בא לבנות

כשגאל גרינוולד החל את הקדנציה הראשונה שלו בתפקיד יושב ראש החטיבה להתיישבות ב־2015, הוא קיבל טלפון מפתיע מהחשבת במשרד האוצר, שהתקשרה כדי לעדכן אותו שמדובר בשיחה הראשונה והאחרונה ביניהם. "בפעם הבאה כבר לא אוכל להתקשר, כי כנראה גם טלפון לא יהיה לך", היא בישרה לו. באותה ימים הייתה מונחת על שולחן הממשלה חוות דעת משפטית של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דאז, עורכת הדין דינה זילבר, שטענה שהפעילות של החטיבה להתיישבות אינה מוסדרת בחוק. למעשה השביתה זילבר את הפעילות כמעט לחלוטין והפכה אותה ל'מת מהלך'. "לא היה ברור שנוכל להמשיך", הוא נזכר באותם ימים לא פשוטים.

יחד עם חבר הכנסת דאז ושר האוצר כיום, בצלאל סמוטריץ', גובש שינוי החוק שהסדיר את המעמד של החטיבה להתיישבות כדי לאפשר לה לחזור לפעילות מלאה. "כמעט שנה וחצי הייתי מאוד עסוק בדבר הזה. תודה לא־ל הצלחנו, והיום אנחנו נהנים מהפירות עם פעילות מלאה בכל המרחבים. חלק ניכר מהקדנציה הוקדשה להוצאת החטיבה מהבוץ המשפטי, הסדרת הפעילות והכנסתה לנוהל עבודה מסודר. כיום מדינת ישראל רואה את חשיבותה של החטיבה, בסופו של דבר אנחנו ספקים שלה, ומשמשים זרוע ביצועית של משרד ההתיישבות".

חלק משיקום העוטף

אחרי הפסקה של כמה שנים, במסגרת ההסכם הקואליציוני במוסדות הלאומיים, לפני כשלושה חודשים חזר גרינוולד לתפקיד יושב ראש החטיבה להתיישבות. גרינוולד גדל בצרפת ועלה לארץ בגיל שמונה־עשרה היישר אל הישיבה הגבוהה בבית אל. בתום שירותו הצבאי שימש שליח וקומונר מטעם בני עקיבא העולמית בפריז. בהמשך ניהל את המכון להכשרת מדריכים של הסוכנות היהודית. משם התגלגל אל הזירה הציבורית ושימש במגוון תפקידים: נציג הסוכנות היהודית באירופה, יועץ חינוכי לוועידת רבני אירופה וכן מזכ"ל בני עקיבא העולמית – משם עבר למוסדות הלאומיים. ב־2015 נבחר בפעם הראשונה לתפקיד יושב ראש החטיבה להתיישבות, תפקיד שמילא עד לשנת 2020. אז, כחלק מהסכם רוטציה, עבר לתפקיד סגן יושב ראש ההסתדרות הציונית העולמית, יושב ראש המחלקה לחינוך, בעיקר בקרב המרחב הבית ספרי בקרב יהדות התפוצות, וכן יושב ראש סיעת המזרחי במוסדות הלאומיים.

על אף הסיפוק הגדול שחש בתפקיד החינוכי, הוא בהחלט שמח לחזור אל זירת ההתיישבות, שחשובה מבחינתו באופן מיוחד בשעת המלחמה, היות שהחטיבה להתיישבות צפויה לקחת חלק עיקרי בשיקום העוטף ויישובי הצפון בשנים הבאות. "האתגרים הגדולים הם קודם כול חיזוק ההתיישבות", הוא אומר. "לנו לא היה ספק לגבי חשיבותה של ההתיישבות עוד לפני 7 באוקטובר, ועל אחת כמה וכמה אחריו. אם הקו הקדמי של היישובים והקיבוצים בעוטף עזה לא היה קיים – אין ספק שהאויב היה מגיע תוך שעה ורבע לתל אביב. לכן מכל ההיבטים, הציוניים, הביטחוניים והתורניים כאחד - ההתיישבות בצפון הארץ, בדרומה וביהודה ושומרון – היא מרכיב הכרחי לקיומה של מדינת ישראל".

במסגרת שיתוף הפעולה הפורה עם משרד ההתיישבות בראשות השרה אורית סטרוק, יחד עם מנהלת תקומה – מעבר למשימות השוטפות, נכנסה החטיבה להתיישבות לעובי הקורה בכל נושא שיקום העוטף. תחום עיקרי ראשון הוא החוסן הקהילתי. "נכנסנו חזק מאוד כדי לתמוך בהנהגות היישובים, בסיוע בשעה כל כך קשה שבה הם צריכים להתמודד גם עם שכול, גם עם חטופים שנמצאים עדיין בשבי חמאס, גם עם חטופים שחזרו, וגם עם עצם העובדה שהם לא נמצאים בבית שלהם והפכו לפליטים בארצם. העמדנו תקציב לטובת התמיכה בהם. היתרון הגדול של החטיבה הוא ההיכרות המעמיקה של הנהגות היישובים, שעימן אנחנו עובדים באופן שוטף במשך כל השנה", מציין גרינוולד. "התברכנו בעובדים מסורים, שמכירים כל יישוב וכל הנהגה, ויש לנו היכרות טובה, רחבה ומעמיקה עם השטח בכל התחומים. חברה, תשתיות, כלכלה, משק וכדומה".

הקשר, מסביר גרינוולד, היה חשוב גם בימים שאחרי התופת. "בשמונה באוקטובר, מדינת ישראל ניסתה לקבל תמונת מצב ולא כל כך הצליחה. עובדי החטיבה, שממילא מחוברים, יצרו קשר עם הנהגות היישובים וראשי הקהילות, כדי לתת מענה מיטבי של חוסן באופן מיידי. למדינה לקח עוד שבוע־שבועיים להבין את האירוע. ישבנו לאחרונה עם ראשי המועצות בדרום, והם אמרו שבימים הראשונים אף אחד כמעט לא היה שם בשבילם, חוץ מאיתנו".

בנוסף לחוסן הקהילתי, משתתפת החטיבה להתיישבות בהקמת המתחמים החלופיים של מפוני הדרום, לאחר שמדינת ישראל החליטה להקים בעבורם יישובים זמניים. "תושבי בארי למשל נמצאים באחד מבתי המלון בים המלח, ומנהלת תקומה ביקשה מהחטיבה להתיישבות להקים בעבורם מתחם זמני בקיבוץ חצרים. המתחם יקלוט את תושבי הקיבוץ, עד שבעזרת ה' יחזרו למשכן הקבע שלהם. החטיבה להתיישבות עוסקת בתכנון, פיתוח, הזמנת קרוואנים והצבתם – הן המבנים הפרטיים והן מבני הציבור. שמחנו מאוד לתת גב משמעותי למנהלת תקומה בפרויקט הזה".

כך גם סיפקה החטיבה להתיישבות ומנהלת תקומה 42 קרווילות לטובת משפחות מפוני כפר עזה המתגוררות זמנית בקיבוץ שפיים. המבנים ישמשו למפונים בתים פרטיים ונועדו לאפשר להם לשמר את קהילתיות הקיבוץ לאחר הפינוי מעוטף עזה. המבנים החדשים ייתנו מענה ל־45 משפחות הקיבוץ, שיקבלו בית פרטי חלופי לתקופה הקרובה. "המבנים מיועדים לסייע למפונים לנהל משק בית עצמאי ולחזור בהדרגה לשגרת חיים עד כמה שניתן. מדובר בפתרון משלים לחברי כפר עזה, בנוסף למגורים במלון שפיים ולצד פתרונות נוספים שימצאו באזור".

בדומה לפרויקטים בחצרים ובשפיים, עוסקת החטיבה להתיישבות גם בבניית מתחם זמני בקיבוץ רביבים לטובת תושבי חולית, באשלים – לטובת מפוני קיבוץ כרם שלום, משמר העמק לטובת תושבי נחל עוז ובעומר לטובת תושבי קיבוץ כיסופים. "המתחמים הללו שנבנים לטובת המפונים, יאפשרו לכל המערכת לבנות בחזרה את הקיבוצים כמו שצריך, וגם לתת לזמן לעבור עד שיקבלו את ההחלטה לשוב הביתה. מדובר באירוע טראומטי שאחריו חלק מהאנשים צריכים את הזמן ואת המרחב כדי לגבש את עמדתם בנושא החזרה".

לצד משימת העל של שיקום העוטף, מדגיש גרינוולד כי לכל אורך הדרך עוסקת החטיבה להתיישבות גם בשוטף. "צריך להמשיך לתת את הסיוע בכל שאר התחומים שהחטיבה מעורבת בהם, כמו למשל מפוני הצפון. שואלים אם ומתי תתחיל המלחמה בצפון. יש מלחמה בצפון כבר שבעה חודשים", הוא מבהיר. "אנחנו מלווים את תושבי הצפון באופן שוטף. האתגרים ההתיישבותיים שאיתם נתמודד ביום שאחרי הם בסדר גודל שמדינת ישראל לא הכירה. חייבים לתת על זה את הדעת כבר היום. אנחנו מקווים מאוד שמדינת ישראל תקבל בהקדם החלטה מסודרת לגבי הסיוע למפוני הצפון, שגם החטיבה תהיה חלק ממנה", הוא מתריע.

"כבר בהתנתקות ב־2005, החטיבה להתיישבות התבקשה להיות שותפה בשיקום ובשלבים הזמניים של המפונים דאז, כך שיש לאנשי החטיבה ניסיון רב בנושא. זהו גוף שיודע לבנות גם בזמן שלצערנו הרב יש הרס", הוא מוסיף. "כמובן אנחנו ממשיכים בהקמת היישובים החדשים; מבואות ערד, דניאל, רמת ארבל, שיבולת – שבשנים האחרונות מדינת ישראל דחפה להקמתם. החטיבה מעורבת מאוד, הן בגיבוש של הגרעינים שיהיו הבסיס הראשוני לעלייה לקרקע, והן בקליטה ובתכנון ובכל מה שקשור בקידום היישוב בהמשך".

החלוצים של יהודה ושומרון מגינים על מרכז הארץ

מאז הקמתה, מובילה הממשלה הנוכחית הסדרה של ההתיישבות הצעירה ביהודה ושומרון. לאחרונה התקדמו מאוד הליכי ההסדרה של כ־70 יישובים נוספים, מלבד תשעת היישובים העצמאיים שאושרו לפני כשנה. רובם מוגדרים 'צמודי דופן', דהיינו יישובים שהוקמו בצמידות ליישובים קיימים. מדובר במספר חסר תקדים של יישובים שצפויים להיות מוכרים על ידי המדינה לכל דבר ועניין, על בסיס החלטת הקבינט לאשר את כל ההתיישבות הצעירה. "אני מברך את בצלאל סמוטריץ' ואת אורית סטרוק, שפועלים ללא לאות על מנת להסדיר את ההתיישבות הצעירה", הוא מבקש לציין.

"ברגע שאותן נקודות התיישבות מוסדרות, נוכל לסייע להן בחשמל, מרכיבי ביטחון ושאר צרכים חיוניים. זה דבר שלא יכולנו לעשות לפני כן. כך למשל היישוב מבואות יריחו בבקעת הירדן. במסגרת סעיף שנקרא 'צמיחה דמוגרפית', אנחנו סוף סוף מעניקים לו תקציב שיוכל בעזרתו לפעול להגדלת מספר התושבים, להביא קבוצות חדשות, לעבוד עם מדריכים חברתיים שיסייעו בקליטה וכדומה. כך גם לגבי שאר היישובים שלא היו מוכרים עד עכשיו. לא יכולנו לסייע לעשהאל בהר חברון. ברגע שהיישובים הללו הפכו למוכרים – אנחנו יכולים לסייע להם, דרך המועצות כמובן".

השיחה על אודות חשיבות ההתיישבות, מחזירה אותו למסקנות מ־7 באוקטובר. "אם לא תהיה התיישבות חזקה ביהודה ושומרון - כפר סבא, רעננה ותל אביב לא יוכלו להמשיך ליהנות מהחיים היפים", פוסק גרינוולד. "החלוצים של יהודה ושומרון מגינים על מרכז הארץ".

לדבריו, שיקום יישובי העוטף עצמם עדיין נמצא בשלבי סיכום החלוקה בין משרדי הממשלה השונים. הוא מקווה שהחטיבה להתיישבות תהיה חלק ממנו. "כולם יודעים להעריך את היכולת הגבוהה שלנו, ולכן אני מעריך שניקח בו חלק משמעותי".

המחשה לדבריו הוא מביא מקיבוץ כרם שלום, שיושב על גבול רפיח. "הקיבוץ הוקם לפני שנים רבות, ולפני כשמונה שנים חווה משבר גדול מאוד. תושבים רבים עזבו. הם פנו גם לתנועה המיישבת וגם לחטיבה להתיישבות וביקשו שנסייע. יחד איתם הצלחנו להביא גרעין של משפחות צעירות, דתיות וחילוניות, והקמנו קהילה מעורבת – שלמעשה הצילה את המקום", הוא מספר. "גורמים בכירים במדינת ישראל חששו מאוד שהמקום עלול להינטש. אחרי שהבאנו לשם את הגרעין, הוא חיזק מאוד את המקום, בנה בית כנסת וערך הכנסת ספר תורה – תוך השארת מרחב פתוח לתושבים החילונים לחיות את חייהם כפי שהורגלו עד אז. זה יופי של מודל שהיינו שותפים אליו. המקום התחיל לשגשג. לצערנו הרב בשבעה באוקטובר כרם שלום הותקף, שניים מכיתת הכוננות נרצחו וחברים נוספים נפצעו. גם כיום, החטיבה להתיישבות ממשיכה ללוות את כרם שלום באשלים, לשם פונו התושבים".

גרינוולד מספר כיצד "לפני כשנתיים משפחה אחת מכרם שלום החליטה לעזוב מסיבות אישיות. תוך כמה ימים העניין פורסם בעמוד הפייסבוק של חמאס, תוך התרברבות שהם הצליחו להבריח אותה ו'אינשאללה נצליח להבריח עוד משפחות', כלשונם. בסוף, האויב מבין טוב מאוד שאם אנחנו לא נהיה שם – הם יהיו שם, ולא רק שם – אלא גם במרכז הארץ. תמונת הניצחון תהיה כאשר התושבים יחזרו בהמוניהם, ונוכל להמשיך להגדיל ולחזק את המקום".

***