הרב רא"ם הכהן
הרב רא"ם הכהןצילום: באדיבות המצלם

יום הזיכרון יסוד שבתפארת תשפ"ד. היום נשמות נופלים זוהרות כזוהר הרקיע ממתיבתא דרקיעא, מאירות את העולם באחדות של אש תמיד, נשמת כנסת ישראל.

ישובנו שותף לאותה אש גדולה המאירה את העולם. נשמות גדולות נקטפו מעולמנו. הנשמות מאירות ממזבח האחדות של אש תמיד, מזבח הברית של "שנים עשר מצבה".

בשל קדושת השבת, יום הזיכרון עבר מ"הוד שבתפארת" (ד' באייר) ליסוד שבתפארת (ה' באייר). יסוד היא ספירתו של יוסף הצדיק. יוסף הלך בשליחות אביו: " לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר" (בראשית לז, יד). " וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן" (שם). – רש"י על הפסוק מביא את המדרש: "הלא חברון בהר, שנאמר (במדבר יג כב) 'ויעלו בנגב ויבא עד חברון'?!, אלא מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון..."

בשביל שלום האחים יש צורך ב"עמק חברון", מקום החיבורים, באברהם אבינו שהוא אב המון גויים, אבי ההד הקשוב לקולות האחרים מתוך חסד לאברהם.

השליחות היא קשה! יוסף תועה בשדה ופוגש איש. יונתן בן עוזיאל מגלה לנו שהוא המלאך גבריאל.

הרשב"ם מעמיד על גדולתו של יוסף שלא חזר אל אביו לאחר שלא מצאם. יוסף התאמץ לפגוש את אחיו. לשאלתו של האיש: מַה תְּבַקֵּשׁ? (שם, טו) יוסף עונה תשובה שצריכה להיות סיסמה של כולנו: "אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ" (שם, יז).

תשובת האיש היא : "נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה" (שם, יח). על כך כותב רש"י: "הסיעו עצמן מן האחוה".

ז"ה בגימטריה 12 (5+7). האיש אומר לו שהאחים אינם מבקשים אחדות של שנים עשר השבטים ונסעו מ"זה". על "נלכה דותינה" דורשים חז"ל (במדרש תנחומא) דת-יה. הדת יכולה להמיס את בקשת האחדות, לפגום באחווה ולהגיע לרצח ולהשלכה לבור. יוסף שהוא ספירת היסוד, ו"ו האמצע, אינו מוותר על האחדות.

אבל האחים מתנכלים להמיתו. ומתייחסים אליו בבוז: "הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא" (שם, יט) – גם חלום של אחדות יכול להפר אחדות. הזהר הקדוש אומר שאם יוסף לא היה מספר את החלום לאחיו החלום היה מתגשם מייד. גם יוסף נכשל באחדות.

אבל ליוסף יש אופק. לפני מותו הוא השביע את אחיו "וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה" (בראשית נ, כה). משה קיים את השבועה ולקח את עצמות יוסף עמו (שמות יג, יט), את האחדות של השבועה.

יום הזיכרון ביסוד שבתפארת, הוא יום שבו שבועתו של יוסף מתעצמת. חובת האחדות מהווה תנאי לגאולת מצרים ולגאולה של אחרית הימים.

הגיבורים שמסרו את נפשם בהצלת עם ישראל ביקשו את האחים מתוך מסירות נפש. ביום הזיכרון, כשעם שלם מתייחד בדממה בצפירה עם נשמות כנסת ישראל המזהירות כזוהר הרקיע, יש בזה תיקון גדול של האחווה.

כאשר בכל בתי העלמין עם ישראל יאמר "יתגדל ויתקדש שמיה רבה", נתפלל לאחדות גדולה, בבחינת "ישראל ואורייתא וקב"ה חד".