ייתנו, יקבלו. לא ייתנו, לא יקבלו. מה שהיה נכון בעבור הפלשתינים בשנות ה־90 נכון עכשיו עשרות מונים בעבור סעודיה. במקום להתנהג כאילו אנחנו בקרב בלימה אל מול לחצים בין־לאומיים, על מדינת ישראל להבין את האינטרסים האזוריים ולהציב דרישות משלה לנורמליזציה.
המשפט האייקוני "ייתנו - יקבלו, לא ייתנו - לא יקבלו" היה בלם אחראי מול יוזמות מדיניות שהתרגשו חדשות לבקרים על מדינת ישראל. בסלוגן פשוט וברור השכיל נתניהו לאפיין את המהות הפשוטה של מערכות יחסים במשא ומתן – אם אתם רוצים משהו מאיתנו, תצטרכו לתת משהו בעצמכם. ובכן, זה לא תמיד עבד לנו. לפעמים רק נתנו בלי לדרוש תמורה משמעותית, אך העיקרון ברור, גם אם לא השכלנו תמיד לדבוק בו.
גם עכשיו, ארצות הברית וסעודיה דורשות מישראל דרישות מרחיקות לכת: לסיים את המלחמה בעזה ולהגדיר אופק מדיני לפלשתינים. אך בכל המשא ומתן שנערך בחודשים האחרונים מאחורי הקלעים, בתקשורת ובמסרים לא רשמיים, ישנה מילה אחת חשובה מאוד שנעלמה לה לחלוטין – אינטרסים.
רק הבנה מפוכחת של מפת האינטרסים תאפשר לישראל לקבל החלטה קרה, אחראית ומחושבת. ובכן, מהם אותם אינטרסים שמניעים את ישראל, ארצות הברית וסעודיה לדבר על נורמליזציה בזמן מלחמה?
הסעודים – מעוניינים בברית הגנה עם ארצות הברית ובגרעין אזרחי כדי למצב את עצמם בעמדה משודרגת מול איראן. הם לא מוכנים לקבל מצב שבו האיראנים ושליחיהם תוקפים שוב את אדמת סעודיה, כפי שקרה ב־2019 במתקפה שחתכה ב־50 אחוז את ייצור הנפט הסעודי. ארצות הברית – מעוניינת בהחלשת הציר האיראני־רוסי־סיני באמצעות יצירת ברית מדינות מוסלמיות מתונות במזרח התיכון, בהובלת סעודיה. ישראל – מעוניינת בנרמול יחסים עם סעודיה, המדינה המשמעותית ביותר בעולם הערבי במאבק נגד איראן.
על פניו הכול פשוט, יש כאן מפגש אינטרסים משותפים. אך המציאות מעט יותר מורכבת, מכיוון שלכל מדינה יש גם מגבלות. הממשל הסעודי לא יכול להיתפס כמי שמפקיר את הפלשתינים, ולכן הוא מציב דרישות לישראל, אף שהפלשתינים לא ממש עומדים בראש מעייניו. על פניו כרגע מערכות היחסים הסתדרו כך שסעודיה ניצבת בעמדת כוח מול ישראל ודוחקת אותה לפינה.
אבל האמת היא שסעודיה זקוקה לישראל לא פחות משישראל זקוקה לסעודיה. הרי אם היא, ישראל, לא הייתה פקטור משמעותי, הסכם ההגנה בין ארצות הברית לסעודיה כבר היה יוצא לדרך ללא ישראל. אך אותו הסכם הגנה נחשק בעיני הסעודים דורש את הסכמת רוב הסנאט ושיתוף פעולה גם של המפלגה הרפובליקנית, שלא תתמוך בהסכם כזה אם ישראל לא תהיה חלק ממנו. הדרך לארצות הברית עוברת בישראל. כאן בדיוק המקום של ממשלת ישראל למנף את היתרון היחסי שלה מול סעודיה כדי להציב דרישות משלה.
עלינו לדרוש מסעודיה להיות מעורבת באופן אקטיבי ומשמעותי בעזה ביום שאחרי חמאס. ליתר דיוק – השתתפות בניהול החיים האזרחיים שאחת ממטרותיו תהיה חינוך מחדש והליך דה־חמאסיזציה, באופן דומה למה שהיא עושה בהצלחה בקרב אזרחיה בשנים האחרונות, במטרה להקטין את כוחם של גורמים אסלאמיסטיים שמעוניינים בערעור היציבות במדינה. אלו התנאים שלנו. אלו גם התנאים שיאפשרו לנו להתקדם לניצחון תודעתי על חמאס ואיראן, שיודעים שסעודיה תילחם באחים המוסלמים ובאסלאם הרדיקלי בחינוך במסגדים ובתקשורת.
לצד זאת כידוע סעודיה לא מעוניינת להתקדם ולקחת אחריות בעזה עד שחמאס לא יושמד, אך ארצות הברית לא מאפשרת לנו להשמיד את חמאס. והנה לנו שתי ציפורים במכה. דרישות שלנו מסעודיה, שיובילו לתיאום מדיני שיאפשר לנו להשמיד את חמאס, ומיד לאחר מכן חתימה על הסכם עם סעודיה. האינטרסים הם אלו שיובילו את המדיניות ואת השיח. עלינו להבין אותם ולהשתמש בהם בתבונה.
טל לוריא הוא ממייסדי ארגון 'תמונת ניצחון'
***