דיון בקבינט המלחמה
דיון בקבינט המלחמהצילום: חיים צח, לע"מ

כולם מדברים על עסקה. לאף אחד כמעט אין מושג מה זה אומר. וכמו כל נושא בארצנו, הדיון כבר מזמן לא עוסק בגופו של עניין אלא בגופו של נתניהו.

ובכל זאת, כדאי להבין מה החסרונות הגלומים בעסקה מהסוג שדובר עליה בשבועות האחרונים - קרי, עצירת הלחימה בשערי רפיח ושחרור של חלק מהחטופים בלבד.

לפני שניגע בהשלכות, נציין רק למען הסר ספק כי כולנו בעד שחרור החטופים, השאלה היא רק כיצד דבר כזה צריך ויכול להתבצע. האם עסקת כניעה לשטן היא הדרך הנכונה או שצריך להצמיד אותו לקיר עד שיאמר רוצה אני?

קודם כל צריך לומר שזו עסקה לא מוסרית בעליל: אם אנו סבורים כי יש לשלם מחיר יקר תמורת החטופים, אזי אין שום מוסריות לוותר על חלקם. הצדקה לעסקה כזו תהיה רק אם היא תביא לשחרור מוחלט של כולם, משום שבכל מצב אחר, ישראל תאבד את אחרון קלפי הלחץ שלה, ותישאר עם עשרות גלעד שליטים.

שנית, צריך לומר את המובן מאליו: שחרור אלפי מחבלים יוביל בהכרח למאות הרוגים עתידיים. זה הוכח כבר אמפירית בעסקאות קודמות, כולל אותה עסקת שליט זכורה לרע. מי מוכן לקחת על גבו את האחריות? האם תומכי העסקה בכל מחיר מוכנים להירצח, הם או בני משפחתם, על ידי משוחרריה? קל ללכת עם טרנד, קשה לקבל החלטה נכונה במקרה הזה.

וכמובן, אם ישראל תראה במקרה הזה שבעסקאות חטופים היא לא רק הולכת עד הקצה, כפי שהיה בעבר, אלא ממש "הולכת עד הסוף", ברור לכולנו שכל ארגוני הטרור והפרוקסי האיראניים יפנו את מירב משאביהם לחטיפת יהודים וישראלים בכל רחבי העולם.

צריך גם לומר ביושר: הליכה לעסקה שתמנע מצה"ל כניסה לרפיח תהיה אמירה דה פקטו של ויתור על מטרת המלחמה המרכזית, אותה מטרה שנתניהו חזר והדגיש שוב ושוב בתחילת הדרך - מיטוט שלטון חמאס ברצועה. וממילא, ההשלכה אינה רק הותרת עזה בידי ארגון הטרור והפסד רשמי של ישראל, אלא מדיניות חוזרת של נטישת תושבי הדרום לגורלם. שהרי דין שדרות רחוק מאוד מלהיות כדין תל אביב.

זה לא הכל: מדינית, שום דבר טוב לא יצמח מעסקה מפוקפקת. הסעודים לא מעוניינים בברית עם ישראל בשל נחמדותה, אלא בשל קשיחותה ויכולותיה. מי שמכיר את ההיסטוריה של הסכמי אברהם, יודע שהסעודים והאמירתים התחילו להתייחס לישראל ברצינות אחרי אותו נאום של נתניהו בקונגרס נגד אובמה. אם ראש הממשלה הישראלי יודע להוביל קו נוקשה כל כך נגד האיראנים, אמרו לעצמם מב"ס ומב"ז, אנחנו רוצים אותו בצד שלנו.

עסקה בעייתית אולי תביא לסוג של נורמליזציית דרדל'ה. לא מהסוג שחווינו עם האמירויות. השמדה של חמאס, לעומת זאת, גם בניגוד לרצונו של ביידן, תוסיף הערכה ויוקרה למעמדה המזרח תיכוני של ישראל.

ויש עוד, שלל איומי הסרק על צווי מעצר בינלאומיים וחרמות אקדמיות, נבחנים כל העת על ידי מוביליהם. אם יצליחו לכופף את ישראל הפעם, הם ימשיכו לעשות זאת עוד ועוד. כניעה לסחטנות מזמינה מתקפת סחטנות נוספת.

ולסיום, גם מבחינה פוליטית, מי שחושב שעסקה תקנה לו שקט תקשורתי ופוליטי פשוט לא מבין את הסיסטם. דקה אחרי העסקה נשמע כאן צווחות אימים מכל מיני מטות פוליטיים, פרשנים לענייני משהו ושאר ירקות, על ההזנחה של חלק מהחטופים, על סיום המלחמה בכניעה, על הכישלון הישראלי, על הצעד השגוי של הממשלה.

אותם פרשני קונספציה שמסבירים לנו כרגע כמה כניסה לרפיח מיותרת וכמה כדאי ללכת בכל מחיר לכל עסקה, יהיו הראשונים לקפוץ ביום שאחרי ולדרוש את ראשם של חברי הממשלה. ומי שלא למד מהניסיון שלא להתרגש מחסידי הקונספציה ומזעקותיהם - מגיע לו גם לשלם את המחיר.