הזמר והיוצר אריאל זילבר הוציא שיר חדש המתאר את העוולות שנעשו, לדעתו, לעמירם בן אוליאל שהורשע ברצח בני משפחת דוואבשה בכפר דומא.
בשיר מתייחס זילבר לעינויים שעבר בחקירות ולסימני השאלה העולים בפרשה. "עמירם בן אוליאל, עלם חמד שכמוך. שנים יושב בבור, על לא עוול בכפך".
בהמשך צויין המצב בכפר דוּמא באותה העת "חמולות נלחמות, זו את זו רוצחות וגם את הבתים שורפות. הפעם כמה ערבים החליטו להתחכם – ושמו כתובת בעברית יעני בשם השם, כדי שיחשבו שאיזה יהודי אשם".
בשיר מאשים זילבר: "עצרו בלי שום מידע עשו בדיקות וחקירות, העוול והרשע זועקים מן הקירות, לא הצליחו להוציא שום בדל של הודאה – ואז החליטו לאמץ את דרך הזוועה" - עמירם הפך ל'פצצה מתקתקת' והשימוש בחקירות צורך הכוללות עינויים אושר.
גם סימני השאלה העולים מכתב האישום זכו להתייחסות בשיר: "בסוף יצא מן כתב אישום פנטזיה כמו בסרט. שני כתבי יד שאינם שלו הספיק לכתוב על קיר, ברח משם ברגל והספיק לחזור לעיר. זה לא פסק דין זה חרטא, תוציאו אותו מיד ושלחו אותו הביתה".
בסוף שירו עורך זילבר מעין חשבון נפש פרטי וציבורי על היחס לבן אוליאל: "אולי אשים מזור, אתן מזור לפצעך, מי חשב שכך יהיה גורלך, כעשן נמוגו עלומיך. אהיה אני מליץ לצדקתך, עלינו כל מכאוביך, עלינו כל עיוותי דינך".
ממטה צדק לעמירם נמסר: " אמנם עכשיו זמן מלחמה וקשה לדבר ולחשוב על תכנים אחרים, אך בו זמנית מתרחש עיוות נוראי בו יושב אדם במאסר עולם על מעשה שלא עשה. כל אדם יכול לעבור על כל החומרים ולהיווכח שכל הרשעתו של עמירם נסמכת על הודאה שהוצאה בעינויים קשים. חובה לקיים משפט חוזר וצודק".