התחלה// נולד לפני יובל שנים במושב ביתן אהרן שבעמק חפר. הבכור מתוך שמונה ילדים.
אבא// נדב ניצן, בן 74, "בן קיבוץ גבת בעמק יזרעאל. אבא הוא אדריכל וחקלאי בנשמתו, ומגדל עשרות דונמים של גפנים וזיתים באזור שילה. הוא הקים את חברת הבנייה 'ניצנית' ותכנן הרבה מאוד שכונות ובתים. יש באבא שילוב מיוחד של איש אדמה ואיש אמת ברמ"ח איבריו. בעל עמידה מרשימה על עקרונות".
אמא// תמר ניצן, בת 71. "אמא אומנית מוכשרת. היא ניהלה את מדור האומנות במתנ"ס בנימין. בעיקר מוכרת בזכות לחנים ושירים שכתבה, המנון שילה לדוגמה. יש לה יכולת מדהימה להיות נגישה ולהתחבר לכל אדם באשר הוא וגם לראות את הדברים במבט רוחני ועמוק".
חלוצים// "הוריי צברים. גם הסבתות שלי נולדו כאן. השורשים המשפחתיים שלנו הם בעמק יזרעאל ובעמק חפר, משפחה שמחוברת לאדמת הארץ. מגיל צעיר נשמתי מההורים שלי אידיאלים והמון חקר אמת".
חוזרים בתשובה// בגיל בית הספר היסודי הוריו החליטו לחזור בתשובה. "הבית כולו שינה כיוון. כנראה בעקבות מלחמת יום הכיפורים". הם עברו לגור תקופה קצרה בכפר הרא"ה, ולבסוף המשפחה קבעה את ביתה ביישוב חדש שהוקם באותם ימים בבנימין: שילה. "ההורים שלי היו תמיד חלוצים ואידאולוגים, כך שזה היה מעשה נכון וטבעי להם".
לשילה// בגיל 11 עבר עם משפחתו ליישוב שילה שבבנימין. "היישוב היה בתחילת דרכו. היינו מעט מאוד משפחות". בתיכון למד בישיבת מטה בנימין. "זו הייתה ישיבה בראשית דרכה. הייתי במחזור ג'. שם למדתי עולמות של שיח, ולדבר עם האדם שמולך".
שורשים// "אני מאמין שלצמוח בתוך מקום שהוא מונע אידאולוגית זה להרגיש שאתה חלק ממשהו גדול ואפילו היסטורי. אני חושב שהעובדה שלימים גם התחתנתי עם מישהי שגדלה בשילה על אותו מצע ערכי ואנחנו גרים בשילה, ואפילו חלק מהנכדים שלנו גרים בשילה, היא דבר מדהים".
ימית// לקראת הגירוש מחבל ימית הצטרף עם משפחתו למאבק בנסיגה מסיני, "אירוע ילדות חשוב שטבע בי את חותמו. הייתי בן תשע והיינו אמורים להיות בבית הספר, אבל היינו מסתובבים ורואים את העשייה סביבנו נגד הגירוש. לראות את אבא שלי פועל ונאבק למען ארץ ישראל זה מחזה שנחרת בי והעצים את החיבור והאהבה שלי לארץ".
לצבא// למד בישיבת ההסדר בקרני שומרון וגויס לצנחנים. "בהמשך הייתי גם במגלן. בשירות הייתי בלבנון. נענו בין כל המוצבים על הגדר ובעומק לבנון וחטפנו המון פצמ"רים. היו חברים שחזרו בארונות וההרגשה הייתה קשה. התמודדנו עם דינמיקה של מלחמה בקו הגבול. תקופה משמעותית שנבניתי ממנה". עם השחרור מהצבא נישא ליהודית, בת היישוב.
החצי השני// יהודית, בעלת משרד האדריכלות 'פלטין'. בתם של מרים ופרופ' עלי מרצבך, השנייה מתוך עשרה אחים ואחיות. "אשת חיל אמיתית. היא הכול בשבילי. כשאתה מתחתן בגיל צעיר אתה יוצק את התוכן הנשמתי שלך יחד עם השותפה שלך לחיים. היא האדם הכי קרוב אליי".
הנחת// שבעה. הגדול איתן (28), אחריו לבונה (26), שחר (24), ואז הבן גלעד־נחמיה הי"ד, בן 21 בנופלו. אחריו לביא (20), פאר (16) ואחרונה חביבה הדס, שחגגה בת מצווה ממש לא מזמן. "הם הסיבה לקום בבוקר ולהמשיך קדימה".
כלכלה// כזוג צעיר קבעו את ביתם בשבי שומרון. "אחרי שנה וחצי עברנו לשילה ומאז אנחנו שם. במשך שנתיים הייתי יושב ראש מזכירות היישוב". הוא חלם להיות פסיכולוג, אך מכיוון שלא התקבל ללימודי פסיכולוגיה פנה ללימודי כלכלה באוניברסיטת בר אילן. "זה עולם אחר לגמרי, אבל באיזשהו מקום אני מאמין שפסיכולוגיה וחינוך נמצאים בכל תחום שאנחנו עוסקים בו".
בנקאי// את דרכו המקצועית החל בבנק אדנים. "אחרי כמה שנים מוניתי למנהל סניף בנק בירושלים. הייתי שם כחמש שנים, עד שקיבלתי הצעה להיות ראש סקטור נדל"ן בבנק אוצר החייל והלכתי על זה. זו הייתה קפיצה מקצועית מאוד משמעותית וסייעתא דשמיא גדולה. הייתי שם שלוש שנים, אבל הרגשתי שאני לא מסוגל להמשיך יותר בעולם הבנקאות והפיננסים. חיפשתי משהו עם ערך ומשמעות".
משמעות// "חיברו אותי לזמביש, זאב חבר, וזכיתי לעבוד במשך שנתיים בחברת אמנה". במסגרת תפקידו הוא ריכז פרויקטים לבינוי בגוש עציון, בהר חברון ובלכיש. "הייתי צריך ללוות את הפרויקטים והבנייה מאפס, עם הפועלים, התוכניות וההיתרים, לדחוף קדימה את הבנייה באזורים שהייתי אחראי עליהם. שם התוודעתי לעולם ייזום הבנייה למגורים".
ביטוח// בהמשך מונה למנהל מערך אשראי לא סחיר לנדל"ן בהראל ביטוח. "הקמתי בהראל ביטוח מחלקה לליווי פיננסי ליזמי נדל"ן בארץ. הראל למעשה הייתה הגוף הראשון מחברות הביטוח שנכנס לזה בארץ. אחרי כמה שנים הכרתי את גרשון שפירא, שהיה מייסד חברת רובי קפיטל, הצטרפתי כשותף ומזה ארבע שנים אני זוכה לנהל את החברה".
רובי קפיטל// "החברה מנהלת ומלווה פרויקטים לייזום נדל"ן בהיקף גבוה מ־16 מיליארד שקלים. אני מאמין שחלק מהריאה הכלכלית של המדינה, וגם אחד הפקטורים לחוסן ויכולת עמידה באתגרים, הוא תחום הבנייה והנדל"ן בישראל. להיות חלק מהעשייה הזאת מעניק לי המון כוח".
גלעד־נחמיה// בשנת 2002 נולד בנו הרביעי, גלעד־נחמיה. "זו הייתה שנה קשה עם המון פיגועים ואובדן. הברית שלו הייתה בתשעה באב, והחלטנו לקרוא לו גלעד מלשון שמחה תמידית ונחמיה שנזכה לנחמה. התפללנו שהוא יהיה ילד שמח ותפילתנו אכן נענתה, כל מכריו תמיד ציינו את החיוך הנצחי שלו. הוא היה ילד עם שמחת חיים מתפרצת שמתחבר בקלות לכולם, מנער ועד זקן".
כובש את ההר// גלעד־נחמיה למד בישיבה התיכונית בדימונה. "הוא אובחן כדיסלקט, והקושי בלימודים ליווה אותו מהגן, אבל בכל מקום שהיה תמיד דיברו על מאור הפנים שלו". בהמשך למד בישיבה בתפוח, ואז התגייס לגבעתי, ולבסוף לאחר מאבק התקבל לפלחה"ן גבעתי. "כשקיבלנו את הטלפון: אבא, אמא התקבלתי! אילו שאגות של שמחה היו בבית".
הפרידה// גלעד הוקפץ מהישיבה בבוקר שמחת תורה, וכבר באותו יום לחם בנחל עוז. בפעם האחרונה הם נפגשו בביקור קצר ליד שטחי הכינוס במבקיעים, כשבועיים לפני מותו. "נכנסנו לרכב ונסענו לדרום. הייתה פגישה מאוד מרגשת. הוא הרגיע: אין לכם מה לדאוג, אנחנו יודעים בדיוק על מה אנחנו נלחמים ומה המטרה. והם נכנסו לעזה".
גבורה // בי"ט במרחשוון נפל גלעד בקרב ברצועת עזה. "תוך כדי הליכה לזהות חשוד, גלעד התקדם עם המפקד יהודה כהן וחברו הטוב יונדב לוינשטיין. כוח גדול של מחבלים שהגיח כנראה מאחת המנהרות פתח עליהם במכת אש. השלושה נפגעו, אך בעוז רוח הסתערו על המחבלים. לאחר מותם שאר הכוח המשיך בלחימה וחיסל את המחבלים".
רק בגלל הרוח// "הוא היה כל כולו לב. הצער גדול והגעגוע אליו עצום, ובכל יום מחדש אנחנו בוחרים לקום. אנחנו בוחרים להסתכל על המשפחה, על העם, על הארץ. גלעד היה ילד עם המון נוכחות והחוסר שלו מורגש, אבל אנחנו מנסים להמשיך את רוחו הגדולה".
לא לגמגם// "קצת אחרי שגלעד נהרג הרגשתי שיש גמגום מדאיג בממשלה, ומתוך חשש שמותו של גלעד חלילה לא יהיה לשווא החלטתי לנסות להשפיע על מה שקורה. שלחתי מכתבים לקובעי מדיניות, דיברתי עם מי שרק אפשר והגעתי לאולפנים להשמיע את הקול שדורש להכות באויב בעוצמה ולנצח. באיזשהו שלב חיברו אותי ליהושע שני, שבנו הלוחם אורי שני נהרג בשמחת תורה. יחד הקמנו את פורום הגבורה".
הפורום// מאגד משפחות נופלים ממלחמת חרבות ברזל והוא א־פוליטי. מטרת הפורום לקדם את המשך הלחימה בעזה עד לניצחון מוחלט על חמאס. "יש בפורום משפחות מכל רובדי האוכלוסייה, כשהמכנה המשותף של כולן הוא הדרישה שהילדים שלנו לא ייפלו לשווא. זו קבוצת אנשים נפלאה וערכית. כל משפחה יותר מדהימה מהשנייה".
עד הניצחון// "היעד העיקרי של הפורום הוא לדחוף לניצחון במלחמה, ולתת לממשלה את הקונטרה שהיא נדרשת לה מול הלחצים הבין־לאומיים שמתגברים ומול השיח המחליש שיש בתקשורת ובמחוזות קפלן. אנחנו דורשים מהממשלה שתעשה מלחמה מתוך עוז וכוח ולא מתוך גמגום, ותחזיר את החטופים בעוצמה ובאחריות לאומית".
אחים// יעד חשוב נוסף של הפורום הוא לפעול לאחדות בעם. בנוסף לכך הפורום פועל באפיק החינוך. "הורים ואחים מעבירים במוסדות חינוך ולקהלים נוספים את מורשת הגבורה של הבנים שנפלו. הכנו מערכים של אהבת המולדת, ציונות ועוד".
בשם הבן// כחלק מהפעילות מארגן הפורום מפגשים עם ראש הממשלה ואישי ציבור וכן עצרות ומחאות ברחבי הארץ. "ברור לכולנו שאנחנו ברגע היסטורי־לאומי דרמטי, ואנחנו משמיעים את הקול של הבנים שנפלו למען הארץ הזאת. אנחנו דורשים מהממשלה לחשוב נכון, להנהיג נכון ולהבין את גודל השעה".
עם הנצח// "הימים לא קלים בכלל, אבל הבחירה בידיים שלנו: או לקחת את הימים האלה לעולמות של עוצמה, תקווה, גאולה ואופטימיות, או להתייאש ולהתרסק. אני בוחר להביט במבט־על ולהיות חלק מהנצח".
במגרש הביתי
הבוקר שלי// משכים קום בשעה חמש וחצי. "אני מאוד מתוכנן. תפילה, לימוד דף יומי, ואז משתדל להפעיל את עצמי בשחייה או הליכה. קפה של בוקר עם יהודית ולעבודה. נשאר בעבודה עד שעות מאוחרות, בכל זאת מדובר בחברה גדולה עם צרכים רבים". לישון הולך לפני חצות.
פלייליסט// שירי ארץ ישראל הישנה והטובה. "גדלתי עליהם".
השבת שלי// "הזמן הכי טוב בעולם".
משאלה// "שנלמד לחיות ביחד".
מפחיד אותי// "דעות קדומות שפוגעות באחדות בינינו ומעכבות אותה".
כשאהיה גדול// "לזכות לרקוד בחתונות של הנינים יחד עם אשתי".
לתגובות: rivki@besheva.co.il
***