אמיר אוחנה ומירי רגב
אמיר אוחנה ומירי רגבYonatan Sindel/Flash90

עימות חריף נרשם בין שרת התחבורה מירי רגב, האחראית על טקס הדלקת המשואות, ליו"ר הכנסת אמיר אוחנה.

זאת לאחר שרגב הודיעה לאוחנה שהיא מבקשת לבטל השנה את נאום יו"ר הכנסת בטקס, ולהשאיר רק את הנאום הקצר במעמד הדלקת משואת הכנסת. בשל כך, הודיע לה אוחנה שאם זה המצב - הוא לא יגיע לטקס, וגם לא משמר הכנסת.

לשכת רגב הודיעה "בניגוד לפרסומים השקריים - נאומו של יו"ר הכנסת לא בוטל. לאור אירועי ה-7 באוקטובר ושינוי מתכונת טקס המשואות שנועד לאפשר את הרחבת פרק הזיכרון ועל מנת לתת ביטוי נרחב לגיבורות וגיבורי ישראל שנבחרו להשיא משואה, התבקש יו"ר הכנסת לאחד בין שני הנאומים - מעמד הנאום ומעמד האבוקה לכדי נאום אחד במעמד הדלקת האבוקה. ככל וניתנה הנחיה של יו"ר הכנסת למשמר הכנסת להחרים את הטקס, הרי שיש בכך פגיעה בממלכתיות של הטקס וחריגה מסמכותו".

בתוך כך רגב, מארגנת טקס המשואות ביום העצמאות, פרסמה אתמול את שמות המשיאים בטקס שיהיה בסימן "גבורה ישראלית".

משואת כוחות הביטחון

סרן שביט בן משה: מפקד לוחם ביחידת הצנחנים, שמיהר בשבעה באוקטובר לצאת מביתו שבמעלות תרשיחא ולחבור לכוח של חטיבה 35 שאליה הוא שייך. לאורך כל אותו יום נלחם בקיבוץ רעים ובהמשך ביישוב חולית.

שם, בשדה הקרב, קיבל את הבשורה המרה שאחיו, רס"ן אריאל בן משה ז"ל, מפקד פלגה בסיירת מטכ"ל, נהרג בהיתקלות עם מחבל בעת שנלחם לטיהור בתים. בהמלצת ובתמיכת אמו ששוחחה עמו, החליט שביט להמשיך להילחם עד שייקרא לצאת ללוויית אחיו. הוא חזר להילחם בחולית, נפצע בקרב ופונה לטיפול רפואי. לאחר ניתוח ושיקום קצר חזר ללחימה ופיקד על מכלול גדוד 890, לפני ובמהלך התמרון הקרקעי ברצועת עזה.

ניצב אמיר כהן: מפקד מחוז דרום של משטרת ישראל היה מהראשונים שהבינו את היקף ועומק ההתקפה, והיה המפקד שהכריז על "פרש פלשת" - קוד להקפצת כוחות המשטרה והצבא במקרה של חדירת מחבלים ואירוע רב-זירתי. הודות לפקודה המהירה יצרו כוחות משטרה ומג”ב קו בלימה ועצרו חוליות מחבלים שהיו כבר בדרכן לערים נוספות בעומק שטח ישראל. בכך מנע כהן אסון גדול עוד יותר. בשדרות, עיר מגוריו, הוא הוביל את הקרב על תחנת המשטרה המותקפת, כשהוא חמוש באקדחו האישי בלבד. במשך שעה וחצי של קרב הוא נפצע בגבו ובעינו, אך סירב להתפנות והמשיך בלחימה, עד שהחליט להפיל את קירות התחנה על המחבלים וסיים את הקרב.

ע', נציג שירות הביטחון הכללי: כראש אגף המבצעים בשב"כ, טיפח דורות של לוחמים והמציא שיטות לחימה מבצעיות חדשניות. בשבעה באוקטובר יצא אל אזורי הלחימה כמפקד חוליית לוחמים בצוות טקילה, חתר למגע, חיסל עשרות מחבלים וחילץ עשרות משפחות מקיבוץ כפר עזה תחת אש. החוליה איבדה את אחד מלוחמיה ולוחם אחר נפצע אנושות, אך ע' ואנשיו המשיכו להילחם עד לטיהור העוטף.

ג', אשת המוסד: עלתה לארץ באופן לא חוקי בצעירותה מאיראן, והחלה את דרכה במוסד כמומחית לגיוס יעדים במדינות היעד, בייחוד באיראן. מזה מספר שנים היא משרתת כקצינת איסוף מצטיינת במסלול החוד המבצעי ובמהלך שנות פעילותה המבצעית, יזמה והובילה מבצעי גיוס רבים ומגוונים בליבת הנושא האיראני, ועומדת גם מאחורי פיתוח יכולות מיוחדות. חלק מהסוכנים אותם גייסה השתתפו במבצעים אסטרטגיים של המוסד. ביניהם מבצעים שהיו קשורים בפעילויות מול איראן לאחר מתקפת הטרור בשבעה באוקטובר.

משואת כוחות ההצלה

אושרית חדד: אושרית חדד היא פראמדיקית בתחנת מגן דוד אדום אשדוד. כשפרצה המתקפה על יישובי העוטף ב-7 באוקטובר היא יצאה במהירות מביתה לתחנה ולקחה את הפיקוד על ניידת טיפול נמרץ. יחד עם חובשים נוספים היא יצאה אל אזור הלחימה ושם הקימה בית חולים שדה לצד הדרך - לא רחוק ממקום הטבח, בשעה שעוד התחוללו באזור קרבות עם מחבלים. אושרית וחבריה הצילו כך, תחת אש, את חייהם של עשרות פצועים.

ד"ר תמר שלזינגר: תושבת ראש פינה, מייצגת בטקס הן את אנשי ונשות איחוד הצלה והן את אלפי העובדים והעובדות הסוציאליות. כמתנדבת במוקד "חוסן" של איחוד הצלה קיבלה ד"ר שלזינגר את שיחתם מקפיאת-הלב של הילדים מיכאל ועמליה עידן, שהוריהם נרצחו ואחותם הקטנה נחטפה. במשך 12 שעות ארוכות שמרה על קור רוח, הרגיעה ועודדה את הילדים המסתתרים, ונשארה איתם עד להגעת החילוץ.

נורית אירן כהן: תושבת מודיעין, מתנדבת ביחידת הצוללנים של ארגון זק"א. מיד עם תום הקרבות ביישובי הנגב המערבי יצאה נורית, יחד עם חבריה המתנדבים מכלל ארגוני זק"א, למשימה הקדושה של איתור וזיהוי גופות הקורבנות ביישובים, בכבישים ובשטחים הפתוחים. במשך ימים ארוכים עברו בין מאות הבתים המפויחים ואלפי המכוניות השרופות, מחפשים כל שריד לחללי הטבח, תוך שהם חולקים להם כבוד אחרון בהבאתם לקבר ישראל.

לוחם האש יואל דמרי: מפקד צוות תחנת כיבוי האש בנתיבות. בבוקר שבעה באוקטובר היה בחופשה. כשהבין את חומרת המצב מיהר להתייצב עם ציודו המבצעי בתחנת נתיבות. משם נשלח עם רכב מבצעי של מערך כיבוי האש לסייע לכוחות הימ"מ, שניסו להשתלט מחדש על תחנת המשטרה בשדרות. תחת אש כבדה קירב יואל את המנוף אל גג התחנה, כשהוא מאפשר בכך את העלאתם הבטוחה של לוחמי הימ"מ לגג התחנה, חילוץ פצועים דרכו והעלאת תחמושת ומים ללוחמים ולפצועים. לוחמי הימ"מ מספרים כי דמרי פעל באומץ רב, העלה והוריד אותם במשך שעות, תוך שבאזור מתנהל קרב יריות והוא עצמו פועל תחת אש.

משואת המחלצים

יוסף אלזיאדנה: נהג מיניבוס, תושב רהט. בבוקר שבעה באוקטובר הוזמן לאסוף שישה צעירים ממסיבת הנובה. במהלך הנסיעה הבין שהאזור נמצא תחת מתקפה, אך המשיך בנסיעתו לשדה הקרב מתוך תחושת מחויבות עמוקה לצעירים, שאותם לא הכיר. בגבורה יוצאת דופן, חרף ירי שנורה לעברו ללא הפסקה, יוסף הצליח להעלות לרכבו 30 ניצולים מן הטבח ולהציל את חייהם. למרבה הצער, במאורעות, איבד קרוב משפחה שנרצח, וארבעה מבני משפחתו נחטפו לעזה.

הרב שחר בוצחק: רב קהילה באופקים. מתוך הבנה שמדובר באירוע יוצא דופן, בבוקר שמחת תורה הדליק הרב שחר את הטלפון, ודרך קבוצת כיתת הכוננות של מושב מבטחים, שבה היה חבר, הבין את ממדי הפלישה ואת גודל הסכנה. בלי להסס לקח את נשקו האישי ויצא במהירות כדי לסייע לחבריו. בדרך חבר לחייל בחופשה, נהוראי סעיד ז"ל, ולמאבטח שב"כ. באותה עת כבר פלשו חוליות מחבלים לאופקים, והשלושה נתקלו באחת מהן. בקרב היריות שהתפתח נהרג נהוראי, והוא נפצע ברגלו אך המשיך להילחם.

נסרין יוסף: בת העדה הדרוזית מיישוב יתד. בעת שיצא בעלה להילחם לצד כיתת הכוננות נשארה נסרין בביתם עם ארבעת ילדיה. מששמעה שנלכדו שני מחבלים ביישוב, החליטה לצאת מביתה, על אף הקרבות המתחוללים, ולתחקר אותם כדי לנסות ולהוציא מהם מידע שיוכל לסייע ללוחמים. בנחישות היא חילצה מהמחבלים מידע בעל ערך רב על הימצאותם של מחבלים נוספים ביישוב, והכווינה אליהם את אנשי כיתת הכוננות, תוך שהיא משטה בהם שהיא מתרגמת למפקד את השיחה מערבית.

רמי דוידיאן: ממושב פטיש. קיבל באותו בוקר שיחת טלפון מחבר שביקש ממנו לסייע בחילוץ נער מהנובה. במהלך הנסיעה נחשף לממדיה של המתקפה האכזרית וקיבל החלטה הרת-גורל - לחלץ כמה שיותר מניצולי המסיבה. במשך יום שלם חילץ רמי ניצולים מכל מקום אפשרי – מהוואדיות, מהפרדסים וממתחם המסיבה, תוך שהוא רותם למשימה בני משפחה וחברים. במהלך אחד החילוצים הצליח רמי באומץ רב ובתושייה יוצאת דופן להציל נערה מידיהם של שישה מחבלים, תוך שהוא מתחזה לערבי. במבצעי החילוץ שהוביל הציל את חייהם של למעלה מ- 700 איש.

משואת כיתות הכוננות

ענבל ליברמן: ליברמן, רק בת 26, היא רכזת הביטחון של קיבוץ ניר עם. בבוקר ה-7 באוקטובר, תחת מתקפת הרקטות על יישובי הנגב המערבי, זיהתה ענבל רעשים חריגים ליד הקיבוץ והחליטה לפעול במהירות. היא הותירה את שער הברזל של הקיבוץ סגור, העמידה חברים חמושים על גדר הקיבוץ ופרסה את חברי כיתת הכוננות במארבים לקראת פלישה אפשרית. במעשיה, הצילה ענבל את חייהם של חברי הקיבוץ.

ברק שלום: מפקד כיתת הכוננות של קיבוץ עלומים, עמד בבוקר ה-7 אוקטובר בראש כיתת כוננות מצומצמת של 12 מתנדבים. על אף הנחיתות המספרית והחוסר בתחמושת הצליחו ברק וחבריו, יחד עם עוד 3 חיילים שהצטרפו ללחימה, להתארגן ולהתייצב כחיץ בין מרצחי החמאס לבין הבתים הראשונים בעלומים. בלחימתם מנעו מהמחבלים להגיע לבתי הקיבוץ והצילו את חבריו.

אביחי אליה: חבר כיתת הכוננות ביישוב חוות יאיר שבשומרון. ב-7.10, עם קבלת הידיעות הראשונות על הפלישה לישובי העוטף, הוא מיהר יחד עם עוד תשעה מחבריו לישוב לצאת ולהצטרף ללחימה ולהגנה על ישובי הנגב המערבי - כשהם חמושים באקדחיהם בלבד. אביחי נלחם בצומת מעון וברעים, נפצע פצעים קשים וניצל בנס. בימים אלה הוא עובר עדיין ניתוחים ושיקום.

טל לויט: חקלאי, חבר כיתת הכוננות ודור שישי במושבה מטולה. ביתו נפגע מפגיעה ישירה של טיל לבנוני. יחד עם חבריו מכיתת הכוננות של המושבה לויט ממשיך להילחם על הגנת המושבה. הוא עושה זאת מתוך חמ"ל תת קרקעי, שממנו הוא וחבריו מנהלים את הקו הראשון של הלחימה על הבית. אחרי הטבח בנגב המערבי, פרסו חברי כיתת הכוננות של מטולה רשת מצלמות ברחבי העיר. לויט חי בחמ"ל כבר למעלה מחצי שנה, והוא מתכוון להמשיך ולהגן על המושבה ככל שיידרש ממנו.

משואת חזית ההסברה

יוסף חדאד: חדאד, בן למשפחה ערבית נוצרית מחיפה, התנדב לשירות קרבי בצה"ל, שירת כמפקד ונפצע קשה במהלך מלחמת לבנון השנייה. לאחר שהשתקם החליט להקדיש את חייו למען ההסברה הישראלית בעולם תוך הדגשת השותפות בין יהודים לערבים.

שנת 2018 הקים את עמותת "ביחד- ערבים זה לזה" אשר מקדמת את שילוב הערבים בישראל תוך קידום וצמצום הפערים ועידוד גיוס לצבא ולשירות הלאומי. החל מ-7 באוקטובר 2023 עם תחילת מלחמת חרבות ברזל, החל חדאד במסע הסברה נרחב ברשתות החברתיות בעד ישראל כשהוא חושף את פשעי חמאס והג'יהאד האסלאמי.

חדאד משמיע את קולם של רבים מערביי מדינת ישראל הגאים באזרחותם הישראלית וחפצים בחיים של שותפות ושלום. תכניו אפשרו למיליונים רבים להיחשף לפניה האמיתיות של החברה הישראלית – חברה המקריבה את עצמה לטובת ערכים של שלום, מוסריות ואהבת האדם. חרף איומים רבים על חייו ממשיך חדאד באומץ במאבקו להשמעת קולה של ישראל.

אלה קינן: בלוגרית טיולים ומשפיענית רשת ישראלית. כנכדה למקימי קיבוץ כפר עזה וכקצינה במילואים לא יכלה לעמוד מנגד בעת שהחלו מתקפות על מדינת ישראל ברשתות החברתיות עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל.

אלה הסבה את כל פעילותה ברשתות החברתיות לטובת המאבק ההסברתי למען מדינת ישראל. קינן יצרה וקידמה את ההאשטג hamasisisis# שתפס תאוצה בכל העולם. בפעילותה ברשת החברתית טוויטר נאבקה בתכנים מעודדי הסתה של משפעיני רשת וסייעה בהסרת ערוצים תומכי טרור. אך גולת הכותרת של פעילותה היא ניהולה של רשת עולמית, בת עשרות אלפי מתנדבים, אשר תפקידם להגיב באופן מידי לאירועים ולחולל באמצעותם תהודה למסרים ולתכנים שמייצגים את הסיפור הישראלי.