ירדן פיזם זכתה לשלושה שבועות של חיבוקים מאבא. כשאבא שלה, שי, יצא מהבית בפעם האחרונה שאלה אותו מעין אשתו אם לא קשה לו להיפרד מירדן.
שי חייך וענה: "לא קשה לי, כי עכשיו יותר מתמיד אני יודע בשביל מה אני נלחם".
אשתו של שי מעיין, סיפרה כי הוא היה מחובר בכל נפשו לתלמידים שלו. "הם היו עמוק עמוק בלב שלו, כל אחד ואחד מהם. רק שי היה יכול להביא את השילוב הכל כך מדוייק הזה והמיוחד הזה בין השמחה והצחוקים והשטויות לבין לימוד עמוק תורם ומשמעותי".
היו שותפים עמנו - ויחד כולנו נמשיך את דרכו של שי!
שי פיזם הי"ד נפל בגיל 23 בקרב בחאן יונס, השאיר אחריו אישה, תינוקת בת שלושה שבועות, הורים משפחה חברים ותלמידים "מהישיבה התיכונית הר עציון לצעירים", שאותה הקים יחד עם הרב עמיחי גורדין,
מעין מספרת על החיבור המיוחד של שי לישיבת "הר עציון לצעירים", "שי לקח אותי למקום שבו מתחילים לבנות ולהגדיל את הישיבה, וסיפר לי בהתרגשות עצומה איך הישיבה הולכת לגדול וממש העיניים שלו נצצו מהרעיון הזה שהישיבה תגדל ושיוכלו לבוא עוד תלמידים. אני מרגישה שיש לנו משימה לתת לגלים שהוא יצר בעולם להמשיך וליצור פה דברים כמו שהוא היה רוצה וכמו שהוא חלם".
היו שותפים עמנו - ויחד כולנו נמשיך את דרכו של שי!
"שי השאיר בעולם הזה גלים"
אמא של שי כרמית מספרת שאחד הדברים שהחשובים ביותר לשי היה ללמוד וללמד תורה ולהעניק לילדים הצעירים את אהבת התורה, העם והארץ. בלי מרכאות.
הרב עמיחי גורדין מתאר את השותפות המיוחדת שלו עם שי. "אין דרך להחזיר לשי מקצת מהטוב הגדול שהישיבה שלנו חייבת לו. שי נכנס מתחת לאלונקה עם לידת הישיבה, והיה שותף אמת לכל שלבי עיצוב אופייה של הישיבה. התפילות, הסדרים, הימים הנוראים, אווירת האמון הגדולה, החברות והאווירה המשפחתית.
שי הלך לבית עולמו בגיל צעיר מאוד, אבל השאיר אחריו מורשת ענפה. המורשת באה לידי ביטוי בעשרות התלמידים שהוא חינך, ושדמותו, על כל העושר הרב שבה, תחיה בליבם לעד. והיא באה לידי ביטוי באופי של הישיבה שדמותו של שי נטועה בין כתליה.
קיבלנו על עצמנו לדאוג לכך שדמותו של שי תמשיך ללוות אותנו ולעזור לנו להיות טובים יותר ומאושרים יותר. קיבלנו על עצמנו לדאוג לכך שנפילתו הפיזית של שי לא תקטין את הטוב ואת האור בעולם אלא רק תגדיל אותו. קיבלנו על עצמנו שנפשו ורוחו יחיו בקרבנו לעד".
אנחנו מקימים בימים אלו את בית המדרש "אוהל שי", שהוא חלק מהפרעון של המחוייבות הזאת."