשבוע האחרון בהר הנגב, וניצלתי את ההזדמנות לנסוע לקבר בן גוריון. צילמתי משם סרטון ואמרתי שאנחנו זקוקים להנהגה שיודעת לעמוד בלחצים ולקבל את ההחלטות הנכונות לעם ישראל ולמדינת ישראל - וההחלטה הנכונה היא כניסה לרפיח. עוד חודש, פחות חודש, צריך להיכנס ולהכריע את המלחמה הזאת.
"כל עיכוב בכניסה לרפיח מסכן את מטרות המלחמה, כי מרחב הלגיטימיות הולך ומצטמצם, והדבר גם פוגע קשות בתושבי הצפון. מדינת ישראל דבקה באסטרטגיה שהיא רוצה קודם להכריע את חמאס ורק אחר כך להתמודד עם הצפון. כל חודש שמתעכבים זה עוד חודש של חוסר התמודדות עם הצפון, שאזרחים ישנים במלונות, שמסכנים את כל ההתיישבות באזור. לא צריך להילחץ מהפגנות או מהאמריקנים. זה משהו שההנהגה צריכה לקחת בחשבון, ועליה לעשות מה שצריך".
"חשבון נפש לאומי רציני"
אלוף משנה במיל' ד"ר חנן שי, חוקר בכיר במכון משגב לביטחון לאומי, מומחה לתכנון אסטרטגי צבאי ומדיני ולקבלת החלטות, טוען שהדילמה של רפיח ועסקת החטופים מסובכת הרבה יותר - ולא בטוח שההכרעה הולכת לצד הפעולה ברפיח.
"יש כאן התנגשות בין העוצמה הצבאית שיכולה לבצע את רפיח, העוצמה הבין־לאומית שבה אנחנו נתקלים בהתנגדות גדולה ויש חשיבות גדולה שנהנה מהתמיכה והלגיטימציה של ארצות הברית להפעלת הכוח, ויש גם את העוצמה החברתית הפנימית. שלושתן רותחות כרגע", מסביר שי.
צה"ל מסוגל לדעתך להצליח בפעולה ברפיח?
"יש לנו יכולת לכבוש את רפיח, אבל המחיר יהיה גבוה מאוד. המלחמה מתנהלת ברמת הביטחון הלאומי, לא ברמת ההגנה הלאומית. ברמת ההגנה הלאומית אתה יכול לכבוש אותה. ברמת הביטחון הלאומי אתה עלול להביא עליך אסון גדול - וזה השיקול שצריך להיות.
"למעשה, צריך לקבל פה החלטה, וצריך להגיע לאחד הכיוונים בידיעה שאתה משלם מחיר. בעניין של החטופים או רפיח, אם אפשר לקבל עכשיו את כל החטופים בתמורה למה שהם דורשים - שחרור מחבלים ולהפסיק את המערכה כרגע בזירת עזה - הייתי עושה את זה".
מה השיקול שמנחה אותך כשאתה מציג מהלך כזה?
"יש כמה סיבות: הראשונה היא מצב החטופים. ככל שהזמן עובר, הסיכויים שנקבל אותם חיים ובמצב טוב הולך ופוחת. יש כאן צער גדול מאוד, ואנחנו צריכים לנסות להקל אותו. המשפחות במצב נוראי, ואם אפשר לקבל אותם - והכוונה לכולם ללא יוצא מן הכלל - אנחנו מוכנים להפסיק את האש לתקופה ארוכה אפילו של שנה־שנתיים.
"נוסף על כך, עלינו לשמר את הקשרים הטובים עם האמריקנים, כי אנחנו תלויים בהם. טעינו כשלא יצרנו כאן את העוצמה המספקת כדי שנוכל לעשות את הדברים כמו שאנחנו רוצים ואחר כך לקבל הערות מהאמריקנים".
ד"ר שי מוסיף כי לדעתו צה"ל נכנס ללחימה בעזה לא מוכן מספיק, מתוך תפיסה מוטעית. "צה"ל נבנה כדי להכריע מערכות מהר. והוא עובר מהפכה מצבא של הכרעה לצבא של הרתעה תודעתית שפועל בלי להכריע. התוצאה היא שבכלל לא היו תוכניות לכיבושה של רצועת עזה. בכל המלחמות היו לנו תוכניות מגירה שלאורן מתכוננים. הפעם התעוררנו מאוחר מדי".
לדבריו, "צה"ל התחיל בעזה מתוך רעיון שכאשר נגיע עמוק פנימה, הזעזוע שייגרם לחמאס יוביל להתפוררותו. זה קשקוש. לו היינו עובדים על פי תפיסת ההכרעה המקורית של צה"ל, הדברים היו נראים אחרת. זה גם מסביר מדוע המלחמה נמשכת חצי שנה. הדוקטרינה המקורית של צה"ל היא הכרעה מהירה - מה שאומר שהיינו צריכים להתחיל בציר פילדלפי וברפיח ולנתק את כל האזור ממצרים, ואז להמשיך בתקיפות בחלקי עזה או לפעול במקביל".
אם לא נכנסים לרפיח - אנחנו נשארים עם הטרור שם.
"הגענו למלחמה בלתי מוכנים לחלוטין, ולכן אנחנו עומדים מול שאלת רפיח כשהאמריקנים שמים את כל כוחם שלא ניכנס לשם, כשאנחנו יודעים שיהיו שם פגיעות בחיילים שלנו ובאזרחי עזה - ואז אולי נביא למיטוטו המלא של חמאס - אבל לא נביא לסוף העניין, כי כשהמערכת מתפרקת מדובר בטרוריסטים בודדים שימשיכו.
"לכן חייבים להיות נוכחים בשטח גם אחרי כן ולטהר אותו כמו שצריך. יש שם 750 קילומטר של מנהרות מתחת לאדמה שאם לא חושפים אותן ומשמידים אותן, נחטוף מהר מחדש. ייתכן שצריכים ללכת על טיהור כל מה שיש לנו ביד כעת בשטח הרצועה - ולהביא חברות כרייה אזרחיות כדי להביא להשמדתן. בכל מקרה - לא נצליח להשיג את המטרה של הסרת האיום ושלא יהיו טרוריסטים".
עד כדי כך?
"בעזרת חמאס זיהינו בעיה קשה - שהצבא אינו מוכן וערוך לנהל מלחמות הכרעה קצרות, זולות, בעוד הדרג המדיני אומר 'יש לנו כל הזמן שבעולם'. ישראל לא יכולה להיקלע למלחמות ארוכות ויקרות. כל מדינה דמוקרטית, משגשגת, לא יכולה לנהל מלחמות ארוכות. צריך לומר שעשינו הרבה מאוד, חשפנו את היכולות הגדולות, והיו לנו גם כמה הצלחות משמעותיות.
"עסקה נכונה, לא בכל מחיר ובאופן שיפגע במדינת ישראל, תאפשר זמן כדי להתארגן לשינוי מהותי של תפיסת הביטחון שלנו. אחרת לא נצליח לסיים לעולם את הטיפול באיום הזה. אנחנו צריכים לנהל חשבון נפש לאומי רציני. להודות בטעויות שלנו. לבנות ולהיבנות מחדש. הטעויות הן לא רק בדרג הצבאי אלא גם בדרג המדיני ובמציאות החברתית. אם נדע שהורדנו מסדר היום את בעיות החטופים - נוכל להתקדם. אחרת לא נצליח לעשות זאת".
אביבי ושי מציגים במלוא עוזה את הדילמה הישראלית על כל היבטיה - צבאית, מדינית וחברתית. מארג השיקולים הסופי יוכרע בקבינט. מקבלי ההחלטות יודעים שההחלטה שלהם קשורה לא רק לגזרת עזה, והיא תשפיע גם על המצב בצפון שבו ישראל נמצאת בינתיים בסוג של מאזן אימה, אבל ייתכן שתצטרך להיכנס שם למצב מלחמתי ברמה הרבה יותר גבוהה.
לפי שעה נראה שראש הממשלה לא ממהר לבחור באף אחת מן האפשרויות. הטענות העקביות של מתנגדיו, לפיהן הוא לוקה ביכולתו לקבל החלטות קשות וכואבות, נבחנות כעת ביתר שאת. מצד אחד הכוחות כבר ערוכים ומוכנים לכניסה לרפיח. תוכניות אושרו, תרגולים התבצעו וסביר שעוד יתבצעו, הצבא כבר היה דרוך לקראת כניסה אפשרית לפחות פעמיים, אבל בסופו של דבר שחרר חלק מהכוחות להתרעננות. בזירת העסקה סימני השאלה גדולים הרבה יותר. ישראל הלכה כברת דרך, ויש האומרים שאף ויתרה באופן מרחיק לכת מדי בהצעות לחמאס - ונותרה כשהוא זה שבעצם קובע את המהלכים הבאים. נתניהו יצטרך לקבל כאן החלטה ולעמוד מאחוריה - גם אם תתברר כלא פופולרית - ובעיקר גם אם היא תהיה שגויה. זה יהיה המבחן שלו כעת כמנהיג - אולי המבחן הכי משמעותי שעמד בו במהלך הקריירה המאוד ארוכה שלו.
***