הרב הראשי לאחדות ישראל

ההשלכות הביטחוניות, הכלכליות והפסיכולוגיות של השביעי באוקטובר עוד יילכו ויתבהרו ככל שיעבורו השנים, אך תופעה אחת הקשורה קשר הדוק לאותו יום ארור, כבר באה לידי ביטוי בולט בכל הקורה אותנו מאז - האחדות.

קשה לשכוח את חודשי המלחמה הפנימית שחווינו והקרע הנורא בעם לפני פרוץ המלחמה ולהרהר כיצד השפל שאליו הגענו השפיע עלינו כעם , לא פחות קשה לראות כיצד האיחוי והאחדות תרמו לבניית קומה חדשה בדרך לתמונת הניצחון שאנו מייחלים לה.

כעת, עומד לפתחנו עוד מבחן לאחדות ישראל וחובה עלינו להבטיח שלא ניפול שוב למהמורת השסע והמלחמה הפנימית. בדבריי אני מכוון לבחירת הרב הראשי לישראל.

ברור לכולנו שרב ראשי שלא יהיה מקובל על הציבור הדתי החילוני והחרדי ירחיק לבבות של רבבות, ומה טוב מהכותרות בערוצי המדיה השונים בחודש האחרון כדי להוכיח זאת. מעבר לכך, אי הסכמות מסוג זה פוגעות בתדמית הציבור שתמיד יודע להירתם למשימה ולהיכנס מתחת לאלונקה בכל הזירות של החברה הישראלית.

לכן מוטלת עלינו משימה לאחד את השורות, קודם כל בקרב הציבור הדתי לאומי ולאחר מכן במציאת דרך הזהב לאחדות עם שאר הציבורים. אנו זקוקים לרב שיודע "לרקוד על כל החתונות" - רב דתי לאומי ששירת בצה"ל וחי את עולם המעשה, אחד שידע להנגיש את הרבנות גם למי שאינו דתי, אך בה בעת גם כזה שמקובל כדמות תורנית ומנהיגותית גם בציבור החרדי.

צו השעה הוא, אם כן, אחדות - אחדות המחנה ואחדות העם. ואין כמו העת הזו לבחור דמות שיש בכוחה למצוא את המכנה המשותף הרחב כדי להציב עוד נדבך בבניינה המחודש של אחדות ישראל.

כאן המקום לגילוי נאות - אני כשלעצמי תמכתי ועודני תומך בפעילותה המבורכת של צהר. אולם, עם כל אהבתי ושמחתי בפעילותם, אני חושב שעתה העת להתאחד ולעשות למען בחירת מועמד ראוי לרבנות הראשית. רק רבנות ראשית חזקה תבטיח שהציבוריות הישראלית על כל גווניה תמצא מקום שבו כל אחד ירגיש שייכות אמיתית לעם ולמסורת, לכן חשוב כל כך לדאוג שגם במערכה הזאת תצא לא רק תורה אלא גם אחדות לישראל.

אני יודע שנעשו מאמצים אדירים בתחום הזה גם על ידי רבנים וגם על ידי פוליטיקאים ומי שעוקב אחרי התקשורת המגזרית מבין שפשוט זה לא יהיה - אבל אם כולנו מסכימים שהדבר החשוב ביותר הוא מבחן התוצאה, עלינו לוודא שמה שמנחה אותנו הוא שאלה אחת: מי מהמועמדים הרלוונטיים יצליח באמת להיבחר לתפקיד. כל עיסוק במריבות והאשמות הדדיות כשכל אחד מתבצר עם תומכיו ועמדותיו יביאו אותנו לכך שגם הפעם, אחרי 30 שנה, נפספס את ההזדמנות לרב ראשי ציוני דתי.

הכותב הוא חבר מועצת העיר ירושלים