התחלה// נולד וגדל בשכונת ניות הירושלמית. "שכונה חילונית־אקדמאית. גדלתי בחלק החילוני של ירושלים". האמצעי מתוך שלושה אחים.
אבא// אריה ז"ל. מילדי טהרן, עלה ארצה כילד בתקופת מלחמת העולם השנייה והיה רופא עור מוכר בירושלים. "בנה את עצמו בעשר אצבעות עם הרבה כוח רצון, אמונה ואופטימיות. אבא מסור ואוהב, דמות שהשפיעה מאוד על חיי".
אמא// חווה ז"ל. שנים רבות עבדה כמפקחת של משרד החינוך. "הייתה אישה אוהבת אדם, עדינה, רגישה ומקשיבה". שני ההורים נפטרו באותה שנה. "לפני כמה חודשים סיימתי את תקופת האבלות על שניהם".
ספסל הלימודים// ביסודי למד בבית הספר לוריא, בחטיבת הביניים עבר ללמוד בגימנסיה ולאחר מכן בתיכון שליד האוניברסיטה העברית. "בתיכון חונכתי להרבה סקרנות אינטלקטואלית אך גם לניכור גדול ליהדות ולשורשים שלי. ידענו הכול על עולם התרבות המערבי, אבל היינו בורים ועמי ארצות בכל מה שקשור ליהדות. לצד הלימודים, תנועת הצופים הייתה עיקר החיות שלי באותם ימים. שם קיבלנו הרבה ערכים. הייתי מרכז של שבט מצדה".
על מדים// לאחר סיום כיתה י"ב התגייס לצה"ל ושובץ ביחידת עורב. בהמשך יצא לקורס קצינים ושירת בעיקר בתקופת האינתיפאדה הראשונה. "זו הייתה טלטלה גדולה לכל תפיסת עולמי, שהייתה שמאלנית הומניסטית. פתאום הבנתי שיש שנאה כל כך תהומית שלא ניתנת לגישור. עמדתי לא פעם מול הפגנות ענק של הפלשתינים בלי אמצעים ובלי תמיכה של הדרג הפיקודי. מצד אחד גידלו אותנו על התפיסה שיום אחד יהיה שלום, מצד שני לא היה נראה שזה הכיוון. לא הבנתי בשביל מה להמשיך את המלחמה ורציתי לברוח מזה ולא להיות שייך".
רצוא ושוב// את השירות הצבאי סיים ברצון לברוח מהארץ ולא לחזור, ובתוך זמן קצר עלה על מטוס למזרח. במשך כמעט שנתיים טייל, בעיקר בהודו. "בשלב מוקדם יחסית גיליתי את העולם הרוחני - מדיטציה, יוגה וכדומה. למדתי הרבה דברים בתחומים הללו, והבנתי שזה מה שמעניין אותי, ולא הטרקים או המסיבות. חשבתי שאין עולם רוחני כזה בארץ, אבל אחרי שנתיים גיליתי שיש עולם של רפואה טבעית שהולך ומתפתח בארץ". אז התקבלה ההחלטה לחזור ארצה, "מתוך הבנה שרק כאן אני מרגיש בבית. שם הרגשתי זר, הרגשתי שהיחידים שאני באמת יכול להיפתח אליהם הם הישראלים. עם כל זה שלא רציתי לחזור, הבנתי שאני צריך לחזור. לא יהיה לי בית אחר".
מגלה עולם// עם החזרה ארצה החל לימודי נטורופתיה בקולג' הישראלי לרפואה טבעית, שהיה פעיל בתל אביב באותם ימים. "ההורים שלי תמיד דחפו אותי ללימודי פסיכולוגיה. כל שנה מחדש אמא שלי הייתה רושמת אותי ללימודי פסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בתקווה שאכן אלמד. אבל כשחזרתי, הודעתי להם שאני הולך ללמוד רפואה טבעית. זה היה ההפך הגמור מהחינוך שהוסללתי אליו. תחום הרפואה הטבעית היה יחסית בחיתוליו באותם ימים בארץ".
מפתח דמיון// תוך כדי הלימודים הוא גילה את תחום העבודה בדמיון. "זה מאוד דיבר אליי. הרגשתי חוויה של היזכרות בשפה עמוקה שמביאה אנשים למקומות שהם רוצים להגיע אליהם. עד כדי כך זה דיבר אליי, שעזבתי את שאר הלימודים והתמקדתי בעבודה בדמיון. כך למעשה פיתחתי את שיטת 'דמיון נובע'".
החצי השני// במהלך הלימודים בקולג' הישראלי לרפואה טבעית הכיר את רעייתו לעתיד, שירה, במקור מטבריה. שנים רבות עסקה בחינוך, וכיום לומדת לתואר שני בדרמה־תרפיה במכללת תל חי. "יחד איתה התחלתי תהליך של חזרה בתשובה. לה היה ברור שמתחתנים כמו שצריך, ואני לא הבנתי בשביל מה צריך את הטקסים הללו. אז הסכמתי להתחיל יחד איתה תהליך של בירור. דווקא דרך החתונה התחיל מסע היכרות עם היהדות שפתח לי עולמות חדשים". לאחר החתונה החלו השניים לשמור שבת ולקיים אורח חיים דתי. "כל התהליך של החתונה, החזרה בתשובה והפיתוח של 'דמיון נובע' היה במקביל באותן שנים".
שילוב מנצח// השיטה התפתחה מהשטח. "הרגשתי שיש כאן דברים חזקים. הלכתי ללמוד ולהעמיק אילו שיטות עובדות עם הדמיון, וגיליתי שכולן ברמה כזאת או אחרת עוסקות בדמיון מודרך. מנחה מדריך את המטופל מה לדמיין. החוויה שלי הייתה הפוכה: כל התשובות נמצאות אצל המונחה. הוא יודע איך לעבוד, לא צריך מישהו מבחוץ שידריך אותו. מהר מאוד הבנתי שזאת לא השפה שלי. באמצעות אנשים בקליניקה ואנשים שלימדתי במכללת רידמן התחלתי לפתח את השיטה שלי, שמשלבת לגמרי בין הדמיון לנביעה ובה כל התשובות נמצאות אצל המונחה".
מתמסד// אחרי תקופה נוספת שבה לימד במכללת שלם, לפני כמעט עשרים שנה פתח את מכון 'דמיון נובע'. "זה התחיל מקורסים שאני לימדתי באופן אישי. לאט לאט צמחו תלמידים שהפכו בעצמם להיות מנחים אישיים ומנחים של קבוצות. פיתחנו קורסים של שנה ב' להכשרת מנחים. הצטרף אלינו לניהול המכון נוריאל אהרון, שמנצח על קהילה של מנחים שעוסקת בנושא. במשך הזמן התרחבנו לתחומים נוספים של הדרכה בנושאי זוגיות, הורות, עבודה על חלומות וכדומה. במהלך השנים עברו אצלנו מאות רבות של תלמידים, כולל רבנים, אנשי חינוך, ראשי ישיבות, חילונים, דתיים, צעירים ומבוגרים".
נפתחים// בשנים האחרונות הוא נוסע מדי פעם יחד עם אביתר בנאי להודו, שם מקיימים השניים סדנאות למטיילים ישראלים, במסגרת 'החווה של אדם' שפועלת במקום. "דווקא שם, אנשים מאוד פתוחים ומתחברים. הרבה פעמים בהתחלה הם נבהלים לראות אותי, אבל די מהר מתחברים. זה מאפשר להם להיפגש עם עצמם דרך הדמיון, לעקוף את כל התבניות השכליות שהתקבעו בהן, ודרך זה לגלות את הכשל שגורם להם לחזור על אותן שגיאות בחיים, ולמצוא מתוך עצמם את הכוחות והחוכמה הפנימית איך לנהל את החיים שלהם בצורה שמאפשרת לכל החלקים בנפש שלהם להתבטא".
מחנך// במקביל לניהול המכון הוא גם איש חינוך. "כמה שנים אחרי שחזרנו בתשובה התחברנו לקהילת 'שדה צופים' של הרב עודד ניצני, שהייתה אז בביתר עילית. שם מצאנו קבוצה של אנשים שמדברים בשפה שלנו ומחפשים את הדברים שאנחנו מחפשים. בשלב מסוים הרב ניצני ביקש ממני להקים מסגרת חינוכית שתיתן מענה לבנים של בעלי תשובה. לפני 23 שנים פתחנו את המסגרת הראשונה בביתר עילית יחד עם הרב עמנואל וימן. די מהר יצרנו יצירה ייחודית: תלמוד תורה עם מאפיינים חרדיים, בשילוב לימודי יצירה ואומנות, פיתוח רגשי וכדומה".
בעלי תשובה// כחלק מהמהלך של הרב ניצני הוקמה קבוצה של רבנים בעלי תשובה שהחלו תהליך של בירור. "רוב תנועת התשובה פנתה לעולם החרדי, אבל בדור השני של הילדים צפו הרבה בעיות אל פני השטח. הייתה תחושה שצריך לחשוב מחוץ לקופסה". כחלק מהמהלך הקבוצה הוציאה במשך כמה שנים כתב עת שנקרא 'אדרבה - קולות מעולם התשובה'.
צפונה// לפני 13 שנה עברה קבוצת משפחות כגרעין משימתי מתוך הקהילה אל העיר מעלות, "שם פתחנו מחדש את התלמוד־תורה. לפני שנתיים העברתי את שרביט הניהול לממלא מקום והקמתי כמסגרת המשך את ישיבת 'שדה צופים'. לאורך כל השנים, הרבה בנים של בעלי תשובה לא מצאו את עצמם במסגרות הרגילות, לא בישיבות החרדיות ולא בישיבות הדתיות־לאומיות. הם פיתחו שפה משלהם, של קודש ושל תורה, ומצד שני שפה פתוחה ויצירתית".
מפונים// מסגרת ההמשך נפתחה במושב שומרה, על גבול ישראל-לבנון בצפון. בשל המצב הביטחוני מאז שמחת תורה פונתה הישיבה מתלמידיה. "עברנו הרבה גלגולים, וכרגע מצאנו את מקומנו הזמני בישיבת בני עקיבא במירון. בימים האחרונים ההפגזות הגיעו גם לשם ואנחנו נאלצים לרוץ הרבה למקלטים".
מגשים חלום// בסופו של דבר הוא הגשים במובן מסוים את החלום של הוריו והגיע לאקדמיה. "כעת אני נמצא בשלבים האחרונים של השלמת דוקטורט על כתבי רבי נחמן מברסלב. זה משתלב גם בתפיסה של 'דמיון נובע' והחינוך שבו אני עוסק".
הנחת// שמונה ילדים. נעה (26), אהרן בצלאל (24), נתן אברהם (22), נחמן (21), חני (19), אחינעם שרה (15), רות (12) ואלישבע (10).
אם זה לא היה המסלול// "אם הקב"ה לא היה מחזיר אותי בתשובה, כנראה שהייתי פסיכולוג קליני וממובילי תנועת המחאה בקפלן".
במגרש הביתי
בוקר טוב// "משתדל לקום מוקדם בבוקר להתבודדות בשמורת אכזיב מול הבית שלנו, אחד המקומות היפים בעולם. משם למקווה ולתפילת שחרית בישיבה". רוב היום הוא נמצא עם התלמידים בישיבה, בשילוב העברת הקורסים של 'דמיון נובע'. בשעות אחר הצהריים או הערב חוזר הביתה לזמן משפחתי.
פלייליסט// "מוזיקה עברית חדשה. אוהב את זושא, אביתר בנאי ושולי רנד".
השבת שלי// "הרבה נחת משפחתית. השעות הכי קסומות הן בשבת בבוקר, אז אני עושה התבודדות ולומד ליקוטי מוהר"ן. יש לנו חבורה שלומדת ליקוטי מוהר"ן יחד כבר הרבה שנים".
דמויות מופת// רבי נתן מברסלב. "הייתה לו יכולת מופלאה לזהות את הגדלות של רבי נחמן, ולהצליח להביא אותה לעולם בצורה רלוונטית. זה החלום שלי".
מפחיד אותי// "שנאה בין החלקים השונים של עם ישראל".
משאלה// "שנזכה להתחבר באמת לעם ישראל".
כשאהיה גדול// "חסיד ברסלב".
לתגובות: yosefpr@gmail.com
***