בין כל הנאומים והטקסים הרשמיים, הנה דברים שכתב לי הלילה נער בן 15 בלבד: "שלום סיון, שמי אביתר נאמן. אבא שלי ד"ר איתן נאמן, רופא בסורוקה שיצא להציל חיים תחת אש, נפל בקרב במלחמה. גיליתי שאין חיבור שמתאים לבני נוער על נושא השכול והאובדן. אז יחד עם חבר מהכיתה, חיים בר אילן, החלטתי ללמוד את הנושא ולכתוב בעצמנו חוברת כזאת, לעילוי נשמת אבא שלי".
נדהמתי. בתקופה כל כך סוערת, כשכולנו חשים כזה בלבול, יושב לו בישיבה לצעירים בירושלים נער צעיר, יתום טרי, ועושה סדר. הנה רק כמה ציטוטים מהחוברת החדשה שהוציא אביתר נאמן, "תובנות נחמה":
• "חשוב מאוד לתת מקום לכאב, לשאלות קשות, לבכי. אבל אנחנו נמצאים עכשיו בתהליך של לידה. מתוך כל הצירים והייסורים, עלינו לזכור שהכאב בלידה הוא הכרחי כדי שהתינוק ייצא לבסוף לאוויר העולם. אם נסתכל על ההיסטוריה שלנו נראה שבכל פעם שקרתה לנו צרה גדולה, צמחנו ממנה עוד יותר. אין לנו מושג מה 'נרוויח' הפעם, אבל כגודל הצרה – כך גודל הישועה".
• "טעות נפוצה היא לחשוב שכאשר אדם עולה לשמיים הוא מאבד את תפקידו ולא פועל יותר בעולם. האמת היא שכאשר הנשמה עולה למעלה היא נאספת ל'צרור החיים'. היא פועלת משם רבות להצלחת עם ישראל בכלל, ולמען קרובי הנפטר בפרט. כשיהיו לנו קשיים בחיים, הנשמה של הקרובים שלנו תמשיך לפעול עבורנו 'מאחורי הקלעים'".
• "המתים לא עוזבים אותנו. הם צופים בנו ומודעים אלינו. הם שמחים בשמחתנו ומשתתפים בצערנו. וכאשר אנו עושים ופועלים טוב, הם כמובן גאים בנו".
אביתר היקר, תודה. אני בטוחה שאבא שלך גאה בך מאוד.