יזכור אלוקים את דמנו את אחינו ואחיותנו, את הורינו ואת ילדינו. את זקננו ואת עוללינו, אלפי הרוגינו.
את הלוחמים ואת הלוחמות, את נשמותיהן הזכות. יזכור אלוקים איך בשמחת תורה, במקום שנקיף הבימה, הקיפונו רשעים טמאים, ובחדרינו אימה.
יזכור אלוקים את השריפה, דם ואש ותימרות עשן, איך אנסו את בנותינו והשחיתו הוד יפיין. יזכור אלוקים את המיתות המשונות שבררו אויבנו, ריטשו וכרתו ובזזו את איברנו. יזכור אלוקים את גבורת החיילים והחיילות, הטירונים ומפקדי החטיבות. איך נלחמו עד טיפת דמם, עד הכדור האחרון שבנשקם.
מנשרים קלו מאריות גברו, עד אשר נחטפו ונאסרו. את כיתות הכוננות והתצפיתניות, אשר התריאו מטרף החיות. יזכור אלוקים את הלוחמים במיגוניות, מול רימונים ולהבות. איך הדפו בידם את האויב ששיחק בדמם.
יזכור אלוקים את גבורת האזרחים, את הנשים והילדים התושבים והאורחים. את שדרות ואת אופקים, את הרופאים והפראמדיקים את הקיבוצים ובאי המסיבה ברעים. בלע המשחית ולא חמל ,לא על זקן ולא על עולל.
אל תחרש ואל תשקוט אל על רעת החמס אשר חילל. זכור את הקדושים שהושחת גופם והתעלתה נשמתם. נשמות יפות תואר ספרי תורה שבהיכל הסנה בוער באש והוא איננו אכל.