בואו נלך אחורה בהיסטוריה אל יציאת מצרים. עם ישראל מגיע אל ים סוף כשמאחוריו מצרים רודפים אחריהם ולפניהם רק מים ותהום.
לכאורה המצב נראה אבוד, חסר מוצא או תקווה. עומדים ישראל על סף ייאוש, חוששים לחייהם ועתידם הלאומי והפרטי וזועקים למשה לעזרה. משה נענה, עומד ומתפלל. עונה לו הקב"ה: "מה תצעק אליי? דבר אל בני ישראל וייסעו". המדרש על הדברים מסביר כי הקב"ה אומר למשה: "בזכות ירושלים אקרע להם את הים".
דברי המדרש אינם מובנים ודורשים הסבר. וכי מה הקשר בין ירושלים לבין קריעת ים סוף? אם היה נאמר כי בזכות עם ישראל או בזכות ארונו של יוסף ייקרע הים – היינו מבינים. הרי עם ישראל וארונו של יוסף נמצאים מול הים כרגע ועל כן זכותם תקרע אותו. אך ירושלים? ירושלים עוד לא הוכרזה כמקום אשר בחר בו ד' להשראת השכינה, בית המקדש עוד לא נבנה. ובכלל – מי חושב על ירושלים בשלב זה בגאולה?
אולם ירושלים מייצגת את החזון ואת הייעוד. אומר הקב"ה למשה שיש לעם ישראל ייעוד, יש לעם ישראל שליחות – והיא נצחית. הבעיה העכשווית מול הים והמצרים הדוהרים אל עבר ישראל תיפתר. זו בעיה זמנית ורגעית, אבל עם ישראל יחיה לנצח כי יש לו ייעוד ותפקיד, והוא – "ירושלים".
ירושלים מייצגת את ה'יחד', כמו שכתב דוד המלך בתהילים: "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" – שעושה את כל ישראל לחברים. הגמרא מבהירה כי בזמן שלושת הרגלים, כשעולים כל בית ישראל והקריב את קורבן החג – כולם טהורים, אפילו עמי ארצות שאינם נזהרים בטומאה וטהרה כל השנה כולה. מתוך כך אפשר לאכול ולשמוח יחד, שהרי במהלך השנה "חברים" (תלמידי חכמים שמקפידים לאכול כל אוכל בטהרה) אינם יכולים לאכול אצל "עמי ארצות" שאינם מקפידים על הטהרה. אך במפגש העם כולו בירושלים ישנה אחדות, יש חברות עמוקה כי בירושלים יש התרוממות רוח ואחדות גדולה שנובעת מהטהרה ומגילוי 'האני הפנימי' של ישראל. כך גם אותה אחדות גדולה התגלתה במלחמה בימינו כשכולם התגייסו כאיש אחד בלב אחד להצלת המדינה והשבת החטופים אל ביתם. זוהי אחדות ישראל המגלה מדרגה רוחנית עליונה שאף כוח שבעולם אינו יכול לנו, גם איתני הטבע.
כשיעקב אבינו רצה לברך את בניו לפני מותו הוא ביקש לגלות להם את הקץ – מה יהיה באחרית הימים – אך נסתלקה ממנו השכינה. אומר הזוהר הקדוש שיעקב "גילה וסָתַם", כלומר מצד אחד הוא לא גילה מה יהיה באחרית הימים ומתי, אך מהצד השני הוא גילה מה יכול להביא את כלל ישראל אל אחרית הימים: "האספו ואגידה". אם תהיו אסופים באגודה אחת, אם תהיו מאוחדים – זה הדבר היחיד שיכול להציל אתכם באחרית הימים.
על כך מוסיף האדמו"ר מסלונים, בעל 'הנתיבות שלום': "היות שאחדות ישראל תביא את הגאולה באחרית הימים ה"סטרא אחרא" (כוחות הרע) שבעולם ינסו להטיל פירודים בישראל". הרוע בעולם ינסה בכל דרך אפשרית לגרום לפירוד וחוסר אחדות בתוכנו. וכמה הדברים ברורים בימים אלו ממש. האחדות איננה קלישאה. היא המנוע לגאולה ולישועה. וזה מה שירושלים, העיר שחוברה לה יחדיו, מייצגת.
התאחדות הגויים היא מקרית, נובעת מאינטרס משותף או עבר היסטורי יחד ומכוח זה פועלים הם כאיש אחד. אצל ישראל מאידך, האחדות היא נשמתית. יש לנו נשמה גדולה ונצחית כמו נצחיותה של ירושלים. ומתי היא מתגלה? כשאנחנו "בלב אחד", כשאנחנו מאוחדים סביב מטרה אחת. אף אחד לא יכול לנו. לזה אנו באים לירושלים והשנה בכלל – בתפילה שלמה שיחיש ה' את גאולתנו השלמה במהרה מתוך אחדותנו האמיתית.
הכותב הוא ראש ישיבת ההסדר באשקלון