"שיר מזמור לאסף. א-להים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקט א-ל. כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש. על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך. אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד".
(תהילים פג, א-ה)
עניין זה, של "לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד" - לא התגלה לראשונה בשואה. עתיק יומין הוא, מאז היותנו לעם, דרך כל הדורות; דרך אש האינקוויזיציה בספרד, מסעי הצלב באירופה, כבשני ההשמדה של הנאצים ימ"ש ועד ימינו אלה. זוהי דרך רצופה של נסיונות בלתי פוסקים להשמידנו, כשבשואה, בא הדבר לידי ביטוי בממדי שיא. זה גורלו של עם ישראל בכל הדורות, ובאופן טבעי נשאלת השאלה - מדוע?
התשובה, מצויה וקיימת ביסוד קיומנו ומקור הוויתנו - בתורה. על הפסוק: "והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח א-להים מרחפת על פני המים" (בראשית א, ב), אומרים חז"ל:
"והארץ היתה תהו" - זו מלכות בבל, "ובהו" - זו מלכות מדי (המן), וחשך - זו מלכות יוון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיה, "על פני תהום" - זו מלכות אדום, שאין לה חקר כתהום הזה שאין לו חקר, "ורוח א-להים מרחפת" - זו רוחו של מלך המשיח.
(בראשית רבה פ"ב, ה)
בשלושת הפסוקים הראשונים בתורה רואים חז"ל את מהלך הבריאה כולה - מראשית ועד אחרית.
הפסוק הראשון "בראשית ברא א-להים את השמים ואת הארץ" - מספר שהקב"ה ברא בריאה. מה תכליתה של בריאה זו? מה יעודה? מה רוצה הבורא ממנה? על כך אנו שומעים בפסוק השלישי:
"ויאמר א-להים: יהי אור! ויהי אור".
"ויאמר א-להים: יהי אור!" - איננו מתייחס רק לאור הפיזי שנברא בששת ימי בראשית, אלא זו תכליתה של הבריאה - 'יהי אור!', אור ה' המאיר בכל הבריאה כולה, הטוב הא-להי שממלא את כל הבריאה כולה: "לא ירעו ולא ישחיתו כל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיהו יא,ט). אולם בין ראשית הבריאה - "בראשית ברא א-להים" לבין הגשמת תכליתה - "ויהי אור" - ישנה דרך ארוכה ורצופת מאבקים בלתי פוסקים, בין נושאי אור ד' בעולם, לבין אלה שרוצים למנוע מאור ד' שיאיר בעולם, כי אור זה מפריע להם, מפני שהם רוצים להרע ולהשחית. זהו המאבק שבין טוב לרע שבכל הדורות. זהו המאבק שבין קדושה לטומאה שבכל הדורות. זהו המאבק שבין ישראל לעמים שבכל הדורות. ישראל הם נושאי אור ד' בעולם, וההתנכלות לישראל מגמתה למנוע מאור ד' שיאיר בעולם.
ארבע המלכויות מבטאות את השיטות השונות במאבק הזה, את המאבק על כל צדדיו (שהרי לכל דבר ארבעה צדדים). נפרט מעט את שיטותיהן השונות של ארבע המלכויות במאבק זה:
מלכות בבל נקטה בשיטת הגלות; הוצאת עם ישראל מארצו. עקירת העץ מאדמתו, העברת הצמח מאקלימו. עם ישראל ממלא את יעודו בעולם בשלמות אך ורק כש"מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". רק כשהוא עם ריבוני החי בארצו. והגלות הורסת ומשבשת מהלך זה. הדברים הנעלים ביותר המייחדים את עם ישראל ואת ייעודו בעולם קשורים לארץ ישראל. התורה בשלמותה קשורה לארץ ישראל.
"מלכה ושריה בגוים - אין תורה"- מכאן שהתורה בארץ ישראל.
(ספרי עקב לז)
כיון שגלו ישראל ממקומם - אין לך ביטול תורה גדול מזה.
(חגיגה ה: )
עצם הגלות הנה ביטול תורה. הגלות היא מניעת הארת אור התורה בשלמות בחיי עם שלם היושב על אדמתו.
נבואה- הבאת דבר ד' לעולם, קשורה בארץ ישראל.
תדע שאין השכינה נגלית בחו"ל.
(מכילתא, תחילת בא)
הגלות מונעת כל אלה. כי רק מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים. מלכות מדי הלכה בהשראת המן, צורר כל היהודים, בדרך ההשמדה הפיזית: "להשמיד להרג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים"
(אסתר ג,יג)
אם אכן ישנו רצון למנוע מאור ה' להאיר בעולם, זו הדרך - להשמיד את נושאי האור עד אחד. מלכות יוון בחרה בדרך ההשמדה הרוחנית - להשמיד את הייחוד של העם הזה. לא את האנשים בגופם - אלא את התוכן המיוחד של עם ישראל. היא בקשה לבולל אותנו, ליוון אותנו, לכבות את האור המיוחד שלנו. "וחושך- זו מלכות יוון, שהחשיכה את עיניהם של ישראל בגזרותיה".
(בראשית רבה, שם)
השלמות של עם ישראל - זוהי הקדושה המשולשת: עם ישראל, תורת ישראל וארץ-ישראל כאחדות אחת. זהו משולש שוה צלעות. וכל אחת משלוש המלכויות נסתה לפגוע בצלע אחת שבמשולש, ועל ידי כך למנוע מישראל למלאת את יעודם - להאיר באור ד' בעולם.
מלכות בבל- פגעה בארץ-ישראל - גלות. מלכות מדי (המן)- בעם-ישראל- השמדה פיזית. מלכות יוון - בתורת ישראל- השמדה רוחנית.
מלכות אדום נקטה באיחוד כל השיטות שנזכרו לעיל, ובהפעלתן בעוצמה הרבה ביותר, כמותית ואיכותית. "על פני תהום" - זו מלכות אדום, שאין לה חקר, כתהום הזה, שאין לו חקר.
(בראשית רבה, שם)
זוהי, לכאורה, גלות אינסופית, הן מבחינת ארכה - אלפיים שנות גלות והן מבחינת צרותיה. עם ישראל נפוץ לארבע כנפות תבל (לא כמו בגלות בבל שגלה למקום אחד מרוכז), ובמשך כל הדורות נעשו נסיונות בלתי פוסקים הן להשמדתנו הפיזית והן להשמדתנו הרוחנית. וכל אלה הגיעו לשיאם בסופה של מלכות אדום - ערב הארת האור של תקומת ישראל המחודשת - כשדרך ההשמדה הפיזית לבשה ממדי שיא ע"י השואה הנאצית, ודרך ההשמדה הרוחנית לבשה ממדי שיא ע"י השואה הרוסית של שבעים שנות מאמצים לעקור כל זיק של יהדות. ובמקביל- מנעו האנגלים את העליה לארץ ישראל.
הנאצים ימ"ש 'תפסו' את המהות של סגולת ישראל- גם כשהמהות היהודית אינה נראית כלפי חוץ, קיימת היא בעמקי מעמקים. יהודים שהתבוללו לחלוטין, שבאורח חייהם לא חיו חיים יהודיים ולעיתים לא ידעו שיהודים הם- בא היטלר ימ"ש והטיח בפני כל אחד מהם: 'גם אם מתבולל גמור אתה- יהודי נשארת!'. מעמקי הטומאה הבין את המהות האמיתית של עם ישראל. מהות, שאין כח בעולם שיכול להשמידה, ושאי אפשר לברוח ממנה.
גם הרוסים 'תפסו' משהו ששייך לייחוד היהודי - הזהות המוחלטת של דת ולאום. ומתוך רצון לבטל ייחוד זה, נעשו על ידם מאמצים לחנוק כל זיק דתי, ובמקביל - נסיונות לעקור כל נימה לאומית, כל דבר המקשר את עם ישראל בכללותו.
ומתוך כל אלה, דווקא אחרי ארבע המלכויות כולן, מתבררת האמת האדירה של נצח ישראל. את עם ישראל אי אפשר להשמיד בשום פנים. דווקא מתוך נסיונות ההשמדה הבלתי פוסקים, דווקא כשאתה רואה שאכן נעשו במשך כל הדורות מאמצים בכיוון של "לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד" - דווקא מתוך כל אלה עולה ומתבררת המציאות הנצחית של "עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום, כי עמנו א-ל ".
ועם כל הפרדוקס שבדבר, דומני, שהשואה היא בעצם ביטוי שיא של נצח ישראל. דווקא השואה. שהרי כאן, המאמצים שנעשו להשמיד את עם ישראל לבשו ממדי שיא, ודומה היה, שהנה הם הולכים ומצליחים, ואם אחרי כל זה הם, ימ"ש, נחלו מפלה, ועם ישראל חי- כאן מתגלה המציאות של נצח ישראל בצורתה הגדולה ביותר.
ומכאן ההבנה האמיתית למצבנו כיום. גם כיום נלחמים בנו, ורוצים להשמידנו, מאותה סיבה שרצו להשמידנו בכל הדורות, בין אם אנו חשים בכך ובין אם לאו. מפריעים אנו לשונאי ישראל. זהו חלק מהמאבק של "יהי אור" מראשית ועד אחרית.
בסוף אותו פסוק שהבאנו בתחילה, לאחר הזיהוי של ארבע המלכויות, אומרים חז"ל: "ורוח א-להים מרחפת על פני המים" - זו רוחו של מלך המשיח. כידוע, ישנם שני משיחים - משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. משיח בן יוסף קודם ל"ויהי אור", ואילו משיח בן דוד שייך כבר למציאות של "ויהי אור".
אחרי ארבע המלכויות, קיימים עדיין בעולם המאבקים והמלחמות בין האומות לישראל. אלה המאבקים על גאולת ישראל. גאולת ישראל איננה באה בקלות. גם ימות משיח רצופים מלחמות ומאבקים. ונצח ישראל שמתגלה בשואה, הוא המבטיח את עמידתנו ואת ניצחוננו במאבקים אלה גם כיום.
אזכיר אפיזודה ממלחמת יום הכיפורים. כתב חייל מגדות תעלת סואץ, לאביו: "אבא, כשמצאתי את עצמי ליד התעלה מול ההמון הפולש של טנקים ומול המון אדם, ראיתי לפני רק דבר אחד- את המספר הטבוע בזרועך, המספר של אושוויץ. וזה מה שעזר לי להחזיק מעמד, שלא להיכנע".
מה שהתגלה, לאמיתו של דבר, בשואה, הוא הכח של נצח ישראל. והוא הוא הביטחון המלא בנצחוננו, שיביא בסופו של דבר לאושר של האנושות כולה, למציאות של "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות. לא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה", מתוך "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיהו ב). כל זה יצעיד את האנושות אל מטרתה האמיתית. התהליך - ארוך וקשה, רצוף סבל ויסורים.
אבל תוצאתו הוודאית היא- "ויהי אור". זאת מטרת קיומנו וזוהי המשמעות של סבלנו ומלחמותינו. מכל אלה יזרח אור גדול ויאיר לעולם כולו. מכל אלה תתגשם תכלית הבריאה: "ויאמר א-להים- יהי אור- ויהי אור!"