זה נוהל קבוע במשרד החוץ. כל דיפלומט זר שנוחת בארץ, מובל אוטומטית לסיור "יד ושם". רק לאחר שיחווה במו עיניו בזוועות שעוללו הנאצים לעם היהודי, יתחילו לדבר איתו על נושאים נוספים ויציגו בפניו מה עוד יש למדינת ישראל להציע.
לוח השנה גם כן מצטרף למגמה וקובע שבוע הפרש בין יום השואה לבין יום העצמאות.
מה הקשר בין שני הימים הללו?
בעיני רוב האנשים התשובה ברורה: יש זיקה בין הצמד הזה - קשר של סיבה ותוצאה. השואה לא רק קדמה היסטורית להקמת מדינת ישראל, אלא היא גם הצידוק והסיבה לקיומה.
האסון הנוראי בו נספה שליש מהעם היהודי באכזריות איומה המחיש לעולם כולו את הצורך הקריטי בהקמת מקלט בטוח ליהודים בדמותה של מדינת ישראל.
תאונה בדרך אל היעד
התפיסה הזו שגויה ברמה המהותית, וגורמת נזק לעמדתנו, ברמה המעשית.
ראשית, השואה האיומה אכן קרתה, אך היא לא הייתה חייבת לקרות. הקמת מדינת ישראל, לעומת זאת, הוא אירועשהיה חייב להתרחש. האנושות וההיסטוריה חיכו לו אלפיים שנה בכיליון עיניים, גם אם אינם יודעים זאת. עם השואה או בלעדיה זה היה קורה, גם אם היו נדרשים לשם כך עוד כמה עשרות או אפילו מאות שנים. נקודת המבט היהודית כפי שמתארת אותה התורה היא שהגלות והירידה של עם ישראל מעל במת ההיסטוריה היא תקלה מקרית ("מפני חטאינו גלינו מארצנו") שהתארכה זמן רב מהמצופה.
אבל התוכנית האלוקית ביחס לעם הנבחר מעולם לא השתנתה: "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" (ישעיהו מג,כא). יש לנו שליחות וייעוד בעולם, והם יכולים להתממש רק באמצעות ממלכה ריבונית שחיה בדרך ה' כחברת מופת המהווה מודל לחיים של אמת ומוסר לעולם כולו. "אור לגויים", בלשונו של הנביא ישעיהו.
נאמר זאת כך: ייתכן שירד מחר גשם וייתכן שלא, מה שבטוח הוא - השמש תזרח. זהו חוק-מציאות שלא ניתן לשינוי.
מי פה המסכן
ברמה המעשית, הניסיון 'לעשות לעולם מצפון' ולייבב ש"אנחנו-חייבים-מדינה-אחרת-תראו-מה-עושים-לנו", הוא טעות חמורה שנידונה לכישלון. כי אם בתחרות 'התמסכנות' עסקינן, הרי שהפלשתינאים עוקפים אותנו בסיבוב.
הם פיתחו קריירה ענפה בתחום, וזוכים כל שנה מחדש במדליית הזהב העולמית של הקורבן האולטימטיבי. מה גם שהם אינם בוחלים בשום שקר או מניפולציה להמחשת עליבותם ומסכנותם. השאלה המרתקת 'האם ייתכן שהם עצמם אשמים במצבם הגרוע?!' פחות מעסיקה את העולם, כל עוד מבחינת הנראות החיצונית – מדינת ישראל היא יפהפייה פורחת ומשגשגת השולחת לוויינים לחלל, ואילו הישות הפלשתינאית היא מכוערת ועניה ושקועה בביוב ובחולי.
הגיע הזמן להיות צודקים
מה שנדרש הוא מהפכה בתפיסה שתוביל גם למהפכה בהסברה.
עד היום העולם שמע מאיתנו בעיקר את המנטרה: 'מגיעה לנו מדינה כי אנחנו מסכנים' ו'איננו מסוגלים לסבול עוד מאנטישמיות ורדיפות'.
אלא שהטיעון הזה לא מחזיק עוד מים. אם כבר הוא תומך דווקא בטענה הפלשתינאית שגם להם מגיעה מדינה, כי הם 'כבושים' ואומללים עוד יותר מאתנו.
הגיע הזמן שנאמר בקול חד וצלול: אנחנו לא נמצאים כאן כי אנחנו מסכנים אלא כי אנחנו צודקים.
איננו פונים לעולם בבקשה שירחמו עלינו וישליכו לנו איזו עצם נדל"נית במזרח התיכון. אנו תובעים מהם את הזכות היסודית שמגיעה לנו בנחלת אבותינו.
לא כבשנו. פשוט שבנו הביתה. אחרי אלפיים שנה התחלנו לחזור סוף סוף לעצמנו, והלב של העולם מתחיל לפעום מחדש.
ולסיום, הצעה קטנה למשרד החוץ.
מה דעתכם שבמקום לסחוב את כל הדיפלומטים ליד-ושם, תסיעו אותם לביקור היסטורי מרגש במערת המכפלה? מה דעתכם לקחת אותם למקום בו פסע אברהם, גר יצחק וחלם יעקב, כשהם שומעים את ההבטחה האלוקית "לזרעך נתתי את הארץ הזו"?
האם יש סיכוי שאם אנחנו נאזור אומץ לומר בקול את האמת הזו, גם העולם יתחיל סוף סוף להקשיב?
* הרב יוני לביא מוביל את מועדון ההורים הגדול בשיתוף ערוץ 7. מוזמנים להצטרף אל נבחרת ההורים ולקבל גישה למאגר המלא של משדרים ותכנים חינוכיים.