סא"ל במיל' אביטל ליבוביץ', מנכ"לית הוועד היהודי-אמריקאי בישראל (AJC) שבה לישראל מביקור בארה"ב שבו עסקה, בין היתר, בייצוגה של ישראל ובניסיון לחדד עבור יהודי אמריקה את המצב הנוכחי.
"שהיתי 12 יום בארה"ב, ביקרתי בשלוש מדינות, פגשתי אוכלוסיות שונות - יהודים, ישראלים ואנשי ממשל. ה-7 באוקטובר הוא זיכרון קלוש בהוויה האמריקנית היות והם חווים כעת את גל האנטישמיות בעצמם. לכן, הרגשתי צורך מאוד גדול, לחזור ולהדגיש ולהזכיר לקהלים שדיברתי איתם, מה בדיוק קרה כאן ב-7 באוקטובר ושישראל מתמודדת עם שש חזיתות במקביל - ואחת מהן היא זירת הלגיטימציה הבינלאומית", מספרת ליבוביץ' בראיון לערוץ 7.
היא מתארת תמונת מצב שבה לחלק מיהודי ארה"ב קשה להבין את ישראל בשל התמונות המגיעות מעזה. "אחד הדברים שבלט לי שוב ושוב הוא העובדה שאנשים חשבו שיש רעב מאוד קשה בעזה. התמונות שבהם הציפו את המסכים שלהם גרמו להם להאמין בדבר הזה. הבאתי מספרים ונתונים שקיימים. הרי לא יכול להיות רעב במקום שחיים בו שני מיליון איש ומעל 20 מאפיות פועלות באופן יומיומי ונכנסות לשם משאיות. מכניסים גז בישול בכמויות ענק לעזה. למה להכניס גז בישול אם אין מה לבשל? לאט לאט אנשים שמעו, הגלגלים התחילו לעבוד, והבינו שלא כל דבר הוא בדיוק מה שכלי התקשורת מביאים ולא כל תמונה מספרת בדיוק את הסיפור שמנסים להשתיל באופן תודעתי בראש שלהם".
לדבריה, הסיפור האנושי, הוא שבסופו של דבר נוגע בלבבות. "מה שעובד זה לא מספרי הרקטות שיש לחיזבאללה או חמאס. מה שעובד הם הסיפורים האנושיים. אני סיפרתי, למשל, שכהורה מעולם לא חשבתי שאני צריכה להתמודד עם נושא השכול מול הילדים שלי. כי מאז ה-7 לאוקטובר כל אחד משלושת ילדי איבד מישהו קרוב - או בנובה, או בלחימה בעזה או אפילו אח של בן כיתה. זה לא מה שהחיים מכינים אותך אליו כהורה. הסוגיות האישיות שנותנות למאזין להתחבר - מאפשרות נקודת השפעה".
לצד ההשפעה בצד האזרחי, פועל הוועד היהודי-אמריקאי, גם מול הממשל וזרועותיו. "העבודה עם גורמי הממשל אינה פוסקת. השדה האזרחי הוא חשוב אך בממשל מתקבלות ההחלטות ונקבעת המדיניות. אנחנו רוצים להשפיע על המדיניות ולחזק את הקשר של מדינת ישראל עם המדינות השונות. יש עבודה דיפלומטית שנעשית בעיקר מאחורי הקלעים והיא מבוצעת ברמה של חקיקה, תדרוכים, מתן נתונים ויוזמות משותפות".
"אנחנו נמצאים בחודש המורשת היהודית בארה"ב וזה נעלם מעיני התקשורת הישראלית. עבורנו זו הזדמנות לעבוד עם ראשי הערים והמושלים ולהאדיר את היהדות, הדת, התרבות והערכים שלנו. את זה אנחנו מנסים לעשות. הדאגה היא מאוד גדולה. גלי האנטישמיות שפרצו, בעיקר את המעגלים האקדמיים, הם איתות רציני לדאגה וגם סימן להזנחה פושעת שהביאה אותנו לנקודה הזו. הרגע הזה דורש החלטות קשות מצד הממשל האמריקני וגם מצד ארגונים יהודיים שאנחנו עובדים איתם ביחד", היא מוסיפה.
אחת הנקודות שהכי זקוקות לחיזוק, לדברי ליבוביץ', היא הסטודנטים היהודים. "צריך לחזק את הסטודנטים היהודים. אנחנו זיהינו כבר לפני עשור את החולשה של הסטודנטים היהודים שמגיעים לקמפוס בגיל 18 - ולא כמו אצלנו אחרי הצבא. מה מכשיר אותו לעמוד מול חבורת ביריונים? שום דבר. לכן, פתחנו הכשרה בי"א וי"ב, לתיכוניסטים יהודים, כדי לחזק אותם ואת היהדות שלהם וכך כשהם יגיעו לקמפוס בגיל 18 יהיו להם הכלים. הידע הוא התחמושת הטובה ביותר עבורם ועם זה הם יוכלו לייצג את היהדות שלהם. יש הרבה מאוד סטודנטים יהודים שמרימים את הראש ופועלים".
היא מביאה דוגמה נוספת לפעילות כזו. "לפני כמה ימים, החלטנו שאנחנו רוצים להנגיש את הקול היהודי של הסטודנטים, וביחד עם ארגון 'הלל' שפועל עם כל הסטודנטים היהודים בקמפוסים בארה"ב, ערכנו תדרוך לעיתונאים מכל התקשורת האמריקאית. אפשרנו לסטודנטים יהודים לתאר למצלמות את התחושות שלהם - מה פירוש להיות יהודי בקמפוס, האם זה אומר שאתה צריך להוריד שרשרת של מגן דוד או כיפה, האם אתה חש מאוים, האם אתה מצפה לראות גרפיטי של צלב קרס מחוץ לחדר המגורים שלך במעונות. רצינו להנגיש את המידע הזה לציבור האמריקאי שחסר סבלנות להתקפות הללו".
ליבוביץ' הציגה בכנסת בדיון בנושא האנטישמיות שני נתונים קשים שעלו מסקר שערך ה-AJC: 25% מיהודי צרפת אמרו שהם חוו לפחות תקרית אנטישמית אחת מאז ה-7 באוקטובר ו-44% מהיהודים במדינה אמרו שהם מצביעים סממנים יהודיים מאז תחילת המלחמה.
"אחד מכל שני יהודים בצרפת לא רוצה שידעו שהוא יהודי - ומחריד לגלות את ההתעצמות של הקולות האנטי-ישראליים באירופה", היא מסכמת.