סרט הגבעות הראשון

"יהדות זה דבר חשוב בשבילנו. בנוסף לכך, להראות את הדברים הטובים שיש ביהודה ושומרון, לא רק פלשתינים ומלחמות. הקהל שהגיע לפרמיירה הופתע לטובה. הסרט עשוי טוב, הסיפור תופס. בסוף, זה מה שהקהל מחפש. דברים פשוטים וטובים. לפני השבעה באוקטובר היינו על סף מלחמת אחים. המלחמה הראתה את הציבור הדתי וגם את אנשי ההתיישבות ביהודה ושומרון באור חיובי, והזכירה לנו שבסופו של דבר כולנו אחים".

את הדברים הללו אומר משה אדרי, מבכירי תעשיית הקולנוע הישראלית, על רקע יציאתו של הסרט 'אמצע החיים', בכיכובם של השחקנים שלום אסייג, צחי הלוי, חן אמסלם, מורן גרוס ויניב סוויסה, לבתי הקולנוע.

אדרי, חתן פרס ישראל למפעל חיים לשנת תשפ"ד, הוא ממקימי ומבעלי חברת ההפקות 'יונייטד קינג' ומבעלי רשת בתי הקולנוע 'סינמה סיטי'. הסרט, שנכתב על פי ספרו של דודי גודר 'אין שם לאהבה', מספר את סיפורו של יונתן (צחי הלוי), טייס שעולמו מתערער כאשר בגופה של אשתו מתגלה מחלת הסרטן. יונתן מחפש את דרכו ומוצא מרפא לנפשו בגבעה בשומרון בהנהגת הרב ניסים (שלום אסייג), תוך שהוא מתוודע לסיפור חייה הקשה של אחות אשתו אחינועם (חן אמסלם), שהמנהלת חווה לנערות בסיכון בשומרון.

הסרט, שנכתב על ידי תושבת פדואל לבנת ורדי אור־זך ובני הזוג דני והילה רייספלד, הופק על ידי 'יונייטד קינג' ונתמך בלעדית על ידי קרן קולנוע שומרון, צולם בנופי השומרון המרהיבים. רובו צולם בחוות גבעות עולם שליד איתמר, בה התארח הקאסט במשך עשרה ימים, וכן ביישוב חוות יאיר ובחווה ליד ברוכין. ביום חמישי האחרון השתתפו מאות בני אדם בהקרנה חגיגית של הסרט במתחם 'המרפסת של המדינה' בפדואל שבשומרון. מאות נוספים השתתפו בפרמיירה תל אביבית יותר שנערכה בסינמה סיטי בגלילות.

"אחרי הסרט 'ההילולא', שבו צפו יותר מ־800 אלף איש ברחבי הארץ, הבנתי שגם לסרט 'אמצע החיים' יש סיכויים טובים להצליח", מוסיף אדרי. "אני שמח בשביל אנשי קרן קולנוע שומרון שהם השקיעו בסרט הנכון. בתור איש קולנוע שהפיק עד היום יותר מ־400 סרטים, כשאתה עושה סרט מהסוג הזה והקהל יוצא מגדרו, אתה יודע שעשית את הבחירה הנכונה".

"בהקרנה שהייתה בסינמה סיטי בגלילות, הקהל לא היה מיהודה ושומרון אלא מתל אביב והאזור. וכשאני רואה את ההתלהבות מהסרט זה מעודד אותי, ואני מקווה שנוכל להפיק עוד כמה סרטים כאלה בקרוב. יש לא מעט תסריטים שנמצאים בשלבי עבודה, כולל ההילולא 2", הוא מגלה. "אני מאמין שנעשה המון דברים טובים ביחד עם קרן קולנוע שומרון. הסרט מוצג בעשרות בתי קולנוע בכל רחבי הארץ. כשאתה יוצא עם סרט שהקהל אוהב, זה הניצחון הגדול".

כמו לצלם בטוסקנה

על האווירה המיוחדת שליוותה את צילומי הסרט בשומרון מרחיבים דני והילה רייספלד, יוצרי הסרט יחד עם לבנת ורדי אור־זך. "השומרון הוא חבל ארץ מרגש", מתארת הילה בהתפעלות. "רצינו להראות משהו רוחני, והרגשנו שרוחניות זה כאן", מוסיף דני. "הסרט מתחיל בתל אביב ומגיע לשומרון, מתחושת מיאוס למקום מרגש, רוחני ונוגע ללב. התחושה הייתה שאנחנו מצלמים בטוסקנה. אנשים לא האמינו שצילמנו את זה בארץ. גבעות עולם נראה כמו גן עדן".

"בכל סרט שלנו, המקום הוא שחקן בפני עצמו", מחדדת הילה. "אם זה בסרט 'פנתר לבן' שצולם בטבריה, ואם זה פרדס כ"ץ בסרט 'אל תחכי לי'. כל המדינה הזאת היא בליבנו, ובכללה השומרון. אנחנו לא רואים אותו נבדל משום מקום אחר". הקשר עם לבנת ורדי אור־זך, תושבת פדואל, שיצרה יחד איתם את הסרט, נוצר בעקבות היותה סטודנטית של דני לקולנוע באוניברסיטת אריאל. "אנחנו אנשים שאוהבים סיפורים וגומעים אותם בשקיקה, צריך להיות טיפש כדי לא לשמוע. למרות הרקע השונה, החיבור בינינו היה ממש מפרה. זה העשיר את התסריט".

'אמצע החיים' הוא סרטה הראשון של לבנת ורדי אור־זך, שקפצה ישר למים העמוקים ושחתה עד לאולם הקולנוע. מבחינתה, מדובר בהגשמת חלום. "עד לאחרונה, מהמקום שלי כמתנחלת ואמא לחמישה ילדים, הסיכויים שלי לקבל תמיכה מהקרנות היו קלושים ביותר. בזכות קרן קולנוע שומרון אני מציגה את העולם שלי בצורה אותנטית, כפי שאני יכולה. בעיניי זה רגע היסטורי. אני מאמינה שעוד יוצרים רבים יגיעו בעקבות הסרט".

כאמור, הסרט נכתב בהשראת הספר 'אין שם לאהבה'. "יחד עם חבריי התסריטאים, לקחתי את בסיס הסיפור לעולם שלנו. זה לא היה פשוט. עבדתי עם שני יוצרים לא דתיים ולא מתנחלים. לעבוד עם אנשים כל כך שונים ממני הייתה חוויה מדהימה. זה הביא להמון שיח וגם ויכוחים איך ייראו הדברים. למשל התעקשתי על אילו דברים בסרט הרב אומר, אילו מילים הן 'רבניות' ואילו לא. התעקשתי גם שאין מצב שנערי הגבעות נוגעים בנשים. הם טענו שזה לא קולנועי והיה דיון נוקב בסוגיה".

בסרט באים לידי ביטוי מעט ערכים כמו יהדות, חסד ומשפחתיות. העיסוק בנושא הרומנטי נשאר בגבולות הצניעות, אך יהיו שיאמרו שברגעים מסוימים מגיע קרוב מדי לשני צידיו של הקו האדום. למרות שרובו הגדול צולם בשומרון, העובדה הזאת כמו גם ערך ההתיישבות שבו נעלמים מעיני הצופים. "אני לא חושבת שבאנו לעשות פוליטיקה ולהביא את תפיסת העולם שלי כמתנחלת", אומרת ורדי אור־זך. "מה שחשוב לי זה להביא סיפורים אנושיים ולהראות שגם אנחנו בני אדם אנושיים שחווים רגשות כמו כל אחד, כי הרי זה ברור שהסיפור מתרחש בהתיישבות".

בלי לעשות ספוילרים, אחד המסרים שעולים מתוך הסרט הוא האמירה ש"אמא היא אמא, לא משנה אם דתייה או חרדית, יהודייה או מוסלמית", קביעה שנשמעת בעייתית במיוחד על רקע בחירתו האישית של השחקן שמגלם את הדמות לחלוק את חייו עם בת זוג שאינה יהודייה. "בוודאי שסל הערכים שלי לא כולל התבוללות", מבהירה ורדי אור־זך. "זה לא שבאתי להציג דגל אידאולוגי עם רשימת מסרים. זאת אומנות מורכבת. לכן זה בסדר להציג את העולם החרדי, את העולם שלנו המתנחלים ואת העולם החילוני. זה משהו שמעורר דיון. זה לא כלי שבא להאכיל מסרים בכפית. השאיפה שלי היא להעלות הרבה נושאים לדיון דרך הסרט הזה. הצופים צריכים לחשוב מי הם ומה הם רוצים לקבל".

לשיטתה, העובדה שהשחקן המדובר לקח חלק בפרויקט שמתנחלת הייתה שותפה לכתיבתו והוא מצטלם בנופי השומרון אומרת הרבה. "זה בעיקר אומר שהחברה הישראלית רוצה לראות גם אותנו על המסך. התגובות שאני מקבלת מהעולם הדתי מלאות בהתרגשות שבפעם ראשונה רואים את הדמויות שלנו על המסך בצורה שהיא לא נלעגת אלא בצורה אנושית ואמיתית. זה לא שהצגתי דמויות מושלמות, הצגתי דמויות מורכבות, אבל אותנטיות. מהצד החילוני, אנשים אמרו לי שזה עורר אותם לחשוב על משמעות החיים, לא בהכרח מהכיוון הדתי. האם הלב שלהם נמצא במקום הנכון והאם הם מחוברים לעצמם. מבחינתי, זה הרהור תשובה".

השומרון על מפת התרבות

חמש שנים בלבד עברו מאז הקמת קרן קולנוע שומרון, וכבר מתחילים לקצור את הפירות. 'אמצע החיים' הוא הסרט השלישי באורך מלא שרואה אור בשנה האחרונה בתמיכת הקרן ונוחת היישר באולמות הקולנוע. "הסחף שהולך וגובר של יוצרים, שחקנים ותסריטאים מתוך יהודה ושומרון שרוצים לייצר סרטים רק ממחיש כמה היה צימאון, כמה הייתה השתקה לאורך השנים", קובע יוסי דגן, ראש מועצת שומרון ויושב ראש קרן קולנוע שומרון. "הקמת הקרן חשובה אסטרטגית לא רק להתיישבות ביהודה ושומרון, אלא למפת התרבות של מדינת ישראל. יש כאן רוח רעננה, ציונית וחברתית שלא הייתה. גם בתעשייה צמאים לזה ומבינים כמה זה היה חסר".

בשונה משני הסרטים הקודמים שהופקו בתמיכת הקרן, 'ההילולא' ו'קרב אוויר', בסרט הנוכחי גם היוצרת היא תושבת השומרון וגם הצילומים נעשו בנופי השומרון הפסטורליים. "אנחנו חותרים לסטנדרט של מצוינות. אנחנו קרן מקצועית והאמירה שלנו היא שאין אמירה פוליטית", הוא מבהיר. "האמירה שלנו היא שהמקצועיות לא שייכת למגזר מסוים, לחתך פוליטי מסוים או להשקפת עולם כלשהי. הסרט הזה מרגש באופן מיוחד, מכיוון שהוא בעצם סרט המאחזים הראשון. הוא צולם בגבעות, גם השחקנים נדהמו מהנופים. בחוות גבעות עולם, אצל שרונה ואברי רן והילדים, המשפחות לא היו רק חלק מהאירוח אלא גם ניצבים בסרט".

מבחינתו של דגן, בסרט הזה יש תיקון כפול: בעצם זה שהוא צולם בחוות, אך גם באופן שבו מוצגים תושביהן. "כל השנים משפחת רן הייתה יודעת שכאשר מגיעה מצלמה צריך להיכנס לכוננות ספיגה, כי מן הסתם הגיעו לצלם כתבה משמיצה. במשך שנים הם סבלו מהסתות ועלילות. עכשיו הגיעו מצלמות כדי להראות את חוות גבעות עולם כפי שהיא, בצורה מכבדת, מקצועית וקולנועית".

כאמור, למרות הלוקיישנים המרהיבים, העובדה שהסרט צולם בשומרון איננה מוזכרת בו כלל. "הקרן לא נועדה לספק תשדירי שירות. מטרתה לטפח את היצירה הקולנועית ביהודה ושומרון ועל יהודה ושומרון. זה בדיוק הרציונל שלנו, שיהיו סרטי קומדיה, סרטי דרמה, סרטי מתח וכדומה – שמצולמים ביהודה ושומרון. זה רעיון ההנגשה, שיהודה ושומרון הופכת להיות חלק ממפת התרבות במדינת ישראל. אנחנו כמו כל מקום. סרט שצולם בתל אביב לא צריך להזכיר את העובדה הזאת. בדיוק כמו שהם קורים בניו יורק, הם מתרחשים ביהודה ושומרון".

אסתר אלוש, מנכ"לית קרן קולנוע שומרון, מוסיפה כי הקרן עובדת כל הזמן לגדל את היוצרים, להכניס אותם לחממות ולהצמיח אותם בהתחלה לסרטים קצרים ומתוך כך להגיע לסרטים באורך מלא. "כמו למשל היוצר ארז חדד, שעשה את הסרט הקצר 'הגבאי' שזכה בפרסים. בקרוב נצלם איתו סרט עלילתי באורך מלא בכיכובו של שולי רנד. המטרה היא לגדל תעשייה אמיתית שבאה מבפנים, שלא נשענת רק על התעשייה הישראלית אלא בונה אותה בעצמה".

שלושה סרטי קולנוע בשנה, זה ההספק הרצוי?

"אנחנו לא מודדים את ההצלחה של הקרן במספרים, אלא נבחנים באיכות. עצם זה שיש עכשיו שלושה סרטים שלנו בקולנוע לא מהווה מדד. כנראה לא נמשיך בקצב הזה. הסרטים הללו אושרו לתמיכה כבר ב־2019. זה הקצב של תעשיית הסרטים במדינת ישראל. יותר חשוב לנו שאלה יהיו סרטים שהישראלים ישלמו עליהם את הכרטיס לקולנוע כי הם טובים, מרגשים או מצחיקים, וייהפכו לשוברי קופות. כפי שאנחנו רואים, הביקוש רק הולך וגובר, גם מכיוון היוצרים וגם מכיוון הצופים", מעידה אלוש. "השאיפה שלנו היא שהשומרון ייהפך לבירת התרבות של מדינת ישראל", מסכם דגן.

***