"העוני והפער החברתי בקרב ילדים הפכו להיות בלתי נסבלים. הנתונים מאוד מדאיגים וזהו תמרור אדום וסכנה לחברה הישראלית ואסור לעבור על כך לסדר היום". כך אומר שר הרווחה זבולון אורלב עם פרסום דו"ח העוני של המוסד לביטוח לאומי לשנת 2002.
לדברי אורלב, אין לראות את העוני כגזרה משמיים ומי "שתולה את העוני בכך שיש משבר כלכלי במדינה טועה ומטעה את החברה".
אורלב אמר כי הבעיה היא החלוקה וההתחלקות במשאבים הלאומיים ובהכנסות הלאומיות מול הגידול במספר הילדים העניים והעמקת העוני מול העשירון העליון שלדבריו לא קורה איתו שום והוא ממשיך לחיות חיים טובים.
"אנחנו רואים ירידה בהעברת משאבים מעשירונים תחתונים לעליונים. אין לי ספק, שהדרך מיציאה ממצוקה לרווחה היא דרך עבודה. זה השביל הנכון והראוי, אלא שהחברה לוקה בשני ליקויים קשים שגם האוצר וגם בנק ישראל לא נתנו עליהם את הדעת. אחד, זה השכר הנמוך. העוני במדינת ישראל הוא גם בקרב אנשים עובדים, כ - 50% מהם עם ילדים, מגיעים אמנם לסף המס או מקבלים הבטחת הכנסה אבל אי אפשר לשלוח לעבודה אנשים בהשתכרות של שכר מינימום".
אורלב מוסיף כי המדיניות הכלכלית צריכה לטפל בפערי השכר. הדבר השני הוא עניין של תעסוקה. האבטלה הגוברת והפיטורין זה ודאי נושא שמשרד הרווחה לא צריך לתת תשובה. יש גידול במובטלים והאבטלה גואה וזו הסיבה העיקרית.
אבל הוא אומר, "מי שטוען שהקצבאות לא מסייעות לחלץ אנשים מהעוני, טועה ומטעה. אלמלא הקצבאות, החברה הייתה מתמוטטת. הנתונים מלמדים זאת חד משמעית".
השר אורלב הוסיף כי "יש סכנה של מלחמת אחים כי עד כמה אנשים מסוגלים לסבול. לכן המאבק צריך להיות לגידול בתעסוקה. נושא הילדים מטריד אותנו ביותר כי הרי אי אפשר לדרוש מהם לצאת לעבודה כמו שאי אפשר לדרוש זאת מאנשים קשישים או נכים וילדים. לכן הקצבאות הן הבטחת הסעד".
על פי הדו"ח 618 אלף ילדים חיים בישראל מתחת לקו העוני. בקרב האוכלוסיה 18.5 אחוזים ממנה הם עניים. על פי הדו"ח 339 אלף משפחות מוגדרות עניות ובהן מיליון ו-321 אלף בני אדם. על פי התחזית לשנת 2003 השיעור יעלה בחצי אחוז נוסף ושיעור הילדים העניים בשלושים אחוזים.
לדברי אורלב, אין לראות את העוני כגזרה משמיים ומי "שתולה את העוני בכך שיש משבר כלכלי במדינה טועה ומטעה את החברה".
אורלב אמר כי הבעיה היא החלוקה וההתחלקות במשאבים הלאומיים ובהכנסות הלאומיות מול הגידול במספר הילדים העניים והעמקת העוני מול העשירון העליון שלדבריו לא קורה איתו שום והוא ממשיך לחיות חיים טובים.
"אנחנו רואים ירידה בהעברת משאבים מעשירונים תחתונים לעליונים. אין לי ספק, שהדרך מיציאה ממצוקה לרווחה היא דרך עבודה. זה השביל הנכון והראוי, אלא שהחברה לוקה בשני ליקויים קשים שגם האוצר וגם בנק ישראל לא נתנו עליהם את הדעת. אחד, זה השכר הנמוך. העוני במדינת ישראל הוא גם בקרב אנשים עובדים, כ - 50% מהם עם ילדים, מגיעים אמנם לסף המס או מקבלים הבטחת הכנסה אבל אי אפשר לשלוח לעבודה אנשים בהשתכרות של שכר מינימום".
אורלב מוסיף כי המדיניות הכלכלית צריכה לטפל בפערי השכר. הדבר השני הוא עניין של תעסוקה. האבטלה הגוברת והפיטורין זה ודאי נושא שמשרד הרווחה לא צריך לתת תשובה. יש גידול במובטלים והאבטלה גואה וזו הסיבה העיקרית.
אבל הוא אומר, "מי שטוען שהקצבאות לא מסייעות לחלץ אנשים מהעוני, טועה ומטעה. אלמלא הקצבאות, החברה הייתה מתמוטטת. הנתונים מלמדים זאת חד משמעית".
השר אורלב הוסיף כי "יש סכנה של מלחמת אחים כי עד כמה אנשים מסוגלים לסבול. לכן המאבק צריך להיות לגידול בתעסוקה. נושא הילדים מטריד אותנו ביותר כי הרי אי אפשר לדרוש מהם לצאת לעבודה כמו שאי אפשר לדרוש זאת מאנשים קשישים או נכים וילדים. לכן הקצבאות הן הבטחת הסעד".
על פי הדו"ח 618 אלף ילדים חיים בישראל מתחת לקו העוני. בקרב האוכלוסיה 18.5 אחוזים ממנה הם עניים. על פי הדו"ח 339 אלף משפחות מוגדרות עניות ובהן מיליון ו-321 אלף בני אדם. על פי התחזית לשנת 2003 השיעור יעלה בחצי אחוז נוסף ושיעור הילדים העניים בשלושים אחוזים.