ברגע שמבינים כי כל מה שאנו עוברים הוא חלק מסיפור בתורה מפלס החרדה הולך ויורד.
ההבנה שאנו בתוך סיפור והידיעה מה צריך לקרות הלאה מחזקות את המחויבות שלנו להשמיד את החמאס ומקדמות אותנו אל סופו המופלא של הסיפור.
לטענתי חזרתו של יעקב אבינו לארץ ישראל, הנושא המרכזי של פרשת וישלח (בראשית לב-לו), היא אבטיפוס, "מעשה אבות סימן לבנים", לכל סיפורי השיבה העתידיים של עם ישראל לארצו. השיבה לציון בעת החדשה מתחקה עקב בצד גודל אחר הסיפור המכונן הזה.
יעקב כזכור שב לארץ אבותיו וזוכה לשם חדש, ישראל, אולם למרבה הפלא קבלת השם החדש הזה מתרחשת פעמיים, בשני אירועים נפרדים.
שם חדש, פעם ראשונה: מאבק עד עלות השחר
יעקב זוכה בשם חדש בפעם הראשונה אחרי שהוא נאבק כל הלילה עם המלאך של עשו. "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל" אומר לו המלאך ונימוקו בצידו: "כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל".
חז"ל ראו ברומא ובאירופה הנוצרית את עשו וההתגוששות שבין העם היהודי ואירופה אכן הייתה לילה שחור של מאבק, לילה שהגיע לשיא אפלתו בשואה.
גם כשהשואה כבר הסתיימה סוף סוף נאלצנו להיאבק באימפריה הבריטית כדי לזכות בעצמאותנו. בעת ההיא השתרעה האימפריה של הוד מלכותו על כל קצוות תבל ולמעשה הייתה הכח "העשווי" של אז. ארגוני המחתרות פתחו במאבק עיקש ועקוב מדם לעצמאות נגד בריטניה. בתורה יעקב לא משמיד את המלאך של עשו אלא נלחם איתו עד "כִּי לֹא יָכֹל לוֹ" (בראשית לב, טז). גם המחתרות לא הצליחו למוטט את השלטון הבריטי אלא לשכנע את אותו לעזוב ולאפשר ליהודים להקים מדינה משלהם, היא מדינת ישראל.
שם חדש, פעם שנייה, חלק א: אונס וחטיפת דינה
בפעם השנייה שבה יעקב מקבל את השם ישראל ה' בעצמו נותן לו את השם. אבל לפני כן נגזר על יעקב ומשפחתו להתמודד עם האונס והחטיפה של דינה, מעשה ידיו של "נסיך" העיר שכם, שכם בן חמור (בראשית לד).
כשקוראים את הפרשייה הזו קשה שלא לחשוב על הדמיון המטריד בינה ובין אירועי ההווה. האונס והחטיפה היו חלק מרכזי באירועי הזוועות של 7.10.
שם חדש, פעם שנייה, חלק ב: הנקמה בשכם והתדמית השלילית שבעקבותיה
בתגובה למעשיו של שכם הורגים שמעון ולוי בני יעקב, "לוחמי הסיירת" של המשפחה, את כל הזכרים בעיר ומחלצים בהצלחה את אחותם.
בימים אלה אין יהודי ברחבי העולם המחובר לזהותו היהודית ואינו מקווה ומתפלל להשמדת החמאס ולחילוץ אחינו ואחיותינו החטופים. שתי מטרות המלחמה הללו דומות דמיון מובהק לסיפור שכם.
וכאן עלינו גם לדון בביקורת של יעקב אבינו למעשי בניו: "עֲכַרְתֶּם אֹתִי להבאישני". בדברים אלה טמונים שני סוגים שונים של ביקורת. רבינו בחיי (המאה ה־13) מסביר כי "עכרתם אותי" פירושו כי בעיני הסביבה נראו שמעון ולוי כמי שרצחו חפים מפשע ואילו על פי רש"י מעשיהם של שמעון ולוי פגעו בבהירות מחשבתו של אביהם: "לשון מים עכורים, אין דעתי צלולה עכשיו".
ואחר כך, "לְהַבְאִישֵׁנִי". משפחתו של יעקב כאילו מפיצה כעת ריח רע אל הסביבה.
הדמיון בין המושגים האלה ובין ההשפעה השלילית של המלחמה על התדמית של עם ישראל בעיני העולם כמעט מובהק. העולם מאשים אותנו בהריגתם של עזתים חפים מפשע והתדמית עם ישראל אצל רוב כלי התקשורת מסריחה למדי.
אבל שמעון ולוי כידוע לא נשארים חייבים. "הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ?"
כולנו שמענו את העדויות מאירועי שמחות תורה או אפילו ראינו את הסרטונים. האם נוכל להעביר מעל סדר היום את האונס, הרצח, ההתעללות בחיים ובמתים, את האימה והחרפה? האם ניתן לפּחד שמא לא נראה טוב כל כך בעיניי העולם להעכיר על צלילות דעתנו ולמנוע מאיתנו לעשות את כל הדרוש כדי להשמיד את החמאס?
שם חדש, פעם שנייה, חלק ג: קבורתן של הקונספציות
לאחר מעשה דינה מתגלה ה' ליעקב וקורא לו לצאת לבית אל, ולפני היציאה קורא יעקב לבניו: "הָסִרוּ אֶת־אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם".
גם את האמונה שאפשר לחיות בשלום לצידה של מדינה פלסטינית או האמונה שהטכנולוגיה תמלא את צרכי הביטחון שלנו יש לקבור. קונספציות השווא הללו ודומותיהן הן שהנחו את מנהגינו בשלושה העשורים האחרונים וכעת חובה עלינו לדחותן ולקוברן.
שם חדש, פעם שנייה, חלק ד: האמונה והביטחון
בפסוקים הבאים מסופר כי העמים השכנים פחדו ולא תקפו את משפחתו של יעקב, "וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם" (שם לה, ה). החיסול של שכם החדיר יראת אלוהים בליבן של האומות השכנות והעניק למשפחת יעקב הגנה.
גם בסיפור שלנו השמדת החמאס היא תנאי סף לביטחון ישראל. המלחמה הזו היא אכן מלחמת העצמאות השנייה שלנו.
מכאן אנו למדים גם שהשמדת החמאס תעורר רגישות גבוהה יותר לאלוהים אצל אנשים בכל רחבי העולם.
שם חדש, פעם שנייה, חלק ה: ההבנה שה' הוא מקור השפע והביטחון
יעקב מגיע לבית אל, המקום שבו עשרים שנה לפני כן סיפר ה' ליעקב שישמור עליו וישיב אותו לביתו, ובונה שם מזבח. כעת יעקב מבין שה' עמד בהבטחתו.
גם אנחנו, עם ישראל כולו – ימנים ושמאלנים, דתיים וחילונים – צריכים להבין שאנו כאן מגשימים את דבר אלוהים שנשלח לנו דרך נביאיו לפני 2,500 שנה. על כולנו להכיר כי ההצלחה של מדינת ישראל היא ביטוי של אהבתו ואמונתו של אלוהי ישראל כלפינו.
שם חדש, פעם שנייה, חלק ו: ישראל עולה לגדולה
כעת מגיע הרגע שבו אלוהים נותן ליעקב את השם ישראל. המשמעות של השם כאן, כך מסביר רש"י, היא של נסיך או מנהיג. בפעם השנייה של נתינת השם עולה קרנו של ישראל בעולם. עיני האנושות נשואות למדינת ישראל ולעם היהודי להנהגה ולהדרכה.
במשך מאה השנים האחרונות אנו חיים את סיפורו של יעקב אבינו, סיפור של שיבה לארץ וגיבוש זהות ישראלית, והימים שבהם אנו חיים הם שיאו של הסיפור.
ההבנה כי המציאות שבה אנו חיים היא למעשה סיפור עתיק עם סוף מזהיר תעזור להמתיק את כאבנו.
נשוב ונחזק בתוכנו את הדבקות בחזונה של התורה לשיבה מן הגלות ובמימוש הייעוד שלנו:
- נשמיד את החמאס ונוציא לחופשי כמה שיותר חטופים.
- נקבור הקונספציות השגויות שהביאו אותנו אל ה7.10.
- נבין כי כל הצלחתנו היא מאת ה'.
הכותב הוא מנהל האתר והשיווק הדיגיטלי של אתר החדשות היהודי JNS.