מיכאל קופרשטיין, שורד השואה וסבו של בר שנחטף מהמסיבה ברעים, מספר בראיון לערוץ 7 על תחושותיו ביום הזיכרון לשואה ולגבורה על רקע אירועי בוקר השבעה באוקטובר.
היום המיוחד, הוא אומר, עובר עליו "קשה מאוד", אך לא מדובר רק בשנה זו, אלא בכל שנה ושנה. "עברתי שני שואות, גם את השואה הבינלאומית וגם כשהנכד שלי נמצא עכשיו אצל האויבים".
על ההשוואה הנתונה במחלוקת בין השואה לארועי הטבח, אומר מיכאל כי בעיניו "הרמה כמעט אותה רמה. איך אפשר לקחת ילדה בת תשעה חודשים, לחנוק אותה ולצחוק מזה? לעולם אי אפשר לשכוח. אין מילים כדי לדבר על דבר כזה".
בהתייחס לטענה לפיה אין להשוות מאחר וכיום יש לישראל צבא, משיב מיכאל ומזכיר כי "היה צבא גם במלחמת העולם השניה והיו בצבא אז מיליונים ולא כמו שאצלנו כשאנחנו מדינה קטנה". מיכאל מדגיש את הפער בין סדרי הגודל של הצבא שיועד אז להילחם בנאצים לעומת כוחה הצבאי הקטן יחסית של ישראל כיום, "פי מאה ופי אלף. אי אפשר להשוות. ההשוואה היא בתוצאה. אדם נולד כדי לחיות ולא כדי שיחלקו אותו כמו כלבים בחוץ".
בביקורו היום (שני) בכנסת סיפר מיכאל על בחירתו של נכדו, בר, שלא להימלט אלא לסייע לאחרים תחת מתקפת הטרור. "אנחנו לא בורחים והנכד שלי לא ברח. הוא היה חובש ונתן עזרה לאנשים שם. הוא חבש אותם והחבר שלו אמר 'בר, בר, תעזוב הכול, אנחנו צריכים לברוח ולהציל אחד את השני', אבל בר אמר לו 'לא. אני קודם כל חייב להציל את האנשים' וכך הוא נשאר, עזר לאנשים עד שהוא נתפס".
על מצבו של בר, אומר הסב, המשפחה אינה יודעת דבר. "מאז שקיבלנו תמונות עם החבל על הגרון והידיים על הרצפה אין לנו כלום", הוא אומר ומספר על הקושי היומיומי שעובר על המשפחה. "אשתי כל היום בוכה ובוכה. עברתי אירוע מוחי בגלל מה שקרה לבר. אין מילים ואין תשובה".