כמה חודשים לאחור, ידיעה על הטלת סנקציות אמריקניות על אזרחים ישראלים או על יחידות צבאיות הייתה נשמעת לנו כמדע בדיוני. באופן אבסורדי, דווקא המצב הקשה שמדינת ישראל נקלעה אליו לאחר מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר עודד את מחלקת המדינה האמריקנית ואת משרד האוצר שלה ללחוץ יותר על הצד המותקף. אחרי שקיררו את האמבטיה, עוד ועוד מדינות הצטרפו לחגיגה. בריטניה, צרפת, קנדה והאיחוד האירופי הבינו לאן נושבת הרוח, וקידמו סנקציות משלהן על מתיישבים. השיא הגיע לפני שלושה שבועות, כאשר מזכיר המדינה אנתוני בלינקן הביע כוונה קונקרטית למנוע אספקת נשק אמריקני במסגרת "חוקי לייהי" מגדוד נצח יהודה, לצד יחידות נוספות שזהותן לא נודעה. ברגע האחרון מנע בית הנבחרים את הצעד הזה.
כל בר דעת מבין שרמת רזולוציה כזאת, שנוקבת בשמותיהם של 13 אזרחים (ברשימה הצרפתית יש אפילו 28) אלמוניים לחלוטין שגם האזרח הישראלי הממוצע אינו מכיר, דורשת שיתוף פעולה של גורם שמכיר את השטח לעומק. לאור העובדה שמדינת ישראל מביעה עמדה המתנגדת לסנקציות, וככל הנראה אינה משתפת מידע מודיעיני שלה בנושא עם גורמים זרים, האצבע מופנית באופן טבעי לאזרחים ישראלים שבקיאים בשפה ומסתובבים בשטח. או במילים אחרות – ארגוני שמאל ישראליים. בשורות הבאות נשרטט באופן מדויק את האופרציה כולה: מהמימון דרך איסוף המידע ושיתוף הפעולה עם ארגונים זרים ועד הפעלת הקשרים בממשל האמריקני. המידע שנביא פה נאסף ונותח בעזרת הארגונים NGO Monitor ו'עד כאן'.
מימון וניטור – היזון חוזר
כמו בחידת הביצה והתרנגולת, כך גם בין ארגוני השמאל הישראליים לקרנות המימון האירופיות קשה להכריע מי המחולל הראשון. מה שבטוח, שיתוף הפעולה הזה מביא תוצאות טובות לשני הצדדים.
זה מתחיל בסימון המטרה – ההתרחשות ב"גדה המערבית" שנתפסת בעיני הארגונים הללו כסכנה אסטרטגית גדולה למדינה פלשתינית עתידית. בתחילת העשור, סביב השנים 2022-2020, ארגוני השמאל סימנו את נערי הגבעות שתופסים שטחים חדשים ומטילים אימה על הפלשתינים כאיום העיקרי.
כך זה נראה בדוח תקופתי של האיחוד האירופי על ההתנחלויות ממאי 2023. הדוח מתייחס לנתוני ארגוני השמאל 'יש דין' ו'שוברים שתיקה' בעניין אלימות המתנחלים כאמת גמורה, נתונים שכבר נחשף שעומדים בסתירה חריפה לנתונים הרשמיים של מדינת ישראל, וקובע כי קיימת עלייה מדאיגה ברמת האלימות ובהיקפה. את הפרשנות שמבארת את הגורם לעלייה הזאת, קרי המטרה שסימנו, הם שואבים מ'שלום עכשיו'. "תוכנית ההתפשטות של ההתנחלויות שמובלת על ידי הרשויות בישראל, מלווה בעלייה מדאיגה של אלימות בגדה המערבית", נכתב בדוח. "עלייה באלימות על ידי מתנחלים, על פי 'שלום עכשיו', קשורה ישירות להתרחבות וההתפשטות של מאחזים בלתי חוקיים".
בהתאם לתיווך המציאות שהעניקו ארגוני השמאל שלנו, בפרשנות ובנתונים מוטים, נקבע גם התקציב. לשנים 2022-2020, למשל, הקציב האיחוד האירופי 300 אלף יורו לארגון 'שוברים שתיקה', לתוכנית שכותרתה "מערכת סימביוטית בגדה המערבית: להטיל על הרשויות הישראליות אחריות משפטית על אלימות המתנחלים". "אחריות משפטית" - אתם מבינים לאן חותרים פה. דרישת שלום חמה מבתי הדין הבין־לאומיים בהאג.
בתקופה האחרונה התחדדה בארגוני השמאל מטרה חדשה, אסטרטגית יותר. הגבעות אכן מסוכנות, ויש להילחם בהן, אבל תופעה חדשה מדאיגה פי כמה היא החוות - פרויקט דגל של הנהגת המתנחלים, שמניב תוצאות מזהירות במערכה הקריטית על השטחים הפתוחים. גם מבחינה חוקית הוא יעיל ואפקטיבי פי כמה מבניית בתים על גבעה. בארגוני השמאל קלטו – וסימנו.
שימו לב לשינוי התוכניות האירופי לשנתיים הבאות. תחת הכותרת היצירתית "חוסן קהילתי בסביבה כופה: האיום שמציבות חוות רועים ישראליות על זכויות וקהילות פלשתיניות", העביר האיחוד האירופי בשיתוף הארגון ההומניטרי של האו"ם לשטחים הכבושים 360 אלף יורו לארגונים 'יש דין' ו'רופאים למען זכויות אדם'. הפרויקט תוארך לשנים 2025-2023, ודברי ההסבר שמתלווים אליו מבהירים את הקו החדש שסימנו ארגוני השמאל הקיצוני לאירופים ולאו"ם.
"פרויקט זה שואף לתרום להגנה על זכויות האדם של קהילות פלשתיניות הסובלות מהסביבה הכוחנית שנוצרה על ידי 'חוות רועים' ישראליות", כך גורסים הגרשיים במקור. "הדבר יושג על ידי חיזוק מתן דין וחשבון של אזרחים ישראלים ומערכת אכיפת החוק, כמו גם של הגופים המקומיים והבין־לאומיים הנושאים באחריות, זאת בהתאם לסטנדרטים דמוקרטיים ולחוק ההומניטרי הבין־לאומי ו[לחוק] זכויות האדם הבין־לאומי". זכרו את המילים "מתן דין וחשבון של אזרחים ישראלים".
מימון נוסף של הקרן ההומניטרית של האו"ם לשנים 2024-2023 עומד על סכום של 200 אלף דולר ומיועד לשני ארגונים ישראליים: 'יש דין' ו'רופאים למען זכויות אדם'. גם כאן הכותרת היא "סביבה כופה", טרמינולוגיה מתאמצת שמנסה לשוות רושם עברייני לפעילות חקלאית. הפעם, הקרן מסבירה ביתר פירוט את הסכנה שטמונה מבחינתם בחוות, ואת הסיבה שהן הופכות כעת לצו השעה. "כיום, מאחזי רועים ישראלים הם תורם מוביל לנישול פלשתינים מאדמתם... הם נודעים כשיטה החדשה וה'יעילה' ביותר לתפיסת קרקעות מרבית תוך כדי שימוש במינימום של אזרחים ישראלים".
התפקיד של ארגון 'יש דין' בפרויקט הוא התמדה במעקב ובפרסומים "על מאחזים של רועים ישראלים, יחד עם מומחיותו באלימות מתנחלים, כישלון אכיפת החוק בישראל, חוסר אחריותיות של הצבא הישראלי וקידום ההשתלטות על קרקעות של ממשלת ישראל באמצעות מדיניות ופרקטיקה". או במילים פשוטות: הלשנה.
את סימון המטרה הזה של הארגונים המקומיים ניתן לראות באין־ספור ציטוטים ודוגמאות. נציין עוד בקשת סיוע של ארגון 'יש דין' מקרן אחרת של האו"ם, שבה הדברים מפורשים: "ההתמקדות החדשה שלנו במאבק בהתפשטות מאחזי רועים ישראלים היא תוצאה של משוב ישיר שאנו מקבלים מהמוטבים... שפלשתינים מנושלים מאדמתם בשיעורים עצומים בגלל המאחזים הללו". גם ארגון נוסף בשם JLAC – מרכז ירושלים לסיוע משפטי וזכויות אדם – פרסם גרפיקות תעמולה מושקעות נגד התוכנית האפקטיבית של חוות רועים, שאותה הם מייחסים לממשלת ישראל באופן ישיר.
כשסוקרים את רשימת המתיישבים שננקטו נגדם סנקציות בחודשים האחרונים, הכול מתחבר. רוב השמות מגיעים מעולם החוות – מייסדי ומנהלי חוות בפועל, או גורמים מובילים בהן. כך אפשר למנות את ינון לוי, הבעלים של חוות מיתרים בהר חברון, ושותפו עילי פדרמן; צבי בר יוסף מחווה הסמוכה לנווה צוף; נריה בן פזי מחוות המכוך, שמכונה "אבי החוות"; משה שרביט מחוות עמק תרצה ועדן לוי מחווה הסמוכה ליקיר.
כל הדמויות הללו היו אלמוניות לחלוטין עד שהוטלו עליהן הסנקציות, ונחשבות לגורמים רגועים, לא מסובכים בתיקים פליליים, שעסוקים עד צוואר בעבודה החקלאית. זאת לעומת דמויות מוכרות יותר ברשימה שלא מעולם החוות, כמו בנצי גופשטיין, נֹעם פדרמן ומאיר אטינגר. מה גרם לממשלות ענק כמו אלה של ארצות הברית והאיחוד האירופי להגיע דווקא אליהם? כשמרימים את המסך ומציצים פנימה, התשובה ברורה.
זה בלט עוד יותר בחשבון הטוויטר של ארגון 'שוברים שתיקה'. ב־13 בפברואר, שעה וחצי אחרי פרסום הידיעה על סנקציות שהטילה צרפת על מתיישבים, פרסם הארגון שרשור חגיגי ומפורט על אותם בעלי חוות, הכולל תמונות שלהם, ביוגרפיה קצרה של אירועי חיכוך, פרטים אישיים וארכיון כתבות. או שמדובר במפעיל יוזר מוכשר למדי, שמתבזבז מחוץ לחיל המודיעין, או – כפי שמבין כל בר דעת – שמדובר במידע שנאסף זה מכבר במסגרת שיתוף הפעולה עם ארגונים בין־לאומיים.
שיתוף מידע וקשרי ממשל
כשמדובר באיחוד האירופי ובאו"ם, הסימביוזה פשוטה. הם משלמים, מקבלים את הסחורה מעמותות השמאל, ומכריזים על סנקציות מטעמם. אך כשמגיעים לארצות הברית, החוליה החזקה שהסנקציות שלה באמת מטילות אימה, העסק מעט יותר מורכב. המידע צריך בשלב הראשון לעשות את דרכו מארגוני השמאל אל הממשל ומחלקת המדינה, ולאחר מכן צריך גם לשכנע אותם – משימה קשה יותר כשמדובר בבת ברית חזקה של ישראל עם כוחות ולחצים פנים־פוליטיים למענה.
כאן צריך להכיר עוד חוליה חשובה בשרשרת. ארגונים שפועלים בארצות הברית יוצרים קשרים בממשל ומנסים לקדם הטלת סנקציות על גורמים בצבא ובהתיישבות. במקביל, הם פועלים גם מול בתי הדין בהאג – הן הפלילי והן לצדק – כדי למצות את הדין הבין־לאומי עם אזרחים ישראלים ועם הממשלה. רובם פועלים מתחת לרדאר, במאמצים שקטים ועקביים, אך ארגון אחד די גדול מפרסם בפומבי את פעילותו ומספק הצצה חשובה לחוליה הזאת.
מדובר בארגון DAWN, "דמוקרטיה לעולם הערבי עכשיו", שהקים העיתונאי הסעודי ג'מאל חאשוקג'י, שנרצח על ידי ארמון המלוכה הסעודי. מאז שהתפוצצה הפרשה סביב רציחתו וטלטלה את יחסי סעודיה והעולם המערבי, ארגונו זוכה לעדנה ציבורית וכלכלית. ומה הוא עושה איתה? כמובן, משקיע את כל משאביו בהתנכלות לישראל ובניסיונות לפגוע משפטית באנשיה.
הארגון הזה הוא לפחות אחד מהארגונים שעומדים מאחורי הניסיון של בלינקן להטיל סנקציות על גדוד נצח יהודה. כבר בנובמבר 2022 הם היו מהראשונים להסתער על פרשת מותו של עומר אסעד הקשיש, אחרי שנאזק על ידי לוחמי הגדוד. גם כאן יש שיטה מתוחכמת שבה משתמש הארגון. סימון הקצינים והיחידות שבהם מתמקד הארגון אינו לפי סדר החשיבות ואינו ספורדי. יש קו מנחה ברור שנמתח בין כל הפרשות שבהן עסק הארגון.
בניגוד לצהלות המטופשות בואכה מרושעות שנשמעו אצלנו כשדווח על סנקציות אפשריות נגד גדוד נצח יהודה, את האמריקנים לא עניינו הזקנים והפאות של לוחמי הגדוד וגם לא שירת ה"אני מאמין" שלהם בטקס ההשבעה. הדבר היחיד שעמד לנגד עיניהם בפרשה הזאת, כמו בפרשות האחרות, הוא היותו של הקורבן במקרה הזה אזרח אמריקני. טריגר מצוין ללכוד את תשומת ליבה של מחלקת המדינה, ולגרור אותה לסנקציות נגד צבא ידידותי.
זה נעשה ברור כשמש כשרואים את המטרות האחרות שסומנו: באפריל 2023 היה זה השופט הצבאי מאור אבן חן שסומן, על אף היותו ההפך הגמור מהטייפ־קאסט הנצח־יהודאי. הסיבה היא, שוב, החלטה שנתן נגד פלשתיני שמחזיק באזרחות אמריקנית ובה שלח אותו למעצר מינהלי בגלל חשד למעורבותו בפעילות טרור. אותו הדבר לגבי תת־אלוף נעמה רוזן־גרימברג, כיום עוזרתו הצבאית של נשיא המדינה, שלא חשודה בימניות או בגבעוניות. גם היא סומנה על ידי הארגון בשל חלקה באותה פרשה של מעצר מינהלי. כלומר, מבחינת ארגון DAWN חיילי צה"ל כולם ראויים לסנקציות, אך הם עובדים עם מה שיש ומתרכזים בדמויות שהסתבכו עם אזרחים אמריקנים, בתקווה שפרשות כאלה ינעמו לאוזניהם של אנשי מחלקת המדינה.
וקשרים במחלקת המדינה, כך מתברר, יש להם. אפשר ללמוד זאת מרכש חדש בארגון – ג'וש פול, שמוגדר באתר של הארגון כיועץ בכיר. פול היה עד אוקטובר האחרון בשר מבשרה של מחלקת המדינה. במשך 11 שנים הוא מילא שם שורה של תפקידים חשובים בהקשר של ביטחון ופוליטיקה עולמית, כולל עיסוק ספציפי ב"גדה המערבית". אז למה דווקא עד אוקטובר? מפני שאחרי הטבח של 7 באוקטובר, מה שהטריד את אותו פול הוא משלוחי הנשק שהעביר ממשל ביידן למדינת ישראל על רקע המלחמה בעזה ובלבנון. מבחינת פול הגיעו מים עד נפש, ובשל "אי הסכמות" החליט שהוא פורש מהקריירה שבנה וטיפח מאז עמד על דעתו.
באורח פלא, מיד אחרי פרישתו ממחלקת המדינה הוא מצא את מקומו בארגון DAWN. האם עלינו להיות תמימים עד כדי כך, ולהניח ששלח קורות חיים לכל מיני ארגונים שמצא במרשתת וכך נחתם החוזה? לא. ממש לא. ההחתמה הטרייה מלמדת על הקשרים ההדוקים שניהל הארגון עם בכירים במחלקת המדינה, שכעת אחד מהם גם מעניק מניסיונו ומקשריו לאותן מטרות. כמו כן, ברור שעל כל פול אחד כזה שפרש בזעם, יש עוד שלושים בעלי דעות דומות ואוזן כרויה ל־DAWN שעדיין מגיעים בכל בוקר למשרדי מחלקת המדינה.
DAWN אינו מסתפק בפרשות שבהן מעורבים אזרחים אמריקנים. אומנם תוצר ממשי מהממשל הם מבינים שיקבלו רק שם, אבל קצת שיימינג בשביל הנשמה ושליחת מכתבים טורדניים לבית הדין בהאג נגד קציני צה"ל אף פעם לא מזיקים. באתר הארגון מופיעים 40 "קלפים" - דומים באופן מחריד לקלפים שפרסם צה"ל על בכירי חמאס - של קצינים בצה"ל. פרט לנבזות המרושעת, יש בקלפים הללו דבר מפתיע. רשימת הקצינים באתר אינה מסתכמת בדרג האלופים ותת־האלופים, אלה שכולנו מכירים ובקלות אפשר למצוא את שמם במרשתת. הרשימה מגיעה לדרגים זוטרים, כולל לא מעט מפקדי גדודים, שהרוב המוחלט של אזרחי ישראל לא שמע את שמם מעולם. מיד מתעוררת השאלה, איך חבורה של פרופסורים פרוגרסיביים ופעילים סגולי שיער מניו יורק מצליחים ליצור רשימה כל כך מפורטת של קציני צה"ל?
גם כאן, כצפוי, החתרנות מבפנים מספקת את הסחורה. ל־DAWN יש רשת של משתפי פעולה ישראלים, שמעבירים לו את המידע שאיתו הוא רץ להאג ולמחלקת המדינה. זה מתחיל באיש הקשר, בעל תפקיד קבוע בארגון, שהוא למעשה ישראלי כמוני וכמוכם. מיכאל עומר־מן, פעיל שמאל ועיתונאי ישראלי, השתדרג באוגוסט 2019 ופצח בקריירת מלשינות מזהירה בארצות הברית. מעורך של אתר בשם 972+, הוא הוקפץ לדרגת מנהל מחקר בזירת ישראל-פלשתין בארגון DAWN.
המושג "מחקר" הוא שם מכובס לאיש קשר עם גורמי איסוף המידע המוכרים מישראל. אותם האנשים, אותה הפרקטיקה. עומר־מן בתפקידו המכובד מייבא את המחקרים של מיטב ארגוני השמאל בישראל, במימון אירופי כזכור, לארצות הברית, ומספק תחמושת ללוחשים על אוזני הממשל. כך, למשל, הוא הביא את ידידו חגי אל־עד, מנכ"ל 'בצלם', לכתוב באתר מאמר על חלקו של בית המשפט העליון (כן, ההוא שכונה פעם "השכפ"ץ המשפטי") בנישול הפלשתינים ופשעי המלחמה הישראליים. בשולי המאמר, אגב, צוין שהוא פורסם בגרסה דומה באתר 'שיחה מקומית'. למיטיבי לכת שמאלה, 'שיחה מקומית' הוא הגלגול המודרני של 972+, וכך אצל עומר־מן הכול נשאר במשפחה.
לצידו של עומר־מן, עובד במשרה מלאה של הארגון, ישנו עמית מחקר שלא מן המניין שכולנו מכירים – עורך הדין מיכאל ספרד. ספרד מייצג את כל ארגוני השמאל הקיצוני הגדולים שהוזכרו עד כה, כך שהוא גורם מקשר משמעותי בפני עצמו. שניהם יחד יוצרים שיתופי פעולה פוריים בין DAWN לארגוני השמאל בישראל, כמו למשל כנס משותף לארגונים DAWN, 'בצלם', 'אמנסטי ישראל' ו־HRW. בכנס, שנערך במאי 2022, דנו הארגונים בממצאים חדשים שלפיהם ישראל מבצעת אפרטהייד בשטחים. השאלה שהובילה את הכנס הייתה כיצד מניעים לפעולה משפטית את הקהילה הבין־לאומית בכלל ואת הממשלה הבריטית בפרט נגד ההפרות של ישראל. לפי ההצלחות האחרונות, שיתוף הפעולה ככל הנראה נשא פרי.
כך זה גם נראה באתר הארגון, כפי שעומר־מן בעצמו כותב. בתפקידו כאיש קשר, פרסם עומר־מן באתר מאמר על אלימות המתנחלים שבו הוא מראיין את זיו שטאל, מנכ"ל 'יש דין', כמקור מוסמך, ומצטט נתונים מתוך דוחות של הארגונים 'יש דין' ו'בצלם'. כלומר, לא רק בתחום הסנקציות על קצינים ויחידות בצה"ל DAWN פועל מול הממשל ומפעיל את מקורותיו בישראל, אלא גם בנושא אלימות המתנחלים.
בסיבוב הזה גדוד נצח יהודה ניצל לא בזכות הגאונות הדיפלומטית הישראלית, אלא בשל הנאמנות של המפלגה הרפובליקנית לברית עם ישראל ובזכות יושב ראש בית הנבחרים, אחד בשם מייק ג'ונסון. ועדיין, החשש מסנקציות אחרות בעתיד קיים ומוחשי. ישראל כבר לא יכולה לסמוך על הממשל הדמוקרטי. לכן היא צריכה לסמוך על עצמה, ולפעול במגרש שבו היא יכולה להשפיע – ארגוני השמאל הקיצוני שחותרים תחתיה מבפנים תחת חסותה המלטפת. לא ייתכן שאזרחים וארגונים ישראליים יפעלו ללא חשש נגד האינטרס הקיומי של המדינה בעת מלחמה נוראית. המחוקק והרגולטור חייבים לתת על כך את הדעת, ולמצוא דרכים לייבש את המימון השמן לפעילות העוינת מתוך ישראל.
לתגובות: yoniro770@gmail.com
***