לפני כשבועיים נאם הרמטכ"ל לשעבר אביב כוכבי בפני קהל יהודי בניו יורק. נאומו, שמטבע הדברים עסק ב־7 באוקטובר ובתוצאות היום השחור הזה, פורסם אומנם בתקשורת, אך משום מה לא זכה לתהודה הציבורית הראויה לו.
אתייחס לנקודה חשובה שהעלה בדבריו. לאחר שהודה, בלי לפרט יותר מדי, בכשלים שבאחריותו, ענה כוכבי על שאלות. בין היתר נשאל אם ל"פוליטיזציה של הצבא", כלשון השואל, היה תפקיד בהחלטת סינוואר לצאת למתקפה על ישראל.
הוא ענה על כך בחיוב ובהמשך נהיה קונקרטי עוד יותר: בהתייחסות מפורשת למחאה נגד הרפורמה המשפטית הסביר כוכבי שהעובדה ש"קבוצה גדולה של אנשים קראה לסרבנות בצבא" גרמה לסינוואר להסיק מסקנות. במילים אחרות: הקריאות לסרבנות עודדו את סינוואר לממש את תוכניתו ולחולל את הטבח הנורא ביותר שנעשה בעם היהודי בארץ ישראל מאז מרד בר כוכבא. אף כי לכל מי ששכל בקודקודו זה היה ברור גם ככה, לדברי הרמטכ"ל לשעבר יש כמובן משקל סגולי.
בתקופת השיא של המחאה פניתי לאחד הפרופסורים המזוהים עימה ביוזמה להוריד את הלהבות. "בוא נעשה משהו ביחד", כתבתי לו. "אין לי תנאים מוקדמים, פרט לתנאי אחד ויחיד: הסכמה על כך שקריאות לסרבנות בצה"ל אינן לגיטימיות. כי זה קיומי". הוא לא קיבל את התנאי שלי ונימק זאת כך: "גם חיילים הם אזרחים", ולכן זכותם וכו'... בשביל משפט גאוני שכזה, בפרט נוכח האיום הקיומי, צריך אכן להיות פרופסור. האם הוא מרגיש צביטה בלב בעקבות מה שקרה? אני מקווה מאוד כי הוא אדם מוסרי. עדיין לא אזרתי אומץ לשאול אותו.
מי שכנראה לא מרגישה שום צביטה בלב ואין לה ייסורי מצפון זו שקמה ברסלר, מנהיגת המחאה נגד הרפורמה המשפטית והקול הצעקני ביותר למען סרבנות בצה"ל. זו שבסוף אוגוסט 2023, כחודש ומשהו לפני הטבח הנורא, התגאתה בכך שבהנהגתה נגיע לתוצאה המיוחלת ש"בספטמבר לא יהיה לנתניהו צבא". לשקמה ברסלר ולחבריה הקיצוניים התכוון כוכבי. ועכשיו הקריקטורה הזאת של ז'אן דארק בגרסה ישראלית עומדת שוב עם מגפון ברחוב – הפעם לא נגד הרפורמה המשפטית אלא בעד שנתניהו ישחרר סוף סוף את החטופים שהוא מסרב מסיבות אישיות לשחרר. אפילו המילה חוצפה לא מתאימה כאן, זה חמור בהרבה. בעיניי זהו היעדר של הנכס היקר ביותר שיש לאדם עלי אדמות: מצפון.
הנזק ששקמה ברסלר עשתה מאז שעלתה על במת ההיסטריה הוא נוראי. כולנו טועים לפעמים, אבל טעות כזאת?! לקרוא לסרבנות בצה"ל, ערב המתקפה הרצחנית ביותר על העם היהודי בתולדות מדינת ישראל?! ואיזו מסקנה הסיקה ברסלר מטעותה? במקום להתחבא מתחת לשמיכה ולקוות שהיא תישכח, היא שוב עומדת בצמתים עם מגפון, אותה גברת בשינוי אדרת, ומטיפה לנו בנושא החטופים באותו להט שבו היא הטיפה לפני שמונה חודשים לסרבנות. כאילו שום דבר לא קרה בינתיים. אפשר רק לשפשף את העיניים. זה אמיתי?
שקמה ברסלר מהווה סכנה לשלום הציבור. היא נושאת באשמה להתלהטות הרוחות הציבורית שעודדה את סינוואר לצאת למתקפת פתע אכזרית על אזרחי מדינת ישראל. היא לא למדה מטעויותיה וממשיכה בפעילות ציבורית חתרנית ומפלגת המחזקת את האויב – כל פעם בתחפושת אחרת ועם דגל שונה: אתמול הרפורמה המשפטית, היום החטופים.
אולי הגיע הזמן להוציא נגד ברסלר צו על מעצר מנהלי. זה לא יקרה, נכון? כולנו יודעים שזה לא יקרה, בגלל הכלל שלימד אותי חבר יקר בשם אלי מיטב ז"ל, שנכנע לפני כחודש למחלה קשה. וכה אמר: מי ששולט במדינה שלנו אלה "האנשים הנכונים הבאים מהמקומות הנכונים". הדמוקרטיה הישראלית מאפשרת כתב אישום נגד מיכאל בן ארי, שאמר על הערבים מה שכולנו יודעים היום. היא גם מאפשרת מעצרים מנהליים של נוער הגבעות, כדי לפייס את האמריקנים. שקמה ברסלר, לעומת זאת, לא צריכה לדאוג, לא מפני כתב אישום ולא מפני מעצר מנהלי. היא שייכת לאנשים הנכונים הבאים מהמקומות הנכונים. היא יכולה לעשות מה שבא לה.