בטרם מונה למנכ"ל ארגון הבריאות העולמי כיהן תאודרוס אדהנום כשר בממשלת אתיופיה. תחת הממשל הזה, שבו אדהנום מילא תפקידים קריטיים כדוגמת שר החוץ ושר הבריאות, בוצעו פשעים המוגדרים כרצח עם. התיגרים – הקבוצה האתנית השלטת שעליה נמנה גם אדהנום, ביצעו מעשים אכזריים בקבוצות האוכלוסייה האחרות באתיופיה, שכללו אונס קבוצתי, רצח ועינויים בשנים 2018-1991. עם הרקורד ההומני הזה נבחר אדהנום ב־2017 לתפקיד מנכ"ל ארגון הבריאות העולמי. הדמות המפוקפקת הזאת, שממונה על הזרוע הבין־לאומית של האו"ם לענייני בריאות, רק מחזקת את החששות מפני המגמות החדשות שאליהן צועד הארגון העולמי, אשר מגיעות לשיאן בימים אלו ומדאיגות גורמים פוליטיים ואזרחיים בישראל.
ביסודו נועד ארגון הבריאות העולמי, להלן WHO, שהוקם כזרוע של האו"ם לפני 76 שנים, להעביר מידע רלוונטי בין מדינות בתחומי הבריאות באופן שיסייע להתמודד עם סיכונים ומצבי חירום בריאותיים, ולדאוג לתנאי בריאות תקינים במדינות החברות בו, 194 במספר. אלא שבשנתיים האחרונות ניכרת מגמה חדשה ומטרידה, שבה הארגון מנסה לנכס לעצמו כוח ושליטה בדרכים שונות.
בעקבות מגפת הקורונה שתקפה את העולם לפני כמה שנים, שאותה הוא לא ממש הצליח לבלום, מבקש כעת הארגון לקבוע תקנות חדשות שיעניקו לו יותר כוח להתמודד עם מגפות. בימים אלה מתקיימת בז'נבה עצרת הבריאות העולמית, שבה מבקש WHO לאשר את התקנות החדשות. אולם ארגונים בישראל מתריעים כי מאחורי התקנות החדשות מסתתרת מלכודת של שיכרון כוח, והן עלולות להעניק לו סמכויות מופרזות ואף מסוכנות לריבונותן של מדינות בכלל וישראל בפרט. למשל, ההחלטה האם מדובר במגפה או לא תהיה בסמכותו הבלעדית של מנכ"ל WHO. הסמכות הבין־לאומית המוקנית לו היא מנוף כוח אדיר שיכול לגזור החלטות מרחיקות לכת של הארגון על מדינות שיוכרז כי יש בהן מגפה: איסור על טיסות נכנסות ויוצאות, כניסת צוותי פיקוח למקומות סודיים במדינה, חדירה למידע הבריאותי האישי של אזרחים, החלטות לגבי רכישה ושימוש בתרופות, השלכות תקציביות ועוד - סמכויות נרחבות שיש הטוענים שגובלות בדיקטטורה.
סביב הטיוטה הראשונה של התקנות החדשות קמה מהומה בעולם, ומדינות רבות התנגדו לפגיעה בריבונותן ובעצמאותן. ההתנגדויות הולידו תיקונים שריככו חלק מהניסוחים בתקנות, כפי שסוקר בפנינו רועי הרשברג, פעיל בקואליציית הארגונים בישראל שעוקבים אחרי הנושא. כך למשל, הניסיון להפוך את WHO מארגון מייעץ לארגון מחוקק נמחק, ובנוסח המתוקן מנכ"ל WHO לא יקבע את קיומה של מגפה, אלא יוכל רק להמליץ למדינה הפגועה בנושא זה. התקנות החדשות ביקשו גם לאפשר ל־WHO להכריז על מצב חירום במדינה אחת או יותר כאשר האיום הבריאותי הוא רק פוטנציאלי ולא בהכרח ממשי – גם הניסוח הזה עודן ורוכך לאחר התנגדויות. דוגמה נוספת לניסיון לרכז סמכויות הייתה בתקנה החדשה שלפיה יורחבו מטרותיהן והיקפן של תקנות הבריאות הבין־לאומיות ל"כל הסיכונים עם פוטנציאל להשפיע על בריאות הציבור". גם הנוסח הזה הוסר מהתקנות החדשות. כמו כן הטיוטה החדשה מחקה את מחויבות הארגון לערכי "שמירה על כבוד האדם, זכויות האדם וחירויות היסוד של אנשים". לאחר התיקונים הוחזרו הערכים הללו אל מקומם בתקנות.
הפקידים יחליטו
ברוח הרחבת הסמכויות מנכס לעצמו WHO בתקנות החדשות גם אחריות על תחומים שאינם בריאותיים מובהקים: אקלים, מסחר וחינוך. כך למשל מבקש הארגון לקדם חשיפת חינוך מגדרי פרוגרסיבי לילדי העולם החל מגיל חמש. המגמות הפרוגרסיביות, כך מעריכים ארגונים אזרחיים העוקבים אחרי הנושא בישראל, הן במידה רבה תוצאה מהתורם הגדול של WHO – קרן ביל גייטס. "הקרן הכניסה לארגון כמה מאות מיליארדים", מספר יושב ראש ארגון 'בוחרים במשפחה', מיכאל פואה, "ומי ששם כל כך הרבה כסף בארגון, יש לו כנראה אינטרס. אפשר ליצור כך מנגנון שליטה עולמי דרך נושא הבריאות. מגפות הן אמצעי הפחדה מסוים, ובתואנה שאתה בא לעזור ולהציל אנשים – אתה שולל את החירויות שלהם. כשמישהו מכתיב לך איזה טיפול רפואי תקבל ושהמידע הרפואי הפרטי שלך חשוף אליו, כפי שהוצע בטיוטה הראשונה – זה מעיד על הכיוון ומסכן את זכויות וחירויות הפרט".
על אף התיקונים שכבר נעשו ניתן להבין מרוח התקנות החדשות לאן חותר WHO, ובימים אלו – שבהם היו אמורים כבר להצביע ולאשר את התקנות החדשות בעצרת הבריאות, נמשכים הדיונים בעקבות התנגדות של מדינות רבות לשינויים מרחיקי הלכת. החלק המקומם בסיפור הוא חלקה של ישראל. כפי שמסבירים הגורמים הפועלים בנושא, נראה כי עולם כמנהגו הישראלי נוהג: שלטון הפקידים נמשך במלוא העוצמה, בעוד הפוליטיקאים המנומנמים דוחים את הטענות בלך ושוב. נציגי משרד הבריאות נשלחו לעצרת הבריאות, והיו שותפים מלאים להליך שייטול את ריבונותה של ישראל מידיה. שר הבריאות וחברי הכנסת כלל לא הכירו את הנושא ואת השלכותיו, וכך התקדמה ישראל לעבר התהום שכרה לה האו"ם בזרועו הבריאותית.
אלא שכאמור שורה של ארגוני חברה אזרחית התעוררו מבעוד מועד, ולפני כתשעה חודשים החלו להתריע באוזני הפוליטיקאים מפני המתרחש. יצוין כי כאשר הטענות החלו לעלות לראשונה באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות, הגיב להן שר הבריאות משה ארבל בדחייה מוחלטת וטען כי מדובר בבדיות, זאת על אף שמשרדו אמון על ניהול המגעים בנושא. בסוף הקיץ שעבר יזם ארגון 'בוחרים במשפחה' מכתב שעליו חתומים גם ארגונים נוספים ומוען לראש הממשלה, שרים וחברי כנסת. במכתב דרשו הארגונים מהממשלה ומהעומד בראשה לבחון מחדש את יחסי ישראל ו־WHO, על רקע מגמות ההשתלטות של הארגון שעלולות לפגוע בריבונות ישראל, בזכויות האדם בה ובצביונה כמדינה יהודית.
הארגונים הציגו במכתבם דוגמאות לנזקים שעלולים להיגרם למדינת ישראל כתוצאה מהתקנות החדשות: פגיעה בביטחון המדינה – התקנות מחייבות חתימה מראש על התחייבות להיות בהפסקת אש, שמשמעותה ביטול האפשרות לפעולות מנע בעזה, ביהודה ושומרון, בלבנון, בסוריה ובכל מקום; פגיעה בריבונות – התחייבות שכנסת ישראל תחוקק את כל מה שנדרש במלואו כדי לקיים את כל ההתחייבויות שיש באמנה המחודשת. בכלל זה, דרישה לעגן בחוק צנזורה על אזרחי ישראל, ודרישה שהמדינה תפעיל מערכת לניטור הפרסומים של האזרחים ברשתות החברתיות; פגיעה בכלכלה – התחייבות להשתתפות במימון פרויקטים רפואיים ללא כל הגבלות וקריטריונים, ובכלל זה ביטוח רפואי לכל העולם (שמונה מיליארד בני אדם).
חברים של החמאס
חצי שנה מאוחר יותר, וישראל כבר בעיצומה של המלחמה בעזה, ממשלת ישראל עדיין שאננה לחלוטין מול WHO, שבחודשים שחלפו הספיק להוכיח את עוינותו הרבה לישראל. הארגונים שולחים שוב מכתב לראש הממשלה ולשרים, והפעם הדרישה בפיהם חריפה עוד יותר: פרישה של ישראל מ־WHO על רקע התנהלות הארגון מאז שהחלה מתקפת חמאס. הם מזכירים את דבריו החמורים של מנכ"ל WHO, תאודרוס אדהנום, שנקט גישה חד־צדדית נגד ישראל וקרא לעצור את המתקפה על האזרחים בעזה. התקנות החדשות שיאפשרו לארגון להכריז על הפסקת אש במקום שבו לטענתם ישנו משבר בריאותי או הומניטרי, מאיימות עוד יותר על רקע המלחמה הקיומית שמנהלת ישראל בעזה. צריך להזכיר גם את התעלמותו המוחלטת של הארגון מהחטופים הישראלים בעזה וממצבם הבריאותי, על אף פניות חוזרות ונשנות של ישראל. לעומת זאת, כצפוי, אדהנום תקף את צה"ל כאשר זה יירט אמבולנס שהסיע חוליה של אנשי חמאס, וגינה גם את הפשיטה הצבאית על בסיס חמאס בבית החולים שיפא. על רקע כל זאת דורשים הארגונים מראש הממשלה להודיע על פרישתה של ישראל מהארגון שמזיק לישראל ואינו תורם לה מאומה, וכן לכונן קואליציית מדינות שיפעלו לשינוי התקנות החדשות.
בשבוע האחרון הביאה הפעילות בנושא לכינוסה של ועדת החוקה בראשות חבר הכנסת שמחה רוטמן, שבה נציגי הממשלה ניסו להתחמק מהטענות ולהדוף את הביקורת. כעת מנסים הארגונים ללחוץ גם על קיום דיון בנושא בוועדת החוץ והביטחון. "שר הבריאות הפנה אותי למנכ"ל המשרד, אשר שלמון, שמשתתף בעצמו בדיונים בז'נבה", מספר מיכאל פואה, "אחרי שלא נתן לי תשובות של ממש, ביקשתי להיפגש עימו ולהביא איתי צוות של מומחים, והוא נבהל ודחה את ההצעה. לצערי, עד הימים האחרונים הפוליטיקאים כלל לא הכירו את הנושא ואת ההשפעות המדיניות והחקיקתיות שלו. אנחנו חשפנו את זה, ושלטון הפקידים המשיך לעבוד במרץ. הם אלה שיושבים שם בדיונים, וכשיחזרו משם יגידו שכבר התחייבנו כך וכך, והמדינה תהיה כפויה למדיניות שהם בעצם הכתיבו לנו".
באתר israelexitwho, אשר מרכז את המידע בנושא, חתומים כבר יותר מ־58 אלף אזרחים הקוראים לישראל לפרוש מארגון הבריאות העולמי ולהתנגד לתקנות החדשות. נכון לעכשיו הדיונים בעצרת הבריאות נמשכים הרבה מעבר לתאריך היעד, ונעשו תיקונים חשובים ואולי עוד ייעשו נוספים. אולם הפעילים בישראל ממשיכים לעקוב בדאגה ולפעול נגד WHO, שכאמור חשף במלחמה הזאת במידה רבה את פניו האמיתיות, וגם את הסכנות הקיומיות שהוא עלול להעמיד בהן את ישראל. "המלחמה חידדה עד כמה הארגון הזה אנטישמי ומסוכן לנו אם יהיה לו כוח להתערב לנו בהחלטות", מתריע פואה, "הוא יוכל להכריז על משבר הומניטרי ולכפות עלינו הפסקת אש, הוא יגיד לנו להתנהל כך או אחרת במלחמה ויגרום לנו נזק כבד".
לתגובות: Hagitr72@gmail.com
***