בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ'צילום: Avshalom Sassoni/Flash90

פרטים וגילויים חדשים חושפים את המחלוקות הקשות מאחורי הקלעים בין הדרג המדיני לדרג הביטחוני בשלל סוגיות הקשורות להתיישבות ביו"ש, ומשרטטים את המשולש המרתק בין סמוטריץ', גלנט והרמטכ"ל או לחלופין סמוטריץ', גלנט ורה"מ נתניהו - יחסי כוחות אשר משפיעים דרמטית על מהלכי הממשלה בסוגיית יו"ש.

במהלך המשא ומתן הקואליציוני התעקש סמוטריץ' על קבלת נתח משמעותי ממשרד הביטחון, שבו ישלוט באופן עצמאי - כאחראי הבלעדי על יהודה ושומרון.

הקרב המרכזי הראשון מול שר הביטחון והצבא היה עניין חלוקת הסמכויות. סמוטריץ' הקים מנהלת התיישבות חדשה, וכדי לצמצם את התלות שלה במינהל האזרחי, דרש וקיבל בהסכם הקואליציוני את הסמכות למנות את ראש המינהל. הדבר לא עבר בשקט, ואחרי עימות חזיתי הושגה פשרה בין שר האוצר לרמטכ"ל, בתיווך של ראש אגף המבצעים אלוף עודד בסיוק, שלפיה סמוטריץ' יקבל לידיו את מינוי סגן ראש המינהל, ואליו יועברו הסמכויות האזרחיות של ראש המינהל.

תחקיר שפורסם היום בעיתון "ישראל היום" מעלה נתונים חדשים על המהלכים ביו"ש מאז קיבל סמוטריץ׳ את הסמכויות ביו"ש. בצבא, צריך לומר בפירוש, מאוד לא אוהבים את השינויים המבניים שמתרחשים מול עיניהם. במשך שנים רבות הם ניהלו את התחום האזרחי, ובפועל אלוף פיקוד מרכז שימש ראש ממשלת יו"ש. כעת אמנם הם לא יצטרכו לשאת בנטל הטיפול בצד האזרחי של יהודה ושומרון, אך הם מאבדים חלק מכוחם.

כבר מתחילת הדרך התנגדו במשרד הביטחון ובצבא להכנסתם של שר האוצר ואנשיו לתחומי אחריות שהיו מאז שחרור יו"ש בשליטתם הבלעדית של שר הביטחון והרמטכ"ל. בצבא טוענים כי מדובר בפגיעה בשרשרת הפיקוד, וגם נרתעים מאוד מהבלגן שהמדיניות של סמוטריץ' מייצרת להם, לתפיסתם, מבחינה ביטחונית והתססת השטח. קרב הסמכויות בין הצדדים נמשך עד היום.

הלב הפועם של האופרציה שמנהל סמוטריץ', שלו משמעויות מדיניות רחבות היקף לטווח ארוך, הוא מנהלת ההתיישבות. בראש המנהלת עומד יהודה אליהו, איש אמונו של שר האוצר ושותפו בעבר להקמת תנועת רגבים. יוני דנינו, איש אמון נוסף שעבד בעבר כעוזרו האישי של ראש מועצת מטה בנימין ישראל גנץ, דומיננטי גם הוא במנהלת.

מכיוון ששעון חול עומד מעל עבודת המנהלת, החלו אנשיו של סמוטריץ' לבצע שינויים מבניים במינהל האזרחי כדי לאזרח אותו דה־פקטו.

אחת המהפכות הדרמטיות היא תכנון להעברת משרדי המינהל שעוסקים בישראלים לאזור התעשייה שער בנימין, מיני קריית ממשלה. במקום שוכנים כבר כעת משרדי מועצת בנימין, המועצה הגדולה ביותר ביו"ש, שבראשה עומד כרגע מקורבו של סמוטריץ', ישראל גנץ, שנבחר לא מזמן לתפקיד ראש מועצת יש"ע, וכן שלוחה של רשות האוכלוסין. בעתיד הקרוב יתחיל להיבנות במקום גם מבנה חדש של המינהל האזרחי.

כבר עשרות שנים המינהל האזרחי, על כל רבדיו, שוכן בבסיס אוגדת איו"ש בבית אל ומספק שירותים ברמה ירודה ביותר. עם המעבר, לצד מהפכות תקשוב, יפוצל מטה המינהל האזרחי ביהודה ושומרון לשניים: החלק הערבי - מנהלת התיאום והקישור - יישאר בבית אל בסמוך לרמאללה, ואילו החלק הישראלי, האזרחי, יהיה בשער בנימין.

סמוטריץ' מנסה בימים אלו לקדם מול גלנט והצבא תוכנית גדולה ושאפתנית בהרבה בעניין האכיפה. במסגרת התוכנית תקבל רשות מקרקעי ישראל סמכות באמצעות צו אלוף לפעול ביו"ש בנושא האכיפה.

מדובר במכפיל כוח, בשל הניסיון והאמצעים הטכנולוגיים שיש בידי רמ"י, מה שלא ניתן לומר על המינהל האזרחי, שכלל אינו מצליח לאייש את כל התקנים. סמוטריץ' הבטיח לתקצב לשם כך את רמ"י ב־70 תקנים נוספים.

לצד זאת, יש בעיית סדר כוחות אמיתית, שכן לצבא ולמג"ב אין מספיק כוח אדם לעסוק באכיפת חוקי בנייה בהיקף שכזה, לצד משימות הביטחון. סמוטריץ', בכובעו כשר אוצר, הציע לתקצב הקמת שלוש פלוגות מג"ב חדשות, שכל משימתן תהיה לאכוף את החוק בנושא בנייה בלתי חוקית ולאבטח את כוחות האכיפה. מאז תחילת המלחמה פעולותיו של סמוטריץ' נבלמו מעט, והקשב לפעולות שכאלו במשרד הביטחון ובצה"ל נמוך יותר. אך המאבקים בנושא לא פוסקים לרגע, ולעיתים מעצימים את המתח המובנה שקיים בצמרת גם כך.

עוד עולה בתחקיר, המאבק בין ישראל לפלשתינים בעשורים האחרונים, בדגש על השנים מאז החתימה על הסכם אוסלו, הוא על האדמה. הפלשתינים הגו לפני כעשור את תוכנית פיאד, שבמסגרתה הם כובשים את השטח דונם אחר דונם באמצעות פריצת כבישים, בניית מבנים בלתי חוקיים, ואפילו נטיעת מאות אלפי עצים.

הישראלים, מצידם, מנסים גם הם לתפוס את השטח באמצעות הקמת חוות, שעדרי הצאן שלהן גומאים מרחקים שונים, וכמובן הקמת יישובים חדשים. מאז שנות ה־90 לא הוקמו יישובים באופן חוקי, והמתיישבים הקימו יישובים באופן בלתי חוקי. אלו כונו בתחילה מאחזים, וכעת מכונים על ידי הימין "ההתיישבות הצעירה".

בחודשים הראשונים להקמת הממשלה החלו אנשי מפלגת הציונות הדתית בהליכים לאישורם של תשעה יישובים כאלו, ואחת הדמויות המשמעותיות ביותר שעוסקות בכך היא שרת ההתיישבות אורית סטרוק. מאחורי המהלך נמצאים גם אישים מוכרים נוספים כדוגמת יו"ר אמנה זאב חבר (זמביש). אישור יישובים אלו הסתיים לפני כשלושה חודשים ודלף לפני כמה שבועות לתקשורת, למגינת ליבם של אנשי מנהלת ההתיישבות שביקשו להמשיך לפעול מתחת לרדאר.

מדובר באירוע מכונן, שכן מדובר באישור של יישובים שהוקמו באופן בלתי חוקי. שניים מהיישובים חדשים לחלוטין, ושר הביטחון יואב גלנט הגיע למערב השומרון, למקום שבו צפוי להיות מוקם אחד מהם, שחרית, והצהיר כי יש להקים במקום עיר.

המהפכה המשמעותית יותר טמונה בהסמכה שקיבל סמוטריץ' מהקבינט, שבאמצעותו הוא מקדם הליך הסדרה של 63 יישובים נוספים. אף שלא מדובר בהפיכתם בן־ליל ליישוב חוקי עם סמל יישוב, סמוטריץ' מנסה להפעיל מנגנון שלפיו רשויות המדינה יוכלו להתייחס לנקודות אלו כבעלות עתיד להסדרה.

מתוקף כך, יוכל לדרוש לא לפנות את היישובים הללו, והמדינה תוכל להשקיע בהם כסף, דבר שלא מתאפשר כיום. כמו כן, יוכלו בממשלה להעביר מיליוני שקלים למרכיבי ביטחון, תשתיות, מים וחשמל בהתיישבות הצעירה. סמוטריץ' מנסה לקדם, מתוקף מנגנון זה, את הגדלת מענקי האיזון של הרשויות ביו"ש, בעזרת משרד הפנים. המהלך מעורר קשיים וטרם סוכם סופית מול משרד הפנים.

כבר עם כניסתו לתפקיד הצהיר סמוטריץ' כי הוא מתכוון להכריז על אלפי דונמים כאדמות מדינה, והוא עושה צעדים משמעותיים כדי לממש הבטחה זו. כבר עתה הכריזה המדינה על 8,000 דונמים כאדמות מדינה בבקעת הירדן, ויש עוד 12 אלף דונמים שכאלו שממתינים ותקועים כרגע על ידי שר הביטחון, שמסרב לאשר אותם. כדי להבין את כובד המשמעות יש להבין כי בכל העשור שבשנים 2014–2023 הוכרזו 13 אלף דונמים כאדמות מדינה. מבחינת סמוטריץ' ואנשיו, היד עוד נטויה.

אחת ההכרזות הדרמטיות שמתוכננת בקרוב היא שטח ענק, בן 2,000 דונמים, בין חוות שדה אפרים וגוש טלמונים לבין מודיעין עילית וכפר אורנים. משמעות הכרזה כזו היא יצירת רצף טריטוריאלי בין גוש טלמונים, שנמצא בעומק השטח, לבין הקו הירוק.

צוותי קו כחול, שאחראי למיפוי אדמות מדינה, מובל על ידי יהודה אליהו עצמו, שעמד בראש עמותת רגבים ושימש מנכ"ל מועצת בנימין. הוא מכיר היטב את המפות ושולח את הצוותים לאזורים שבהם בסבירות גבוהה הסקר יצליח, וכך ההכרזות מתקדמות במהירות גבוהה. בניגוד למה שהתרחש עד לפני כשנה, אז המדיניות המרכזית של המינהל היתה הקטנת ראש ואישור אדמות מדינה רק בעת הצורך, כעת המדיניות הפכה להכרזה על כל מה שניתן, למורת רוחם של אנשי מערכת הביטחון שסוברים כי הדבר עלול לגרום להתססה בשטח.

כך, להכרזה על 8,000 הדונמים בבקעת הירדן התנגד נחרצות אלוף רסאן עליאן, מתאם פעולות הממשלה בשטחים, בטענה כי הדבר יתסיס את השטח. עוד טען שמדובר בסיפוח עם השלכות בינלאומיות, לרבות מול האמריקנים שאיתם הוא עומד בקשר רציף. עליאן העביר את התנגדותו לגלנט, ולבסוף מי שהכריע היה ראש הממשלה בנימין נתניהו, מה שהוביל לאישור ההכרזה.

על דבר אחד מסכימים כולם. המהלכים שמקדם כעת סמוטריץ' אינם נקודתיים, אלא נוגעים לעתיד ההתיישבות כולה. כאשר בריאד ובוושינגטון רוצים התחייבות מישראל על מפת דרכים להגעה למדינה פלשתינית במסגרת הסכם הנורמליזיציה, סמוטריץ' לא משרטט לנתניהו רק איומים פוליטיים, הוא מצמיד להם עובדות בשטח נגד כל מהלך כזה.