הפגנת תמיכה בחמאס. ארכיון
הפגנת תמיכה בחמאס. ארכיוןצילום: Wisam Hashlamoun/Flash90

רבים רואים את חוסר ההבנה הישראלי בהלך הרוח הפלשתיני בכלל והעזתי בפרט כמקור הקונספציה המדינית, המודיעינית והצבאית שהובילה לאסון השבעה באוקטובר.

בהחלט יתכן וחוסר ההבנה הזו מסתנן גם לדיונים על משמעותה של עסקה עם חמאס להפסקת הלחימה. על כך שוחחנו עם חברת הכנסת לשעבר, ד"ר עינת וילף, חוקרת החברה והפליטות הפלשתינית.

רבים מאיתנו, אומרת ד"ר וילף, לא מבינים שעצם הזהות הפלשתינית לא בנויה על רעיון חיובי של שחרור, בניין מדינה ועצמאות, אלא על רעיון שלילי של שלילת הציונות. הזהות הפלשתינית, היא אומרת, בנויה על רעיון שלא נועד לבנות משהו עבור הערבים אלא להרוס משהו ליהודים. "זו זהות מנוגדת שהמטרה העליונה שלה היא שלא תהיה ליהודים מדינה".

מוסיפה וילף ומציינת כי הטרגדיה שלנו ושלהם היא שדווקא משום שהם מנהלים מאבק כולל נגד היהודים הם מקבלים תמיכה מכל גורם אנטישמי לאורך השנים. "אם זה היה סכסוך של ערביי המנדט הוא היה נגמר מזמן. הבעיה היא שהם מהווים כלי לכל מי שרוצה לנהל מאבק נגד ישראל מסיבותיו שלו. לכן הם זכו לתמיכה מהנאצים בשנות השלושים והארבעים, מהפאן ערביסטים בשנות החמישים, בשנות השישים והשבעים ברית המועצות שלקחה את הפלשתיניות כגלובאלית והכניסה את הציונות כגזענות לאו"ם. היום זו איראן שהחליפה את ברית המועצות בתמיכה בפלשתיניות כמסכה לשנאת יהודים ואנטי ציונות ועכשיו זה גם פורח בקמפוסים האמריקאים".

המשמעות היא שמדובר בשיתוף פעולה והפריה הדדית בין הפלשתינאים לגורמים גלובאליים שונאי הציונות ואנטישמים, בעוד הפלשתינאים נהנים מהתמיכה שהם מקבלים בכל פעם מגוף אחר, אותם גופים נהנים מהצבת הפלשתינאים בקדמת המאבק בישראל.

וילף מזכירה כי העולם הערבי הכיר עד להקמתה של מדינת ישראל את היהודים כחסרי קרקע וכבעלי מעמד נחות ובוודאי לא שווי ערך לערבי המוסלמי והציונות אתגרה זאת. כעת הם מגלים שהמאבק הטוטאלי בישראל ובריבונות הישראלית בארץ ישראל הוא נכס שמאפשר להם שיתוף פעולה פורה עם כל גורם אנטי ציוני בעולם. זה היה מקור הקשר בין היטלר למופתי, קשר שהיה הרבה מעבר לפגישה חד פעמים ובא לידי ביטוי בהקמת הגדודים הנאציים הערבים, בפעילות ההסברה הנאצית שהוביל המופתי ובצעדים רבים נוספים.

אנחנו שואלים את וילף אם ברוח דבריה נמצא גם הקשר בין אבו מאזן לשלטון הסובייטי בברית המועצות, קשר שבא לידי ביטוי גם בהיותו בעבר סוכן ק.ג.ב. וגם מי שאת עבודת הדוקטורט שלו, שאינה אלא הכחשת שואה, קיבל באוניברסיטת מוסקבה, והיא מאשרת שאכן כן. "ברית המועצות היא הגורם המרכזי שלוקח את הרעיון האנטי ציוני ואת הפלשתיניות כמסכה להפצת האנטי ציוניות שלהם בעולם. הם עושים את זה במכובדות", היא אומרת בהתייחס לדוקטורט של אבו מאזן כפי שעלילות הדם שהוטחו ביהודים לאורך דורות התכנסו לספר הפרוטוקולים של זקני ציון על מנת להעניק להן מכובדות. כך גם מנהיגים פלשתיניים נוספים קיבלו את התארים האקדמיים שלהם דרך ברית המועצות.

כעת, מזכירה ד"ר וילף, מואשמת ישראל בביצוע רצח עם ואת המאמצים בזירת המשפט הבינלאומי נגד ישראל מבצעת דרום אפריקה ממשיכת המסורת הסובייטית.

על רקע דבריה אלה אודות היות הפלשתיניות מבוססת שלילה מוחלטת של קיום ישות יהודית בארץ ישראל, נכונה דרישתו הזכורה של נתניהו מהפלשתינים להכיר בזכות קיומה של ישראל כמדינה יהודית כתנאי ראשוני לפני כניסה לכל מו"מ. "הוא צדק בדרישה הזו", אומרת וילף ומזכירה כי את דרישתו העלה נתניהו כאשר היא ומפלגתה היו חלק מהקואליציה של נתניהו, והיא עצמה הקפידה להגן על דרישה זו בזירות השונות.

"הייתה נטייה להתייחס לזה כאילו הוא מנסה לתקוע מקלות בגלגלים, אבל דיברתי על זה שכך נראה שלום ולא מדובר באיזו דרישה חיצונית". לדבריה שלום יכול להתקיים רק כאשר בסיס הסכסוך נעלם ובמקרה זה בסיס הסכסוך הוא שלילת הערבים את זכותם של היהודים להגדרה עצמית על שטח כלשהו. "לכן הדרישה שהפלשתינים יכירו בזכותו של העם היהודי כעם היא בסיסית".

ברוח זו אומרת וילף כי "מו"מ צריך להתנהל רק אחרי שמלחמה מסתיימת בכניעה או בהפסקת אש. קודם נסיים את המלחמה, וזו מלחמת הערבים בציונות, וכשהמלחמה הזו תסתיים והם יהיו מוכנים לקבל את זכות קיומה של מדינה יהודית נקיים מו"מ". לשאלתנו אם מדובר בתרחיש אפשרי שהרי כל בסיס הפלשתיניות מנוגד להסכמה שכזו, אומרת ד"ר וילף כי בראש ובראשונה "חשוב להגדיר שזה החזון", ומנגד חשוב להדגיש כי לתפיסתה במידה והערבים יוותרו על שלילת זכות קיומו של העם היהודי הם ימצאו מולם גורם פרגמטי הנכון לפשרה, ובלבד שיהיה אכן מדובר בקץ הסכסוך.

לטעמה "הטעות של ברק ואחרים הייתה שהם ניהלו את המו"מ והשאירו את קץ הסכסוך לסוף, וכשהגיעו לדיון על כך הפלשתינים עזבו". לתפיסתה נכון להפוך את הדברים ולפני כל שיח של מו"מ לתבוע את קבלת עקרון קץ הסכסוך.

מכאן עברה השיחה עם ד"ר וילף למו"מ המתקיים כעת מול חמאס ולדבריה "הכול קשור". גם כאן, היא אומרת, יש להפנים שלפנינו גוף המחזיק באידיאולוגיה טוטאלית. "אנחנו משלמים מחיר כבד מאוד על השקר שלפיו חמאס לא מייצג את הפלשתינים. כשביידן הגיע לכאן הוא אמר שחמאס לא מייצג את הפלשתינים, שמעתי את זה ואמרתי שנשלם על זה בריבית דריבית. כעת ישראל הרשמית אמרה שחמאס לא מייצג את הפלשתינים. כך הכרחנו את צה"ל לנהל מלחמה שמבוססת על שקר שהחיילים יודעים בעצמם שהוא שקר, כאילו יש דבר כזה שנקרא חמאס והוא לגמרי נפרד מהאוכלוסייה הפלשתינית, בה בשעה שכל התורה של חמאס בנויה על קיומו בתוך אוכלוסיה אוהדת. ללא האוכלוסייה האוהדת כל שיטת העבודה של מנהרות, הטמנת נשק, להסתובב בבגדים אזרחיים וכו' לא יכולה הייתה להיבנות".

אם כן, מדוע אנחנו ממשיכים להלעיט את עצמנו בשקט הניתוק בין חמאס והאוכלוסייה האזרחית? "אנחנו חננות", אומרת וילף ומיד מוסיפה: "היהודים לא רוצים לנצח. אני מבינה שיש לחצים אבל לא לכל לחץ צריך להיכנע. על בן גוריון היו לחצים אדירים להשבת הפליטים הערבים ללא שלום, אבל הוא אמר שהוא לא מוכן להתאבד".

"להגיד שחמאס לא מייצג את הפלשתינים זה לא מס שפתיים. ברגע שאמרנו את זה הפסדנו. עצם זה שאנחנו מנהלים מו"מ עם חמאס בעיניי זה מחריד. ביום הראשון היה צריך לנתק את עזה לחלוטין. לומר שיש להם גבול עם מצרים ומצידה של ישראל שום דבר לא נכנס עד שהחטופים יוצאים", אומרת וילך ומזכירה את ימי העסקאות הראשונות בהן ביקש החמאס להתפטר מהנשים והילדים שבהם החזיק והיוו עבורו עול, בעיקר משום שהחזקתם שימשה קלף הסברתי בידיה של ישראל שטענה שזהו האיסלאם של החמאס החוטף נשים וילדים. מנהיגים ערבים התנערו אז ממעשיו של החמאס ולמעשה נכנסו למגננה.

את הנכונות לעסקה המוצעת רואה וילף כ"פייסנות במחיר מחריד כמעט של אבדן המדינה. אני מדברת עם אנשי ימין ושמאל ופוגשת אווירת ייאוש כי אנחנו במצב של לא חי ולא מת, יצאנו ולא יצאנו מעזה, הפכנו לצבא אספקה לעזה. מחזיקים אותנו עם אולי כניסה לרפיח ואנשים אומרים שאם המלחמה נגמרה וצה"ל עסוק באספקת סיוע לעזתים, אז אם כבר נכנעים לפחות תחזירו את החטופים. כעת אנחנו בדרך גם להיכנע וגם לא לקבל את החטופים".