הרב יונתן זקס ז"ל לא ראה את הסרטון של התצפיתניות היקרות ללבנו מול המחבלים הארורים. הוא לא ראה איך באו"ם עומדים דקת דומייה לזכר נשיא איראן. הוא לא ראה איך בבית הדין בהאג מתייחסים אל הנבחרים בישראל ואל סינוואר ביחד כאל פושעי מלחמה.
אבל כך הוא כתב לפני שנים, על הצורך להישיר מבט אל הרוע האנושי, ולהכיר בקיומו: "אנו, אנשי המערב, שכחנו את המושג אויב. אנחנו מאמינים שלכל בעיה יש פתרון הגיוני, שאפשר למצוא פשרה. אבל במציאות, לא כולם דמוקרטים. אויב הוא מישהו שמוכן למות כדי להרוג אותך.
זה מסביר את חשיבותו של ציווי מיוחד שמופיע בתורה: 'זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם… תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. לֹא תִּשְׁכָּח!'.
חשבנו שעמלק נכחד ושייך להיסטוריה, אבל אז הגיעו שתי מלחמות עולם וגם השואה, הפשע החמור ביותר שעשו בני אדם בבני אדם. וכיום, הסכנה הגדולה ביותר היא הטרור.
הרוע אינו מת אף פעם. נצטווינו לזכור, לא למען העבר אלא למען העתיד, ולא לשם נקמה אלא להפך: לשם יצירתו של עולם חופשי מנקמה ומאלימות.
חברה של שחקנים רציונליים עלולה להתרגל לחשוב, בטעות, שהעולם מלא שחקנים רציונליים שאפשר לשאת ולתת איתם על שלום. לא תמיד זה המצב!
התורה שולחת כאן מסר רלוונטי מאין כמוהו לעתידם של המערב ושל החופש עצמו: החופש תלוי ביכולת שלנו לזכור את פניו של עמלק המלווים את ההיסטוריה מאז ועד היום, ואם צריך – גם להילחם בו".
(מתוך החוברת "לרפא את הלב" שזכיתי לערוך. להורדה כיתבו בגוגל: לרפא את הלב)