אתם שמתכוונים להפריע באמצע נאום הפוליטיקאי בבית העלמין. אתם שמתכוונים להפגין נגדו בסיסמאות על חולצות ושלטים.
דעו, לא בפוליטיקאי אתם פוגעים. אתם פוגעים בי! אתם מוסיפים כאב על כאבי העצום. אתם מרסקים את נשמתי לרסיסים.
אתם רומסים את קברו של בני, אתם יורקים על הקורבן שהוא הקריב.
ולמרות שכנראה אתם אנשים טובים עם כוונות טובות. ולמרות שאתם בטוחים שאצלכם הצדק ואין בלתו. רגע לפני שאתם מכינים את מילות המחץ אותן תצעקו באמצע הנאום. רגע לפני שאתם מוציאים את השלט מהמחסן, רגע לפני שאתם לובשים את החולצה עם הסיסמא ההיא. רגע לפני, הסתכלו מקרוב בעיניו מוצפות הדמעות של אב שכול, הביטו אל כאבו. וחיזרו בכם.
שימרו את המילים ליום אחר. הצניעו את השלט, והחליפו את החולצה בחולצה לבנה חפה מכל כתם של מחלוקת. ואם בכל זאת תחליטו לחלל את יום הזיכרון לחללי צה"ל, בצעקות והפגנות בבתי העלמין. זיכרו, המסר שלכם, גם אם הוא נכון וצודק, יזדהם באופן שאין לו תקנה.
ואתם, המעשה הנפשע שלכם ירדוף אתכם עד יום מותכם, רגשות חרטה עמוקים ימלאו אתכם, ייסורי מצפון ייסרו אתכם, וצער גדול על שגרמתם צער.
ואתם תבואו אלי, תיפלו על ברכיים, ותתחננו למחילה וסליחה. ואני, אני לא אסלח לכם. לעולם לא. שלא תעזו.