
עם ד"ר אורי גולדברג, מומחה לאיראן, איש אוניברסיטת רייכמן, שוחחנו על השינויים, אם בכלל יהיו, באיראן אחרי עידן ראיסי.
"לא צפויים שינוים דרמטיים כי ראיסי מעולם לא היה מי שמעצב מדיניות והחלטות אסטרטגיות. זה לא תפקידו של הנשיא באיראן", אומר ד"ר גולדברג המציין כי "המנהיג העליון הוא שמעל הנשיא. באיראן יש כפילות בין המערכת הנבחרת למערכת הממונה. הנשיא הוא הדרג העליון שנבחר והמנהיג העליון הוא הממונה שנמצא מעליו. הנשיא אינו בובה. יש לו הרבה סמכויות ביצועיות אבל הוא לא מתווה את הקווים האסטרטגיים".
משמעות דבריו של ד"ר גולדברג היא שהשיח הנשמע כלי התקשורת על כאוס כלשהו בטהרן ביום שאחרי ראיסי, אינו מבוסס. "אני מסופק אם נראה רחובות גועשים. נראה בחירות באיראן", אומר גולדברג ומוסיף כי יתכן והאופוזיציה האיראנית תעשה שימוש בבחירות הללו כפלטפורמה להפגנות, אך הוא מסופק מאוד אם אכן זה יהיה המצב שכן "הבחירות שבהן נבחר ראיסי היו בחירות דכאניות והתגובה של האזרחים הייתה לא להשתתף".
"ראיסי שנבחר הוא איש אמונו של המנהיג והוא כנראה לא משקף את הדעות בציבור האיראני שלא השתתף בבחירות ולמעשה מדובר באחוז ההשתתפות בבחירות הנמוך ביותר מאז קיומה של הרפובליקה האיסלאמית", אומר גולדברג ומציין כי אם יהיה מאבק הרי שהוא יהיה בתוך ההנהגה בין פלגים שונים ועמדות שונות שיישמעו לקראת הבחירות המתקרבות.
על המאבק בין הפלגים הללו מבהיר ד"ר גולדברג כי "אף אחד מהם לא יקרא תיגר באופן ישיר על מדיניות החוץ האיראנית אבל יש הבדלים משמעותיים בין הפלג הנוקשה יותר של משמרות המהפכה שרוצה מדיניות חוץ מאוד פעילה ונוכחות איראנית משמעותית מחוץ לגבולות איראן. בצד השני נמצאים אותם שקוראים לעצמם הרפובליקנים ורוצים להשקיע את מירב כוחה של הרפובליקה פנימה ולא להוציא הרבה כסף בחוץ. זה יכול להוביל להמשגה מחדש של השיטה האיראנית אבל זה לא אומר שאיראן תתכנס פנימה ותעזוב את בני בריתה, אבל יכול להיות הבדל משמעותי במידת התמיכה בהם והעדיפויות. יכול להיות שיהיה שינוי, אבל הוא יהיה ארוך טווח ויתנהל בחדרים ולא בשטח".
ומה באשר לרחוב האיראני? האם הוא צפוי להרוויח ממותו של מי שכונה שם התליין מטהרן? "בשלב זה קשה לדעת אם הם ירוויחו מכך. הוא נקרא 'התליין מטהרן' בעיקר בגלל התפקיד שהיה לו במהלכים שהובילו להקמתה של הרפובליקה האיסלאמית לפני ארבעים שנה, ומאז הוא היה בכיר ברשות השופטת. בשלטון שלו, שבסיס כוחו הפוליטי היה האלמנטים השמרניים יותר, הוא ניסה להכביד את ידה של המדינה על חירויות האזרח המוגבלות. כעת לא ברור אם המחליף שלו יהיה כמוהו. אין לדעת והציבור האיראני לא מצפה ליותר מדי אחרי שבבחירות שבהן הוא נבחר הוא לא הסתיר את עמדותיו ואחוז הבחירה היה מצומם מאוד כי לא הייתה אפשרות אחרת להצביע פרט אליו".
על סגנו של ראיסי, מוחמד מוחבר, שימונה לנשיא זמני, אומר גולדבר כי לא מדובר באדם שצריך להתעכב עליו. הוא סגן שמעולם לא יועד להיות מחליפו של הנשיא. "סגן ראשון הוא לא דמות בעלת בסיס ציבורי, אלא אדם בעל יכולות טכנוקרטיות יותר ואיש לא חושב עליו כמועמד לנשיאות".
על מה שנראה לכאורה כשמחה ברחוב האיראני אומר גולדברג כי "הציבור האיראני לא אוהב את ההנהגה הנוכחית שלו. זה שהוא לא מצליח להציב חלופה להנהגה לא אומר שהוא חסיד גדול של הרפובליקה האיסלאמית. ראיסי היה איש מאוד לא אהוב ללא בסיס פוליטי עצמאי, אלא מדובר באיש אמונו של המנהיג. יש בין האיראנים לשלטונות מערכת יחסים מורכבת ומתוחכמת, דרכים יצירתיות להבעת חוסר שביעות רצון, כך שגם אם לא מאות אלפים יצאו לרחובות בדרישה להחליף את המשטר, היו ביטויי שמחה. מדובר באיש לא אהוב".
