ביום ראשון הקרוב, ז' בחשוון, יתקיימו במוסד "יד ושם" שני טקסים. האחד יהיה טקס לציון 60 שנה להצלת יהודי דנמרק.
הטקס ייערך במעמדו של שר ההגירה הדני מר Mr.Bertel Haarder ויתקיים באוהל יזכור, ב"יד ושם" בשעה 10:00.
בטקס השני, בשעה 12:30, יכיר "יד ושם" במשפחת דנילוק מפולין כחסידי אומות העולם ויעניק לבת המשפחה ראיסה ברוקובסקה את האות ואת המדליה. ברוקובסקה תקבל את האות ואת המדליה גם בשם הוריה אנה וולודזימיאז ואחותה לובה דנילוק, זכרם לברכה.
בטקס, שיתקיים במעמד מנכ"ל "יד ושם" ישי עמרמי, ישתתפו בתם של אחד הניצולים שהצילה משפחת דנילוק, הגב' אתי נצר-ברמן, ועשרות בני משפחה.
מ"יד ושם" נמסר כי משפחת דנילוק ובתם ראיסה יקבלו את האות והמדליה על הצלתם של ארבעה יהודים בזמן השואה.
לדברי דוברת "יד ושם", ביום 8.1.43 נשמעה דפיקה על דלת בית משפחת דנילוק, שהתגוררה בכפר סלוניצקי, שבנפת ביאליסטוק, בפולין. בפתח עמדו שני צעירים יהודים בגיל 23-25 אשר מחוסר ברירה נאלצו לפנות לאנשים בלתי מוכרים ולבקש מחסה.
שני היהודים הוכנסו אל תוך הבית, ומראם העיד על מצבם: הם היו קפואים, מלוכלכים ורעבים. המשפחה הכניסה אותם לביתה ואף הסכימה להלין אותם.
היהודים סיפרו כי הם ברחו מטרנספורט והציגו את שמותיהם: פלטר לופאטא ויצחק קוקלימסרי. הם סיפרו כי הם תושבי העיירה זאבלודוב.
אל הלילה הראשון נוסף עוד לילה ולעוד לילה, ובהדרגה התארך הזמן לשבועות ולחודשים, ובהמשך הצטרפו אליהם עוד שני יהודים, חברים של לופאטא, בשם משה פלינקר וישראל ברמזון. וולודזימיאז ואנה דנילוק הסכימו להכניס את השניים הנוספים ולהשאירם בביתם, בטענה כי העונש עבור הסתרת שני יהודים הוא אותו עונש שמחכה להם עבור הסתרת ארבעה יהודים.
ביום 23.7.44, יום השחרור, יצאו כל ארבעת היהודים לחופשי.
שכניהם המופתעים של משפ' דנילוק הביעו תדהמה, מהולה בכעס, על כך שבקרבתם הסתתרו יהודים והם לא ידעו על כך דבר. אחרי שהחיים חזרו לשגרה עזבו היהודים את המקום. בחודש מאי 45' הזמינה משפחת דנילוק את ארבעת הניצולים ועוד קרובים כדי לחגוג את הניצחון על גרמניה. בשעה 23:00, בעיצומה של המסיבה, נשמעו דפיקות בדלת, ואל הבית התפרצו חבורת בריונים והתחילו לירות לכל עבר. תוך דקות אחדות הם טבחו בנוכחים והרגו במקום שבעה איש. אחרים נפצעו קשה.
כנופיית המרצחים הייתה שייכת למחתרת הפולנית A.K., ובמעשה שפל זה הם הביעו את זעמם על הצלת ארבעת היהודים בידי המשפחה. יש לציין כי הפורעים לא חסו גם על שני ילדים פולנים בני 7 ו 4, ששכבו שם במיטה. על הילדים הם שפכו בנזין כמו על תכולת הדירה, והציתו אותה. הכל נשרף.
בין ההרוגים היו בעל הבית וולודזימיאז דנילוק, בתו לובה, משה פליקר ואחדים מבין הנוכחים.
בין הפצועים קשה הייתה בעלת הבית אנה דנילוק, בתה בת ה 14 ראיסה ובנה בן ה 7. שני היהודים יצחק קוקלינסלי ופלט לופאטא נפצעו, אך הצליחו לחמוק מהמקום.
ישראל ברמזון לא היה נוכח באירוע, מחמת מחלה, וכך ניצל פעם נוספת.
מ"יד ושם" נמסר כי בנותיו של ישראל ברמזון הן שפנו למוסד בבקשה להכיר בבני משפחת דנילוק כחסידי אומות העולם. בתו של ישראל ברמזון הגב' אתי נצר-ברמן היא שמסרה את העדות על האירוע, על סמך התיאור ששמעה בילדותה מאביה.
על סמך עדותה של הגב' אתי נצר-ברמן ועל סמך עדות נוספת משנת 48', שמסר פלט לופאטא, אחד הניצולים, החליטה הוועדה לציון חסידי אומות העולם ב"יד ושם" להכיר בשני ההורים אנה וולודזימיארז ובבתם הבכורה לובה, אשר השפיעה על הוריה להגיש עזרה לכל הארבעה, כחסידי אומות העולם. כמו כן הוחלט להכיר כחסידת אומות העולם בבתם ראיסה, שהשתתפה במעשה ההצלה, ושאף נפצעה קשה בטבח ההוא.
הטקס ייערך במעמדו של שר ההגירה הדני מר Mr.Bertel Haarder ויתקיים באוהל יזכור, ב"יד ושם" בשעה 10:00.
בטקס השני, בשעה 12:30, יכיר "יד ושם" במשפחת דנילוק מפולין כחסידי אומות העולם ויעניק לבת המשפחה ראיסה ברוקובסקה את האות ואת המדליה. ברוקובסקה תקבל את האות ואת המדליה גם בשם הוריה אנה וולודזימיאז ואחותה לובה דנילוק, זכרם לברכה.
בטקס, שיתקיים במעמד מנכ"ל "יד ושם" ישי עמרמי, ישתתפו בתם של אחד הניצולים שהצילה משפחת דנילוק, הגב' אתי נצר-ברמן, ועשרות בני משפחה.
מ"יד ושם" נמסר כי משפחת דנילוק ובתם ראיסה יקבלו את האות והמדליה על הצלתם של ארבעה יהודים בזמן השואה.
לדברי דוברת "יד ושם", ביום 8.1.43 נשמעה דפיקה על דלת בית משפחת דנילוק, שהתגוררה בכפר סלוניצקי, שבנפת ביאליסטוק, בפולין. בפתח עמדו שני צעירים יהודים בגיל 23-25 אשר מחוסר ברירה נאלצו לפנות לאנשים בלתי מוכרים ולבקש מחסה.
שני היהודים הוכנסו אל תוך הבית, ומראם העיד על מצבם: הם היו קפואים, מלוכלכים ורעבים. המשפחה הכניסה אותם לביתה ואף הסכימה להלין אותם.
היהודים סיפרו כי הם ברחו מטרנספורט והציגו את שמותיהם: פלטר לופאטא ויצחק קוקלימסרי. הם סיפרו כי הם תושבי העיירה זאבלודוב.
אל הלילה הראשון נוסף עוד לילה ולעוד לילה, ובהדרגה התארך הזמן לשבועות ולחודשים, ובהמשך הצטרפו אליהם עוד שני יהודים, חברים של לופאטא, בשם משה פלינקר וישראל ברמזון. וולודזימיאז ואנה דנילוק הסכימו להכניס את השניים הנוספים ולהשאירם בביתם, בטענה כי העונש עבור הסתרת שני יהודים הוא אותו עונש שמחכה להם עבור הסתרת ארבעה יהודים.
ביום 23.7.44, יום השחרור, יצאו כל ארבעת היהודים לחופשי.
שכניהם המופתעים של משפ' דנילוק הביעו תדהמה, מהולה בכעס, על כך שבקרבתם הסתתרו יהודים והם לא ידעו על כך דבר. אחרי שהחיים חזרו לשגרה עזבו היהודים את המקום. בחודש מאי 45' הזמינה משפחת דנילוק את ארבעת הניצולים ועוד קרובים כדי לחגוג את הניצחון על גרמניה. בשעה 23:00, בעיצומה של המסיבה, נשמעו דפיקות בדלת, ואל הבית התפרצו חבורת בריונים והתחילו לירות לכל עבר. תוך דקות אחדות הם טבחו בנוכחים והרגו במקום שבעה איש. אחרים נפצעו קשה.
כנופיית המרצחים הייתה שייכת למחתרת הפולנית A.K., ובמעשה שפל זה הם הביעו את זעמם על הצלת ארבעת היהודים בידי המשפחה. יש לציין כי הפורעים לא חסו גם על שני ילדים פולנים בני 7 ו 4, ששכבו שם במיטה. על הילדים הם שפכו בנזין כמו על תכולת הדירה, והציתו אותה. הכל נשרף.
בין ההרוגים היו בעל הבית וולודזימיאז דנילוק, בתו לובה, משה פליקר ואחדים מבין הנוכחים.
בין הפצועים קשה הייתה בעלת הבית אנה דנילוק, בתה בת ה 14 ראיסה ובנה בן ה 7. שני היהודים יצחק קוקלינסלי ופלט לופאטא נפצעו, אך הצליחו לחמוק מהמקום.
ישראל ברמזון לא היה נוכח באירוע, מחמת מחלה, וכך ניצל פעם נוספת.
מ"יד ושם" נמסר כי בנותיו של ישראל ברמזון הן שפנו למוסד בבקשה להכיר בבני משפחת דנילוק כחסידי אומות העולם. בתו של ישראל ברמזון הגב' אתי נצר-ברמן היא שמסרה את העדות על האירוע, על סמך התיאור ששמעה בילדותה מאביה.
על סמך עדותה של הגב' אתי נצר-ברמן ועל סמך עדות נוספת משנת 48', שמסר פלט לופאטא, אחד הניצולים, החליטה הוועדה לציון חסידי אומות העולם ב"יד ושם" להכיר בשני ההורים אנה וולודזימיארז ובבתם הבכורה לובה, אשר השפיעה על הוריה להגיש עזרה לכל הארבעה, כחסידי אומות העולם. כמו כן הוחלט להכיר כחסידת אומות העולם בבתם ראיסה, שהשתתפה במעשה ההצלה, ושאף נפצעה קשה בטבח ההוא.