ישיבת מועצת גדולי התבערה השבועית עמדה לפני סיום, וקצין המבצעים והבנזין חילק משימות לקראת ל"ג בעומר. הכול היה מוכן: ההודעות לעיתונות הקוראות לבטל את המדורות המזהמות, הפשקווילים המפצירים בציבור להפסיק לפגוע באקלים ולהתחיל לפגוע ישירות בשרי הממשלה, וגם העצומה ההמונית שעליה חתמו שלושה חובשי כיפה אלמונים ושעמדה להתפרסם בכל עלוני המגזר תחת הכותרת "ל"ג בעומר זו לא היהדות שלנו".
חברי המועצה המרוצים כבר עמדו להתפזר, כשלפתע קימט אחד מהם את מצחו ושאל: "תגידו, הל"ג בעומר הזה שלהם, לא יוצא השנה במוצאי שבת?"
"ואם כן, אז מה?" שאל בחוסר סבלנות הקופירייטר של המועצה, שמיהר לפגישה עם נציגי מערכת הביטחון כדי לדון בקמפיינים רעננים להפחדת הציבור מפני שליטה ישראלית ברצועת עזה.
"מוצאי שבת זה הזמן של ההתפרעויות הקבועות שלנו", אמר קמוט המצח, "אם יורשה לי, ויורשה, אני חושב שיש טיפה בעייתיות בכך שאנחנו דורשים לבטל את המדורות בזמן שאנחנו בעצמנו שורפים את איילון".
"קודם כול אנחנו לא מתפרעים, אנחנו מצילים את המדינה", אמרה היו"ר, "ואני מוחה בתוקף על הרמיזה העוקצנית שלך כאילו מה שאסור לכולם אסור גם לנו".
"אנחנו והם זה לא אותו דבר", קבע קצין המבצעים והבנזין, "הם מדליקים מדורות ממניעים פגאניים שפוגעים בכדור הארץ, ואילו אנחנו מדליקים כדי שיהיה ברור למי שייכת המדינה".
"נכון, כמו שכלב מסמן טריטוריה", הוסיפה המעצבת הגרפית.
"וחוץ מזה, אנחנו מדליקים כל שבוע והם רק פעם בשנה", אמר הדתל"ש של המועצה, "וכלל נקוט בידינו: תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם".
הנוכחים הביטו בו בסלחנות מהולה בפלצות, הן מפני שהם שונאים שמביאים להם ציטוטים מהרבנים החשוכים האלה, והן מפני שלא הבינו מילה ממה שהוא אמר.
"לא התכוונתי לומר שאנחנו והם כפופים לאותם סטנדרטים", מיהר להסביר קמוט המצח, "אני רק אומר שאם נדליק את איילון במוצאי שבת, עוד עלולים לחשוב שאנחנו חוגגים את ל"ג בעומר".
"חס וחלילה", נחרדה המעצבת הגרפית.
"אפילו בצחוק אל תגיד את זה", האדים הקופירייטר, "ובכלל מי אמר שהל"ג בעומר הזה חל במוצאי שבת?"
כשאחד במאי יצא בשבת
שיגרו חברי המועצה שליחים לכל רחבי הבניין כדי לחפש יומן שיש בו גם תאריך עברי, ובאמת לאחר שעה קלה, כלומר לא יותר משעתיים, מצאו יומן שכזה וגילו שאכן, מכונת הרעל הביביסטית קבעה את ל"ג בעומר דווקא במוצאי השבת, בכוונה, כדי לסכסך ולפלג ולהסית כמו שהם כל כך אוהבים לעשות.
"לא יעזור להם", כיווצה היו"רית את עיניה, "אנחנו נדליק את המדורה שלנו על אפם ועל חמתם".
"אולי באמת נדליק אותה על האף של ביבי", הציע הקופירייטר שופע הרעיונות.
"רעיון מצוין", אמר הדתל"ש, "אבל זה עדיין לא פותר לנו את ההווא אמינא של מראית עין".
"אז בואו נסנוור לו את העין עם מראה!" צהל קצין המבצעים.
"מה הקשר?"
"מראית עין!"
"הם מנסים לגנוב לנו את החג", הלמה היו"רית באגרופה בשולחן, "הרי כולם יודעים של"ג בעומר הוא המצאה של הציונות במטרה להטמיע ערכים קולוניאליסטיים ולזהם את כדור הארץ, בעוד ההדלקה שלנו היא מסורת ארוכת שנים עוד מימי ההפגנות בבלפור והאוטו־דה־פה של האינקוויזיציה".
"הכול טוב ויפה", התעקש הקמוט, "אבל מה נעשה כדי שלא יחשדו בנו שאנחנו מדליקים מדורות ל"ג בעומר כמו הביביסטים?"
שתיקה מעיקה השתררה סביב השולחן. קצין המבצעים והבנזין מולל בידיו בעצבנות את הגפרורים והצית אותם בזה אחר זה. "זכורני", הוא אמר לבסוף, "שסבא שלי סיפר לי שבקיבוץ שלו קרה פעם דבר דומה".
"ל"ג בעומר התנגש עם הדמוקרטיה?" שאל הקופירייטר.
"יותר גרוע", אמר הקמב"ץ, "אחד במאי יצא בשבת. זו הייתה בעיה חמורה ביותר, כי הקיבוצניקים האידיאליסטיים כמובן לא יצאו לעבוד בחג הסוציאליסטי, אבל הקפידו מאוד לעבוד בשבת. מצד אחד, הם אמרו, חייבים לשבות באחד במאי. מצד שני הם לא רצו שמישהו יחשוב בטעות שהם נחים בשבת, חלילה".
"וואו, איזו דילמה", אמרה המעצבת, "מה היה בסוף?"
"בסוף הקיבוץ בנה בית כנסת והכשיר את חדר האוכל".
"מה?!" נדהמו הנוכחים, "איך זה קרה?"
"ככה זה", אמר הקמב"ץ בצער, "אידאולוגיות תמיד נופלות בסוף".
"אז אצלנו אין חשש", אמרה היו"רית, "אנחנו לא אידאולוגיה, אנחנו אנרכיה".
לשמוט את השטיח
"תכל'ס", התעקש קמוט המצח, "מה אנחנו עושים עם ההתנגשות הזאת של מוצאי שבת?"
"יש לי רעיון", אמר הדתל"ש, "בואו נפקיע מהם את החג. נגיד שאנחנו מדליקים לכבוד רשב"י"
"השתגעת? שנדליק מדורה לכבוד רבי?!"
"לא רבי, רשב"י. תהיו איתי רגע. הרי רשב"י נאלץ לברוח אחרי שמתח ביקורת על הקיסר. בואו נגיד שאנחנו ממשיכי דרכו כי אנחנו היחידים שמעזים להתנגד לקיסר העריץ של ימינו, אתם הרי יודעים למי אני מתכוון".
"יפה", התלהב הקופירייטר, "נמתג את עצמנו כממשיכי דרכו של רשב"י, וככה נשמוט את השטיח מתחת לרגלי הביביסטים!"
"או שנהפוך את הביביסטים עצמם לשטיח", צהלה המעצבת הגרפית.
"אולי נתחיל לשרוף שטיחים?" נדלק אור בעיני הקמב"ץ.
"לא", ציננה אותו היו"רית, "שטיחים מזוהים עם פרסים, עוד עלולים לחשוב שאנחנו חוגגים את מותו של נשיא איראן ולא מזדהים עם אבלו של העם האיראני".
"העם האיראני מתאבל עליו?"
"ממתי אנחנו שואלים את העם?"
"יופי", סיכם הדתל"ש, "אז נגיד שאנחנו ממשיכי דרכו של רשב"י, ולא נוותר גם אם נצטרך להיאבק נגד הרודן במשך 12 שנה".
"למה 12 שנה?"
"כמו הזמן שרשב"י והבן שלו ישבו במערה כשהתחבאו מפני הקיסר".
"12 שנה?! לא, זה המון. אנחנו לא מסוגלים להחזיק במעצר אפילו 12 שעות".
"מה הם עשו במערה 12 שנה?"
"למדו תורה".
"נו באמת".
"אנחנו לא נלך בדרכו של הרבי", קבע הקמב"ץ, "אנחנו והם זה לא אותו דבר".
"אז מה נעשה עם ההדלקה של מוצאי שבת?" רטן קמוט המצח.
"פשוט מאוד", אמר הקופירייטר, "נבעיר את המדינה כל יום, ככה מוצאי שבת יהיה סתם עוד יום ואף אחד לא יעז לחשוב שזה קשור לל"ג בעומר. נתחיל השבוע".
"גאון!" פרצו חברי המועצה במחיאות כפיים סוערות, ופיזרו בחדווה בנזין על פני כל המדינה תוך שירה נלהבת של השיר האלמותי "ואמרתם כה לחי, אל הנשק כל אחיי".
לתגובות: dvirbe7@gmail.com
***