א. נחמת ציון
"תוגה ואבל עטפונו, כאשר הגיעתנו הבשורה האיומה על השריפה הגדולה אשר שרף ה', כאשר נקטפה מכם בחתף בתכם הצנועה והחסודה ע"ה, במיטב שנותיה ובפתע פתאום, בהותירה אחריה את בעלה החשוב שליט"א ואת ארבעת עולליה הרכים שיחיו, אשר נותרו ללא משען ומשענה כספינה הטרופה בלב ים.
מה מאוד דאב עלינו לבנו כאשר שמענו על הבשורה האיומה הזו, ומה עגמה נפשנו בשותפות עמכם באבלכם הכבד על גדיעת הענף הרך בעודו באיבו, מה נאמר ומה נדבר, גזירה היא מלפני המקום ואין איתנו יודע עד מה".
במילים אלו, פתח הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א את אגרת התנחומין ששיגר השבוע אל האדמו"ר מספינקא שליט"א היושב בבני ברק, לאחר שלפני מספר ימים, נפטרה בת זקוניו, אם לארבעה ילדים קטנים, מדום לב פתאומי באמצע הלילה.
באחד מביקוריו לפני מספר שנים בארץ הקודש, הוזמן הרב שליט"א לבקר בבתי אדמו"רים ורבנים גדולים. זכרוני שבביקור אצל האדמו"ר מספינקא הגיש לו הרב ספר חסידות חדש, והאדמו"ר בענוותנותו ביקש שהרב יכתוב לו הקדשה בתוך הספר. הביקור נערך בביתו הפרטי ונמשך זמן רב, תוך התעניינות כנה ואוהבת ביהודי רוסיה.
בהמשך מצטט הרב מתוך אגרת ניחומין שכתב הרבי: "לכאורה תמוה הנוסח המקובל והמקודש במסורת דורי-דורות דנחמה באבל יחיד - להדגיש שבאה היא 'בתוך שאר אבלי ציון וירושלים'. ואחד הביאורים בזה הוא - הקשר בין השתיים מבאר נקודות עיקריות בתוכן הנחמה: כמו שאבלות ציון וירושלים הרי משותפת היא לכל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם, אף כי נרגש הדבר יותר אצל היושב בירושלים ורואה כותל המערבי ובית מקדשנו בחורבנו מאשר אצל הנמצאים בריחוק מקום, אבל גם אצלם גדול הכאב והצער - כן הוא גם באבל היחידה והמשפחה. שמתנחמת בזה היא שכל העם משתתף בצערו, שהרי בסגנון חכמינו ז"ל כל בני ישראל הם קומה אחת שלימה".
ומסיים הרב את נחמתו: "אין בפינו אלא לנחמכם בנחמת ציון וירושלים, ובטוחנו שבזכות פעליכם המרובים להרחבת מעגלי התורה והחסידות בארץ-הקודש ומחוצה לה, תזכו לטללי תחיה ונחמה, אשר יהיו לכם לצרי ולמרפא לנפשכם ולנפש כל קהילתם ומשפחתכם האבלה והדוויה, ותזכו בקרוב ממש לייעוד הנשגב של 'הקיצו ורננו שוכני עפר' עם ביאת גואלנו צדק ובניין בית מקדשנו ותפארתנו, מחמד עינינו, ולא תדעו עוד שוד ושבר בגבולכם, אלא אך ששון ושמחה ישכנו באהליכם, לטוב לכם כל ימיכם, ולנחת רוח מכל צאצאיכם".
את האגרת שלחתי למסירה באמצעות ידיד שמסר זאת לאדמו"ר, שבתו הצעירה שנפטרה הייתה נשואה לבן-דודי הרב דוד דייטש שיחי', שמצא כעת את עצמו אלמן צעיר, ובזכות עזרה של הרבה אנשים טובים שהקימו קרן צדקה מיוחדת, יוכל בע"ה לגדל את ארבעת היתומים הרכים ולהתמסר אליהם כפול ככל שניתן.
ב. זיכרונות מסיביר
אחיו של חותן האדמו"ר מספינקא, הוא האדמו"ר מביאלא. ביום שישי הקודם, דקות ספורות לפני שחרורו מבית הרפואה לאחר שמצב בריאותו השתפר - השיב האדמו"ר את נשמתו לבוראו, והוא בגיל 89.
"יש לי ידידים ויש לי קרובים. אתה גם מקורב וגם ידיד" - כך התבטא לגיסי היקר הרב משה-צבי וינר, שהיה היחיד במשך שנים רבות, אותו לקח עמו כשהיה טס לאיטליה בחודשי הקיץ, לנוח מעט מעול ההנהגה, ולצבור כוח להמשך עבודת הקדוש עם קהל מעריציו וחסידיו הרבים בכל העולם.
הרמתי השבוע טלפון לגיסי הרב וינר, לנחמו על פטירת רבו. ובשיחתנו הוא הזכיר את הביקור שערך האדמו"ר זצ"ל אצל יבחלט"א הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א. ואכן נזכרתי כיצד שיתף בזיכרונותיו מימי ילדותו בעיר שעדליץ בפולין, משם ברח אביו האדמו"ר עם משפחתו לעיר ברנוביץ לאחר פלישת הנאצים ימ"ש, ולאחר מספר חודשים, בליל שבת גורשו יחד עם המוני הפליטים היהודים מפולין, אל סיביר הקפואה. "מאת ה' היתה זאת" אמר האדמו"ר, "כי מעטים בלבד נותרו מהיהודים שנשארו בתחום רוסיה, לאחר שהנאצים השתלטו על המקום בו היינו".
"המזון בסיביר הספיק רק כדי לשמר את האדם בחיים, משפחתנו סבלה רעב נורא. אבי, הרבי, היה טובל בנהר במסירות נפש גדולה. כל רגע היה מסביב לדברי תורה. אבי לא ויתר על שום הלכה ולא על שום מנהג, ואפילו לא על הנהגה טובה ומילי דחסידות. הוא עבד את השי"ת כאילו הוא נמצא בביתו, ושום טענה של אונס לא עמדה בדרכו".
לאחר שנתיים בסיביר זכה הרבי לעלות לארץ הקודש, עלה ונתעלה בלימוד, ובמשך השנים כתב למעלה ממאה ספרים של חידושי תורה וחסידות. יותר מ-50 מספריו נערכו ויצאו לאור בידי גיסי הנכבד, שקרבתו אליו גרמה לאדמו"ר להתעניין לא פעם על 'גיסך שגר ברוסיה'. וכשחזר גיסי מביקור אצלנו במוסקבה, התעניין האדמו"ר על הפעילות ברוסיה בכלל ובמוסקבה בפרט, ושמח מאוד על הבשורות הטובות שהביא עמו בשובו מכאן.
דרך גיסי זה מסרתי לבני האדמו"ר אגרת תנחומין שכתב להם הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, ובו כותב בין השאר: "אבל יחיד עשי לך. היתה לי - אבלחט"א - הזכות לעמוד בקשר עם אביכם ובפגישתי איתו, הראה ודיבר על הקשר הנפשי שלו אל יהודי רוסיה, האכפתיות והדאגה הלבבית שלו למצבם הגשמי והרוחני היו להפליא, והוא ביטא את ההערכה שלו לנס ההצלה של יהודי רוסיה על ידי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע, הוא דיבר בהערכה ופליאה על עבודת השלוחים בכל רחבי תבל בכל ובמיוחד במדינות חבר העמים מתוך מסירת נפש כפשוטה ממש, וכפי שאביכם נוכח לראות במסעיו השונים בעולם. האבדה הגדולה היא גם אבדה בעבורי ובעבור כלל השלוחים שיחיו במדינות חבר העמים . ייתן ה' ובקרוב ממש נזכה לקיום הייעוד 'הקיצו ורננו שוכני עפר' ונזכה לביאת גואל צדק במהרה בימינו ובהמשך עבודת הקודש בחצר הקודש ביאלא - תנוחמו".
חסידות 'ביאלא' משתלשלת מהצדיק הקדוש המפורסם רבי יעקב יצחק רבינוביץ זצוק"ל, המכונה "היהודי הקדוש", מייסד חסידות 'פשיסחה' המאופיינת בחריפות ובדבקות באמת, וממנה התפתחו מספר חסידויות מפורסמות בעולם.
האדמו"ר מביאלא שהסתלק השבוע, היה דור שישי, בן-אחר-בן מהיהודי הקדוש. זכיתי ואני - אבחלט"א - דור שביעי מהיהודי הקדוש, הן מצד אבי, הן מצד אמי ושוב גם מצד חמי - שיחיו כולם לאויש"ט.
ג. חילך לאורייתא
אם חזית הבניין מבחוץ נראה מבנה הייטקיסטי חדיש, נראה שבפנים הכל מתוכנן בשיא הקידמה הטכנולוגית, עם דיילים מסבירי פנים, מכוונים ועונים על כל שאלה עוד לפני שכלל נשאלה, והכל עם חיוך רגוע.
ברוכים הבאים לרחוב יבלוצ'קובה 5, ח"י דקות נסיעה משכונתנו "מארינה רושצ'ה".
כרטיס מגנטי מלווה את כל התהליך, מרגע כניסתך, הפקדת הטלפון בכספת אישית, מסירת המעיל שוב עם הכרטיס המגנטי; עוד שלב, עוד אולם ועד לרגע בו אנו נפרדים. אני מתבקש להישאר כאן באולם הקדמי עם ספות מרווחת פזורות מסביב. הבן ממשיך הלאה, ובכל מספר רגעים, מספרו מוצג על גבי אחד המסכים הפזורים במקום, ודרכו ניתן להתעדכן באיזה שלב הוא נמצא. רק בחלוף כחמש שעות, כשעל הצג מופיע שהוא בוועדה בקומה 6, אני מבין שתיכף ניפגש שוב ונסיים את הסאגה.
בינתים אני מביט מסביב, כמוני גם הורים רבים יושבים ומצפים. בעוד אני סומך ובטוח שבע"ה זו הפעם ראשונה והאחרונה שלי בבניין זה עם בן זה, רובם כולם מבינים שזה רק צעד ראשון, של בנם שהגיע היום ללשכת הגיוס, וכעת מתחילה דרכם עד הפיכתם לחיילים לצבא הרוסי. בשעות אלו נבדקים ונקבעים נתוניהם האישיים וכשירותם הרפואית, שמטרתם להכווין אותם לתפקיד המתאים להם ביותר לשירות הצבאי המשמעותי והתורם למען המולדת.
בין הזמן שניצלתי ללימוד בהמתנה הארוכה שעשיתי השבוע עם בני, לאחר שקיבלנו זימון להתייצב בלשכת הגיוס, נזכרתי בזימון שלי, שקיבלתי לפני כשלושה עשורים, להגיע בתאריך פלוני ובשעה אלמונית, לרחוב רש"י 103 בירושלים.
כבן הבכור, עוד לא היו להוריי שיחיו ניסיון בתחום, ועל-כן פנה אבי המסור לעסקן מסוים, שלחש באוזנו מה ואיך לעשות כדי שבנו יקירו לא רק יסתפק בדיחוי בתור 'בן ישיבה', אלא יקבל פטור מלא, וכך אוכל לצאת לחו"ל, או להסיר שאר עיכובים העלולים להפריע, תהליך כמו רוב רובם של חבריי לספסל הלימודים רצו ועשו.
עם אמי האמיצה הלכתי לאן שצריך, דיברתי מה שהיו צריכים לשמוע, שתקתי או עשיתי עצמי כאינו מבין, והוועדה התרשמה שאין מה לעשות עם אחד כמוני בצבא, ואכן שוחררתי ב"ה... זכורני שבמשך מספר שנים, נאלצתי בכל יציאה לחו"ל להציג את כרטיס ה'פטור' מהצבא, וזאת כנראה עד לסנכרון מערכות המחשוב הישראלי.
תמונת השבוע שלי: אשריכם ישראל
שעת חצות הלילה של יום רביעי השבוע חלף זה מזמן, תיכף זמן שחרית. ברקע החלון ייראו בקרוב קרני השמש שיחממו מעט את המים הקרירים בנהר התכלכל המתפתל במרכז העיר, המוסיף הוד והדר לבניין בית הכנסת הסמוך אליו. רק כעת הוא התפנה מההכנות הרבות לקראת היום הגדול שיגיע מחר - יום חמישי, אליו ציפה וייחל כה רבות.
בין שאר המטלות, גם הנחיית האירוע נפלה על כתפיו הצעירות, והוא מנסה לנסח לעצמו את מילות הפתיחה, משפטי הקישור והבעת התודות לרשימה ארוכה של אנשים טובים - שרק בזכותם הגיעה העיר ובעיקר תושביה היהודים - הלום, אל חנוכת מקוואות הטהרה, לאחר שנים כה רבות מאז הייתה אפשרות לטבול במקווה בעיר קליניגרד, המובלעת הרוסית בין פולין לליטא.
בט"ז במרחשון תרצ"ט - לפני 86 שנים, פרצו אירועי הפוגרום של הנאצים נגד בתי הכנסת היהודיים באירופה. בקלינינגרד, ובשמה הקודם 'קינגסברג', השחיתו הפורעים את אחד מבתי הכנסת הראשונים, להבות האש התפשטו בה במהרה לאחר ניפוץ כל החלונות וזריעת הרס, וכל הבניין קרס לשמחתם של הרשעים, ולדאבונם של אלפי היהודים, שבהמשך הובלו כצאן לטבח.
בשיממונו עמד בית הכנסת במשך עשרות שנים, עד ששיתוף פעולה בין נשיא איגוד הקהילות היהודיות ברוסיה הרב אלכסנדר ברדה עם מר ולדימיר קצמן היקר, הניב את השבת בית הכנסת והחזרת עטרה ליושנה, עם שחזור הבניין הגדול ובנייתו כבראשונה.
בקומת המרתף של בית הכנסת המשופץ הוכנה תשתית למקווה, אך ההזדמנות לבנותו נשארה עד להגעתו של שליח הרבי לעיר, שעם סבלנות לצד עקשנות, יצא בהתרמה ציבורית, אסף רובל לדולר, שקל ליורו, מצד ידידים רבים וכאלו שרק שמעו על כך שיש עיר עם משפחות יהודיות שעדיין אין לה מקווה משלה, ובכל עת שעליהם לטבול, הם נאלצים לעבור למדינה סמוכה, עם כל הטרחה הגופנית והכספית הכלולה בזה. והנה זכה לראות ב"ה כי 'יגעת ומצאת תאמין' - ואתמול ביום חמישי, במעמד הרב הראשי הרב בערל לאזאר שליט"א, שהביא לכאן את השליח והיה התומך הראשון למקווה - נחתך הסרט, הוסר הלוט ונקבעה המזוזה, במעמד מרומם ומרגשת, בהשתתפות רב העיר הרב דוד שוועדיק, עשרות רבני ערים ברוסיה שהגיעו ל"שבת אחדות", הנהוג מדי שנה בתקופה זו באחת מערי רוסיה והשנה זכתה בכך העיר קלינינגרד.
וכך ישבתי לצד בני היקר שליח הרבי כאן בקלינינגרד הרב אברהם ברוך שיחי', מנסה לסייע בהכנת המילים שעליו לומר באירוע הפתיחה - ועם כל החזרות וההכנות - בפועל בזמן האירוע, הוא דיבר מהלב, שיתף על ההתמודדויות ההלכתיות, הכספיות, הלוגיסטיות, ועד לרגע זה, בו קבע הרב שליט"א את המזוזה בפתח הראשי. מזל טוב קלינינגרד! אשריכם ישראל!