אקדים ואומר - זו אחת ההצגות, מלאות התוכן והרגש שצפיתי בהם. מחיאות הכפיים לאורך כל 120 דקות ההצגה דיברו בעד עצמן. זמרת המלחמות נראית בהצגה כפי שהייתה בחייה.
מראשית הקריירה שלה ככוכבת בתי הקפה ומועדוני הלילה של תל אביב ועד ימיה האחרונים בבית החולים, כשהיא סובלת ממחלת האלצהיימר, ידעה הזמרת יפה ירקוני טלטלות בחייה הפרטיים והמקצועיים.
במרכז ההצגה סיפור חייה יוצא הדופן של מי שכונתה "זמרת המלחמות" בזכות הופעותיה הרבות מול חיילי הצבא האהוב עליה כל כך בימי קרב ושלום. מימיה הראשונים על הבמה כרקדנית, אהבתה הראשונה, הפרידה מאימה, נישואיה השניים, העזיבה בעקבות בעלה לניו יורק והגעגוע העמוק לארץ ישראל.
בשנת 2002, לאחר קריירה ענפה של עשרות שנים ותרומה אדירה לתרבות הישראלית, חלה התדרדרות במצבה הבריאותי ובעודה סובלת מסימנים ראשונים של אלצהיימר העניקה ראיון חגיגי לגלי צה"ל ובו ביקרה את התנהלות הצבא בשטחים.
להפתעתה, קהילת האמנים הפנתה לה עורף ואף נשמעו קולות הקוראים לשלול ממנה את "פרס ישראל" שהוענק לה על פועלה רב השנים.
המחזה עוסק בפער בין התדמית הציבורית לבין החיים הפרטיים של אחת מעמודי התווך של המוסיקה הישראלית. מי שנלחמה על יציבות נישואיה, שמירת הקריירה הציבורית ועל שלום בית – במדינה ובביתה שלה.
במחזה שזורים מיטב שיריה הגדולים, וההצגה כולה היא הצדעה לתרבות הישראלית בכלל ולתרומתה של יפה ירקוני למוסיקה הישראלית בפרט.
את יפה ירקוני מגלמות שלוש דמויות לאורך כל שנות חייה כשהאחרונה בהן היא גילה אלמגור. משחק מצוין של כל השחקנים והזמרות. עינת שרוף / גלית גיאת של יפה בשנותיה הבוגרות ואילי עלמני כיפה בת ה-20.
הכול בהצגה כל כך אוטנטי שכל שיר ואירוע רק מרטיט את הלב מחדש.