משבר חמור ביחסים בין מצרים לישראל. בתחילת השבוע (ראשון) פרסמה מצרים את כוונתה לתמוך בתביעה החדשה של דרום אפריקה נגד ישראל בבית הדין הבין־לאומי לצדק בהאג.
על פי טענת מצרים החלטה זו נובעת "מהסלמת התקיפות הישראליות נגד אזרחים פלשתינים ברצועת עזה". משרד החוץ המצרי הבהיר בהודעה רשמית שהוציא כי מצרים אף "חידשה את קריאתה למועצת הביטחון לנקוט פעולה מיידית להפסקת האש ברצועת עזה והפעולות הצבאיות של ישראל ברפיח". הכרזה זו של מצרים מתווספת להודעתה על עצירת העברתו של הסיוע ההומניטרי משטחה לעזה, עד להפסקת הפעילות הצבאית של ישראל ברפיח.
נוסף על כך, בהמשך ללחץ המדיני של מצרים על ישראל, דווח השבוע ב'וול סטריט ג'ורנל' מפי גורמים מצריים, כי בקהיר שוקלים את הורדת דרג היחסים הדיפלומטיים עם ישראל, ובוחנים בין השאר את החזרת השגריר מתל אביב. זאת בעקבות הלחימה ברפיח. אותם גורמים האשימו את ישראל שלא עדכנה על כניסתה לפעילות במעבר רפיח מספיק זמן מראש, כפי שסוכם.
בתגובה לטענות מצרים נגד ישראל ולהפסקת מעבר סיוע הומניטרי משטחה, צייץ (שלישי) שר החוץ השר ישראל כ"ץ בחשבון ה־X (טוויטר) שלו: "אתמול שוחחתי עם שר החוץ של בריטניה דיוויד קמרון ושרת החוץ של גרמניה אנאלנה ברבוק על הצורך לשכנע את מצרים לפתוח מחדש את מעבר רפיח, כדי לאפשר את המשך העברת הסיוע ההומניטרי הבין־לאומי לעזה. היום אדון בעניין גם עם שר החוץ של איטליה טאג'אני". עוד כתב השר: "העולם מטיל את האחריות למצב ההומניטרי על ישראל, אך המפתח למניעת משבר הומניטרי בעזה נמצא כעת בידי ידידינו המצריים. חמאס לא ישלוט במעבר רפיח - זהו צורך ביטחוני שלא נתפשר עליו", הבהיר כ"ץ.
לאחר כמה שעות הגיב שר החוץ המצרי סאמח שוכרי לדברי השר כ"ץ ושב וחזר על טענת מצרים כי "ישראל מנסה להאשים את מצרים במשבר ההומניטרי ברצועת עזה, אבל זו תוצאה של התקיפות הישראליות על הפלשתינים". עוד הוסיף שר החוץ המצרי: "ישראל צריכה לשאת באחריות, ולאפשר כניסת סיוע הומניטרי לרצועה דרך המעברים שנמצאים בשליטתה. מבצע צה"ל במעבר רפיח וההשתלטות עליו הם הסיבה העיקרית לסגירתו", התעקש.
המשבר הנוכחי ביחסי מצרים-ישראל לאחר יותר מארבעים שנות הסכם שלום, כך מסביר המזרחן ד"ר אדי כהן, נובע מכמה גורמים. "צריך לדעת שבמצרים לא מאפשרים להפגין למען העם הפלשתיני. אי אפשר להפגין שם, כמו שאנחנו רואים בימים אלו הפגנות תמיכה בבריטניה או בארצות הברית. מי שאפילו מניף את דגל פלשתין מוענש. הטענה היא שהם לא רוצים אנרכיה", הוא מסביר. "יש הרבה ביקורת שעולה בקרב האוכלוסייה המצרית סביב הנושא הזה. יש גם הרבה ביקורת כלפי ההנהגה המצרית. יש ביקורת פנים־מצרית של העם נגד התנהלות השלטון בסוגיה הפלשתינית. ומה ששבר את גב הגמל אלו התמונות של דגלי ישראל מונפים במעבר רפיח, כי המצרים תמיד הצהירו 'אנחנו נגן על העם הפלשתיני' ו'אנחנו נשמור על הסוגיה הפלשתינית', ופתאום רואים שהצבא המצרי לא מנע את כניסת הצבא הישראלי לרפיח. בעיניים ערביות זו אכזבה גדולה מאוד ממצרים", הוא מתאר את הלחצים המופעלים על הנהגת מצרים מבית ומחוץ.
כהן מציין סיבה נוספת לצעדים שנקטה מצרים: "מצרים רוצה להיות בקונצנזוס, וכאשר כל העולם הערבי כיום נגד מדינת ישראל, אז למה שהיא תהיה שונה. מכאן שהמתח הפנימי הקיים ברחוב המצרי, כולל הביקורת הכלל־ערבית והאכזבה הצורבת ממראה הטנקים הישראלים שמסתובבים במעבר רפיח - הם אלו שהובילו לנקיטת פעולה פומבית נגד ישראל", מסביר ד"ר כהן. "גורם ישראלי בכיר אפילו התבטא פומבית והבהיר שהכניסה לרפיח תואמה עם המצרים - זה יצר עוד יותר לחץ על מצרים, כי בעיניים ערביות לדעת שהמצרים עוד תיאמו עם ישראל פעולה צבאית בעזה זה קשה בהרבה".
למרות כל זאת, כהן רואה בחומרה את ההתנהלות המצרית נגד ישראל. "במשך כמה שנים מדינת ישראל עזרה למצרים להילחם נגד דאעש. אפילו המטוסים שלנו בהכוונת ולבקשת א־סיסי תקפו את דאעש בסיני. ולכן אני חושב שבמקרה הזה המצרים בגדו בנו", מאשים כהן. "כי כשהם היו צריכים סיוע במלחמתם נגד הטרור - ישראל התייצבה לימינם וסייעה בכל מה שיכלה, וכעת כשישראל נלחמת נגד טרור המופנה כלפיה - המצרים הפנו לנו עורף".
האם אתה מעריך שזה יוביל לפיצוץ בין המדינות?
"המצרים לעולם לא יתנתקו מקמפ דיוויד", הוא קובע נחרצות. "המצרים מקבלים מיליארד ומאתיים מיליון דולר כל שנה במזומן מממשל ארצות הברית החל משנת 1979. שלא נתבלבל, לא מתוך אהבת יהודים הם עשו את הסכם השלום עם ישראל, אלא יש מכלול של אינטרסים שהובילו להסכם, ואחד מהם הוא כסף והרבה. המצרים לא יוותרו על הכסף הזה. חוץ מזה משמעות ניתוק היחסים עם ישראל היא גם ניתוק היחסים עם ארצות הברית. לכן המצרים לא יעשו דבר כזה, אלא אם יקרה משהו דרמטי ביותר".
בהתנהלות המצרית יש אבסורד, כי הם מעוניינים להיראות כלוחמים למען העזתים, אבל בו זמנית הם מסרבים לתאם כניסה של משאיות הסיוע ההומניטרי. יותר מכך, מתחילת המלחמה הם רק מבהירים בכל צורה אפשרית שהם לא יקלטו פליטים עזתים בשטח שלהם. איך זה מסתדר יחד?
"תמיד אנחנו חוזרים לאותו סיפור. עניין הכבוד תופס הכול. הכבוד הוא מספר אחת בתרבות הערבית. קשה לנו כישראלים בעיניים מערביות להבין את זה לפעמים, אבל הם לא מאפשרים להכניס את הסיוע ההומניטרי רק בגלל עניין של כבוד. כי ישראל נמצאת במעבר רפיח ולא הפלשתינים. זה עניין סמלי. הם לא רוצים להיראות כמשתפי פעולה עם הכובש. זאת הסיבה, אין סיבה אחרת".
אבל בחסימה הזאת הם פוגעים בעזתים.
"ברור, אבל מה אכפת להם מהעזתים. בעיניים ערביות זה דווקא צעד מעורר הערכה לא לשתף פעולה עם האויב ועם הכובש".
פתוחים לשחיתות
גם רות וסרמן־לנדה ממכון משגב לביטחון לאומי וסגנית השגריר במצרים לשעבר, מזהה כי הלחץ בתוך מצרים הוא רב: "המצרים בלחץ גדול מאוד מהפעילות שהחלה ברפיח ומהכשרת הקרקע לפעילות משמעותית יותר באזור, משום שיש שם מספר גבוה של עזתים, והמצרים כבר למודי ניסיון מחמאס. הם מכירים ושונאים את חמאס, ומבינים שלחמאס יש אינטרס כן ללחוץ על מצרים. מתוך כך הם חוששים שהפעילות של ישראל ברפיח תגרום ללחץ על האוכלוסייה האזרחית, ושחמאס מתחת לפני השטח יעודד אותה לעוט על הגבול. אז נכון, הגבול המצרי שמור, אבל יש גבול עד כמה אפשר להגן על גדר הגבול מפני מאסה מטורפת כזאת של אנשים, ובמיוחד כשמהצד השני יש לחץ צבאי ישראלי ושלחמאס יש עניין לעורר בהלה בקרב האזרחים. מזה מצרים חוששת", היא מסבירה.
וסרמן־לנדה מציינת שמדובר בתרחיש שכבר מוכר למצרים מהעבר: "בשנת 2008 זה קרה. פעילות צבאית ישראלית יצרה לחץ על הגבול המצרי, על פילדלפי, וגם חמאסניקים וגם אזרחים עזתים חצו את הגבול לסיני ורצחו קצינים מצרים. הם זוכרים את זה. זה נחרת בזיכרונם. הם יודעים בדיוק מה זה חמאס", היא מדגישה. "גורם נוסף למהלך המצרי הוא האמריקנים, שהחריפו את הטון לאחרונה כלפי ישראל. ממשל ביידן יצא בהצהרות על עיכוב משלוחי נשק ואולי אמברגו ועוד - הדבר הזה מחליש מאוד את ישראל ויש לו אימפקט שלילי מאוד, כי התפיסה היא שבלי ארצות הברית ישראל הופכת לנטל הרבה יותר מנכס בעיני מדינות האזור", היא מסבירה. "אומנם מצרים לא תמהר לפתוח נגדנו במלחמה, אבל למה שהיא לא תחריף את הטון בזירה הבין־לאומית ותפעיל לחץ מדיני מסיבי עלינו?
"יש הרבה מאוד לחץ בדעת הקהל המצרית, שמוזנת הרבה מאוד שנים מרטוריקה אנטי־ישראלית ואנטישמית. הם התחילו סילבוס במערכת החינוך המצרית להיות יותר מכילים ופחות אנטישמיים, אבל מדובר בתהליך איטי מאוד, והוא עוד לגמרי רחוק מלהיות מושלם. במוסדות החינוך ובאקדמיה סופגים אנטי־ישראליות, ולכן דעת הקהל במצרים היא נגד ישראל, וכדי להשתיק אותה או להזין אותה מצרים יוצאת בצעדים האחרונים נגד ישראל".
האם זה בעל פוטנציאל לפגיעה ביחסים בין המדינות?
"אני לא הייתי מקילה ראש במה שקורה. אני אומרת לא להיכנס לפניקה, זו לא הצהרת מלחמה, אבל לא הייתי מקילה ראש בכלל", היא מבהירה. "הצבא המצרי הוא אחד הצבאות החזקים ביותר אם לא הצבא הכי חזק אחרי ישראל במזרח התיכון, ועם גבול מאוד משמעותי, וישראל בהחלט לא צריכה עוד חזית בימים אלו, כשהכול כל כך נפיץ מסביב".
אז איך ישראל צריכה לנהוג?
"קודם כול צריך להיות מאוד נחושים וחזקים. אני לא חושבת שצריך להתרפס. אני לא חושבת שצריך לדלג מעל דרישות מצרים, וכל היענות לדרישה מצרית צריכה לבוא בתמורה לשינוי הסילבוס במערכת החינוך, המסרים, האנטישמיות. צריך גם לשים לב להתחמשות המצרית הצבאית בסיני", היא מתריעה. "באישור שלנו נפתח הסכם השלום. נכון, אנחנו אישרנו את זה כדי שמצרים תוכל להתמודד עם גורמי טרור שהם לא טובים לאף אחד באזור, אבל צריך לעקוב אחרי זה בצורה מאוד דקדקנית ולא חלילה להירדם בשמירה".
ובתוך המשוואה הזאת צריך להוסיף את רשת המנהרות הענפה להברחת אמצעי לחימה לעזה שמצרים, אם נגיד זאת בעדינות, עצמה עין מולה.
"היא לא עצמה עין. היא נלחמה בזה, השאלה אם נלחמה מספיק לטעמנו. אני לא חושבת שלמצרים הרשמית היה אינטרס לאפשר הברחות אמצעי לחימה, והיא נקטה צעדים די דרסטיים לפחות בהתחלה, כשיצאנו מרצועת עזה ב־2006, נגד המנהרות ונגד ההברחות. יחד עם זה הרבה קצינים וחיילים מצרים כן פתוחים לשחיתות שם. אי אפשר לומר שאין שם שחיתות", היא מסייגת. "לכן לא הייתי אומרת שזו המדיניות הרשמית של מצרים, אבל זה קיים בשטח ובצורה משמעותית אפילו", היא מחדדת.
"אגב, המצרים לא יבכו אם ניקח את רצועת עזה ונשלוט בה, כי הם רואים בחמאס אויב. צריך להבין שיש דיכוטומיה בין הרטוריקה לבין האינטרס הלאומי המצרי", היא מציינת. "תמיד יש שם דואליות, אבל דווקא בגלל הדואליות הזאת צריך להיות עם האצבע על הדופק ועל קצות האצבעות. המצב הוא נפיץ".
"המלחמה הייתה צריכה להתחיל ברפיח"
המזרחן ד"ר מרדכי קידר מאמין כי ההידרדרות ביחסים בין המדינות תלויה גם באופן שבו ישראל תגיב. "למצרים יש שני דברים שהם חוששים מהם, הראשון הוא פריצת הגבול המצרי, או על ידי ישראל או שהעזתים עצמם יעשו זאת, וכך הם ייאלצו לירות במי שפלש לשטחם ויהפכו למדינה שהורגת פלשתינים. הפחד השני שלהם הוא שישראל תחשוף את כל המנהרות שמחברות את מצרים עם עזה, מכיוון שזה יעמיד אותם במבוכה גדולה מאוד מול האמריקנים ומול כל העולם".
אבל זה סוד שהוא כבר ידוע.
"הם טוענים שאלו שמועות שישראל מפיצה. אם ישראל תביא את כל העולם לראות את המנהרות האלו, אז מצרים תהיה בבעיה".
כיצד לשיטתך ישראל צריכה לנהוג מול האיומים הדיפלומטיים האחרונים של מצרים?
"מאחורי הקלעים בוודאי יש התרחשות. אנחנו לא מכירים את כל התמונה ומודעים רק לחלקה. כרגע נראה שישראל במלכוד, כי מצד אחד חשוב לשמור על הסכם השלום עם מצרים, אבל מנגד ישראל לא יכולה לאפשר את המשך הברחות אמצעי הלחימה ממצרים לחמאס. השאלה היא מה ישראל תעשה בנדון, ואני לא בטוח שישראל במקום של לעשות משהו כשהאמריקנים לא רוצים שתיכנס לרפיח מסיבותיהם, המצרים לא רוצים שתפעל ברפיח מסיבותיהם, והאירופאים גם זועקים לזכויות אדם - כך שישראל נשארה לבד מול צורך גדול".
קידר מזכיר את הביקורת שעלתה על שישראל לא פעלה עם תחילת התמרון הקרקעי גם ברפיח. "המלחמה הייתה צריכה להתחיל ברפיח, כדי לקטוע את החמצן לחמאס. אלא שבאותם ימים היה רצון ישראלי לדחוף את כל האוכלוסייה העזתית דרומה, כדי שאולי סוף סוף המצרים יואילו בטובם לפתוח את הגבול וייתנו לעזתים מקום בשטחם. זו הייתה האווירה בימים הראשונים של המלחמה, ולכן בכוונת מכוון לא התחילו את המלחמה שם. היום בדיעבד מתברר שהמצרים לא מאפשרים לעזתים בכל מחיר להגיע למצרים".
האם ישראל יכולה לוותר על הסכם השלום עם המצרים?
"לא כדאי. ואגב, ביטול הסכם השלום עדיין לא אומר שפורצת מלחמה, אף שהמצרים חמושים היטב ובנשק אמריקני, ויש להם אפשרות להזרים כמה כוחות שהם רוצים לסיני. גם יש להם הרבה מנהרות שם, כך שהם אפילו לא צריכים גשרים, וכל הסכם השלום איתם הוא הסכם זמני על פי תפישתם. אבל כשישראל מקרינה חולשה, כמו שהיא עושה בתקופה האחרונה, זה מנפח את בלוטת הג'יהאד שלהם".
מצד שני, גם להם יש אינטרס לשמור על ההסכם הזה, כי הם מרוויחים ממנו כלכלית ומדינית.
"לא בטוח. ייתכן שאם הם יבטלו את הסכם השלום, קטאר תיתן להם מיליארדים רבים. קטאר היא אויב שלנו והיא עם הרבה מאוד כסף, וייתכן שיש הרבה מאוד כסף קטארי מאחורי העניין הזה. ייתכן שקטאר עם האמצעים שלה מנסה לחבל בהסכם השלום".
זאת אומרת שאין לדעת לאן המשבר הזה ילך?
"נכון. אני מקווה שהדרג המדיני, שרואה את התמונה המלאה, יודע לאן זה הולך".
***