לעיתים הפרספקטיבה היא שמבהילה. כשידיעה חמורה מציצה אליך מבעד לחרך של האווירה האפוקליפטית שמקיפה אותנו מאז 7 באוקטובר, ומצטרפת לעוד חדשות לא מעודדות, התמונה המצטיירת חמורה בהרבה מהמציאות.
לכן, תמיד טוב להרחיב את המבט, להיעזר בשירותיה של ההיסטוריה ולהבין לעומק את מפת האינטרסים. שני משלוחי נשק גדולים עיכבה כבר ידידתנו הגדולה ארצות הברית מאז תחילה המלחמה. הראשון בחודש מרץ, והשני ממש בשבועות האחרונים. עיכוב המשלוחים הוא חלק מאובססיית רפיח שאחזה בממשל ביידן, שמידת האדיקות הקיצונית שהוא נוקט מסיעה את הדעת אל מחוזות הקונספירציה.
תהיה הסיבה אשר תהיה, העיכובים עוררו בישראל חשש של ממש. היו מבעלי הדעה, הקרובים בליבם אל המעצמה האמריקנית, שנתקפו חרדה רבתי. ברם כאן נדרשת קריאה מעמיקה יותר של המפה, כזאת שלוקחת בחשבון את ניסיון העבר והאינטרסים במבט מאקרו.
המסורת האמריקנית־ישראלית של שליחת תחמושת ואמצעי לחימה, מה שמכונה "הסיוע", החלה בתחילת שנות החמישים. באותם ימים הסוגיה הכבדה ביותר ביחסי החוץ של ארצות הברית – מדויק יותר לומר הסוגיה היחידה – הייתה המלחמה הקרה עם ברית המועצות. כל מהלך מדיני נבחן במבחן אחד בלבד: האם הוא יעצור את התפשטות ברית המועצות וימנע אותה מלהטות מדינה נוספת לצד שלה. מנקודת המבט הזאת, מדינות ערב במזרח התיכון היו חשובות פי כמה לארצות הברית, בשל גודלן ועוצמתן. תמיכה בהן בסכסוך המתמשך שהיה להן עם ישראל הייתה שוחד מצוין כדי להעביר אותן לצד של ארצות הברית במלחמה הקרה. ישראל הקטנה לא הייתה מעניינת, ובטח שלא זכתה לסיוע צבאי. ארצות הברית הייתה שותפה מלאה לאמברגו העולמי על ישראל.
השגת שליטה בצבאות העולם
מה בכל זאת גרם לשינוי, והביא לחתימת הסכמי סיוע והעברת נשק לישראל? התשובה אומנם מורכבת, ותלויה בהתקבצות של כמה נסיבות, אך אפשר לומר שהטריגר העיקרי היה התקדמות פרויקט הגרעין של ישראל. האמריקנים החזיקו, ועודם מחזיקים, בתפיסה שהדרך האפקטיבית ביותר לרסן מדינות בעלות יכולות גרעיניות היא להעניק להן נשק קונבנציונלי שיענה על צורכיהן הביטחוניים בלי שיזדקקו לנשק יום הדין. מפתיע אך מאומת: שיתוף הפעולה הצבאי המפורסם של ישראל וארצות הברית לא התחיל מערכים משותפים ולמען הפצת הדמוקרטיה בעולם, אלא מחשש שהגרעין הישראלי יערער את היציבות האזורית ובעקבותיה העולמית.
"זה היה חלק מהניסיון לסכל את הכוונות של ישראל בעניין הגרעין", כתב העיתונאי האמריקני דונלד נף בספר שחיבר על מדיניות ארצות הברית בישראל, "זה מה שגרם לנשיא קנדי לבטל את אמברגו הנשק הקונבנציונלי על ישראל". ג'ון האדן, לשעבר ראש משלחת ה־CIA בתל אביב, אמר גם הוא דברים דומים: "הישראלים היו כמה צעדים לפנינו. הם הבינו שאם אנחנו מציעים להם חימושים בתמורה להאטת הקצב בדימונה, המשמעות היא שנציע להם הרבה יותר כשישיגו את הפצצה מחשש שישתמשו בה".
ישראל אינה בת חורגת בשיטת הפעולה האמריקנית הזאת. דוגמה בולטת לשימוש כזה בסיוע ביטחוני היא פקיסטן. כאשר המדינה המוסלמית הצליחה לייצר את פצצת הגרעין הראשונה, אי שם בשנות השמונים, ארצות הברית הזדרזה להעניק לה משלוחי נשק מסוגים שונים. הסיוע הזה המשיך בעקביות, וכבר חצה את רף שלושת מיליארד הדולרים. גם כאשר חברי קונגרס מחו נגד הסיוע הזה, בטענה המוצדקת שפקיסטן אינה עומדת בתנאים שארצות הברית מציבה לה לקבלת הסיוע, במחלקת המדינה התעקשו שהסיוע חיוני מפני שהוא מונע מצב גרוע יותר שבו קבוצות טרור ינגסו בשלטון וישתלטו על אתרי הגרעין.
אומנם מאז חלפו הרבה שנים, ומפת האינטרסים האמריקנית השתנתה. עם התפרקות ברית המועצות, מערכת השיקולים העולמית השתנתה וגם השותפות עם ישראל התהדקה סביב אינטרסים משותפים נוספים. אופיו של הסיוע השתנה גם הוא, ומהעשרה של הארסנל הקונבנציונלי כדי למנוע שימוש בנשק גרעיני הוא קיבל צורה חדשה של מנוף לחצים פוליטי לשעת הצורך. העיקרון של הסיוע גורס: אספקה קבועה של נשק בהיקפים גבוהים למדינה זרה תהיה לה כל כך משתלמת, עד שבתוך פרק זמן מסוים סוג הנשק הספציפי הזה ייהפך למרכזי וחיוני בהפעלת הצבא. כך, ביום שבו תרצה ארצות הברית לנווט את המדינה המקבלת לפי רצונה, איום בעצירת האספקה יהיה אפקטיבי במיוחד ועלול לגרום לשיתוק צבאי.
אם עלה בדעתכם שהאיום של ביידן בשבוע שעבר הוא דבר חריג בהיסטוריה ונובע מסלידה עמוקה ואמיתית של ארצות הברית מישראל – טעות בידכם. עצירת הסיוע היא כלי על לוח השחמט הדיפלומטי, שימיו כימי הסיוע הביטחוני בעצמו. חוקר ארצות הברית גדעון ישראל חיבר כבר ב־2013 מסמך מדיניות שסוקר את היסטוריית הסיוע ואת הסכנות הטמונות בו, ובנייר החשוב הזה הוא פירט את היסטוריית האיומים של ארצות הברית בעצירת הסיוע.
שנים בודדות אחרי הסרת האמברגו על ישראל והעברת הסיוע, המשבר המתמשך בין ישראל וסוריה סביב "המלחמה על המים" הגיע לסף פיצוץ. בשנת 1953 חפרה ישראל תעלה באזור גשר בנות יעקב, במטרת להטות את מי הירדן אל תוך גבולות ישראל ובכך למנוע אותם מהסורים ומהירדנים. הדבר התפתח לעימות צבאי מוגבל, ובאו"ם דרשו מישראל לחדול מפעולות החפירה. ישראל סירבה, למרות הפצרות האו"ם וארצות הברית. אלה היו הנסיבות שהובילו את הנשיא אייזנהאואר לעצירה הראשונה של הסיוע – 26 מיליון דולר שהיו אמורים לעבור כתמיכה כלכלית לצרכים צבאיים.
שלוש שנים מאוחר יותר, כשתופי המלחמה הלמו במרחב סיני, ארצות הברית הפעילה את כל כובד משקלה כדי למנוע פעולה ישראלית נגד מצרים. האינטרס האמריקני אז היה לחזק את נאצר כבן בריתה ולמנוע זליגה שלו לחסות ברית המועצות, ותקיפה ישראלית הייתה תקועה להם כמו עצם בגרון. בתחילה הם איימו באמצעות עצירה של משא ומתן על הלוואה גדולה של בנק אמריקני, אך משלא ניכרה השפעה על המדיניות הישראלית, שלח תת־מזכיר המדינה דאז, הרברט הובר ג'וניור, מכתב ובו איום בנקיטת "הצעדים הקשים ביותר, כמו עצירת כל סיוע ממשלתי או פרטי מארצות הברית, נקיטת צעדים באו"ם ואפילו השעיה לצמיתות מהאו"ם". ישראל, כזכור, יצאה למבצע קדש במרחב סיני, והיחסים לא התמוטטו ואפילו התחזקו.
הלחץ האמריקני והאיומים בעצירת הסיוע לצמיתות ליוו את כל מלחמות ישראל. ב־1967, הגם שישראל ניצחה בעוצמה צבאות עוינים שקראו עליה תיגר ונמנעה כליל מפגיעה באזרחים, הלחץ האמריקני הגיע שוב כמו שעון. גורם בבית הלבן הגיע ליצחק רבין, ולחש לו באוזן שארצות הברית מצפה שישראל תיסוג מהשטחים שנכבשו בסיני, ובתמורה נאצר נשיא מצרים יסכים לשבת לשיחות שלום איתה. חודשיים לאחר מכן הרמיזות הפכו להצהרה של מזכיר המדינה, שבה הודיע שמערכת היחסים של ארצות הברית וישראל תלויה כולה בנסיגה הישראלית, כולל כמובן הסיוע הביטחוני. כך היה גם בחזית הצפונית, כאשר כמה שנים לאחר מכן סירבה גולדה מאיר לדרישות חאפז אל־אסד ברמת הגולן. הנשיא ניקסון שלח אליה מכתב ובו הבהיר שהמשך הסרבנות יוביל לבחינה מחדש של היחסים בין ישראל לארצות הברית.
כך נולד "איפוק הוא כוח"
הדוגמאות באמת רבות, ולכן נדלג לכמה דוגמאות בולטות מהעשורים האחרונים. מה שבאמת בולט בכל סבבי האיומים האמריקניים הוא שלא חשוב כמה מוצדקת ומחויבת המציאות תהיה ההתקפה הישראלית, היא תוביל מהר מאוד לאיומים מהממשל בארצות הברית. הרי כמה המתין ראש הממשלה אריאל שרון, תוך שהוא חוזר על האמרה המקוממת "איפוק זה כוח". הוא צבר אשראי בין־לאומי בהיקפים אדירים, ספר כמעט אלף גופות בפיגועי התאבדות אכזריים, עד שסוף סוף יצא למבצע חומת מגן ב־2002, "מהמוצדקות שבמלחמות ישראל", כפי שאמר הוא עצמו על מלחמה אחרת. ובכל זאת, סכום של 200 מיליון דולרים שכבר סוכם בין הבית הלבן לישראל נעלם ביוזמת מחלקת המדינה מהצעת התקציב שהוגשה לקונגרס, ונחתך מתקציב הסיוע הביטחוני.
הצעות לקיצוץ הסיוע עלו על הפרק גם סביב בניית חומת ההפרדה בשנת 2003. גורמים בממשל הציעו לקצץ בערבויות להלוואות שארצות הברית נותנת, כדי ליצור לחץ על ממשלת שרון שתעצור את בניית הגדר. באופן דומה, גם בשנת 2009, כשאובמה דרש "אפילו לא לבנה אחת" ביהודה ושומרון ופינוי של מאחזים בלתי־חוקיים, האיום של קיצוץ הסיוע ריחף באוויר והיה גורם מכריע בקבלת ההחלטות בישראל. שתי הדוגמאות האלה הן טעימה מהתצורה האפקטיבית יותר של האיום בקיצוץ בסיוע: רק המקרים הקיצוניים והקריטיים לקיומה של ישראל מגיעים למצב של קיצוץ ממשי או איום מפורש. לרוב עצם הידיעה שהברז עלול להיסגר בכל רגע מובילה את מקבלי ההחלטות בישראל לקבל מראש את התכתיבים האמריקניים ולהימנע מפגיעה בסיוע.
וכאן אנחנו מגיעים לאלו שיש להם חלק לא קטן במציאות העגומה והלא ריבונית שאליה התדרדרנו: מנהיגי ישראל לדורותיהם בדחיפת הדרג הביטחוני. הסיוע הביטחוני מתפקד כמו סם. המנהיגים שלנו מכירים את ההשפעה ההרסנית שלו על יכולת התמרון וקבלת ההחלטות שלהם, ובכל זאת הם לא מפסיקים לבקש ממנו עוד ועוד. כל צעד ישראלי של מחווה שאמור למצוא חן בעיני האמריקנים – ההתנתקות, הנסיגה מלבנון, הסכמי אוסלו, הסכמי וואי – לווה בבקשה להגדלת הסיוע הביטחוני. ראשי ממשלות ישראל התרגלו להציג לציבור את הגדלת הסיוע כ"הישג מדיני". וממילא, כשמגיע איום על עצירת סם הסיוע, המערכת כולה נכנסת לקריז ומוכנה לוותר על אינטרסים קיומיים רק כדי להרגיע את החרדה. זה לא מצב שמדינה ריבונית יכולה להרשות לעצמה.
במובן הזה, התמרון המתמשך ברפיח הוא איתות בכיוון הנכון. כמותו גם הודעת ראש הממשלה על כוונתו לחזק את ייצור התחמושת המקומי. התנתקות מדודה מכלוב הזהב האמריקני תשרת היטב את האינטרסים הלאומיים שלנו. אין הכוונה, כטענת המקנטרים, שמדינת ישראל תחבור לציר הסיני או הרוסי. השותפות עם ארצות הברית טובה לנו. אך שותפות בנוסחה של סיוע הדדי באינטרסים, ולא של הכתבה והכפפה מלאה לאינטרס האמריקני. אולי כמו אז, בשנות החמישים, כשהעוצמה והנחישות שהפגנו אילצו את ארצות הברית לחזר אחרינו.
לתגובות: yoniro770@gmail.com