בריאיון שנתן עיתונאי 'הארץ' לרדיו גלי ישראל הוא חזר על הטענה כי בימין אין ערך לחיי אדם. הריאיון נערך בעקבות טור דעה שלו שבו נטען כי "נתניהו וחבורתו מעדיפים חטופים מתים על פני שמאלנים שמחים".
ראשית, יש לשים לב שהמאמר התפרסם בעיתון שלגביו אמר ב־67' ראש הממשלה דאז לוי אשכול שהוא "מרעיל באופן שיטתי את נשמת קוראיו". שנית, דרוש כאן בירור יסודי בעניין ההומניזם שבו דוגל השמאל ובו הוא מתהדר.
כך לדוגמה, הרמטכ"ל לשעבר משה (בוגי) יעלון תיאר בספרו 'דרך ארוכה קצרה' כיצד "בסיור באזור התעשייה של רמאללה ראיתי שיש בו פחות מפעלים מאשר בעידן שלפני אוסלו. כמפקד יו"ש... עשיתי כל מאמץ... לחזק את הכלכלה הפלשתינית, וכעת... נדהמתי מחוסר האכפתיות של ההנהגה הפלשתינית למצבם הכלכלי של הפלשתינים".
מתיאורו של יעלון עולה שחיי הערבים ביהודה ושומרון לא השתפרו בעקבות הסכם אוסלו אלא להפך. ואם מישהו שמע אי פעם שמאלן שמזדעק על עוול כזה - שיקום. האם מצבם של הערבים בעזה השתפר מאז ההתנתקות והאם סיום ה"כיבוש" יצר מציאות מוסרית יותר מתקופת ההתנחלות היהודית בחבל עזה?
אפשר שבמושגים אירופאיים מוסרי יותר להפקיר אוכלוסייה אזרחית לחסדי כנופיות מרצחים "לגיטימיות" מאשר לקחת עליה אחריות. למסקנה הזאת הגיעו צרפתים רבים בזמן המלחמה באלג'יריה, כפי שתיאר פול ג'ונסון: "עצמאות לאלג'יריה, מאוסה ככל שתהיה, עדיפה על השחתה מקיפה של המצפון הציבורי".
הניסיון העולמי בכלל, והיהודי בפרט, מלמד שכשהשמאל דואג לחיי אדם זה לרוב נגמר בדם. ובטרם ישלח השמאל את הימין למחנות לחינוך מחדש, ראוי להזכיר שהשמאל שואב את רעיונותיו וערכיו מהקומוניזם, שבעניינו אמר ווינסטון צ'רצ'יל כי "המשטר הנאצי אינו נבדל מן הצדדים הרעים ביותר של הקומוניזם". הגדרתו של צ'רצ'יל התאמתה פעמים רבות לאורך ההיסטוריה של המאה העשרים. בשמם של רעיונות נשגבים גוועו ברעב מיליוני בני אדם בברית המועצות, בסין ובמדינות נוספות, ועל גורלם המר של אזרחי צפון קוריאה הקומוניסטית כיום אין צורך להרחיב.
בישראל אימץ השמאל את הרעיון הנשגב של השלום שהתבטא בהסכם אוסלו ובהתנתקות. דא עקא שתהליכים אלו גרמו לשפיכות דמים וסבל לערבים, וככל שהדבר נחשב בעיני השמאל גם ליהודים. תוצאותיהן העדכניות של האידאות הגדולות הללו מתנפצות ברפיח בדמות עשרות אלפי ערבים רעבים ומתוסכלים, שנעים מן הצפון לדרום וחוזר חלילה, שהיו מאושרים לחיות תחת "כיבוש" ישראלי למרות הכול.
התפרעויות הקפלניסטים לנוכח פני המלחמה ברפיח בתמיכת תקשורת השמאל אינן מסייעות לשחרור החטופים ואין זו מטרתן. הן נועדו לאותה מטרה שהייתה ל"הפגנת ה־400 אלף" בכיכר מלכי ישראל בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה, והיא הפלת ממשלת הליכוד.
העובדה ש'הארץ' הוא שופרם של הגורמים שמחבלים בניסיונות חילוץ החטופים מלמדת כי לא השתנה הרבה מאז שאשכול טען כלפי עורך 'הארץ' דאז גרשום שוקן "שעד היום לא השלים אותו עורך בליבו עם (קיומה של) מדינת ישראל". ההומניות שבה דוגל השמאל ובשמה הוא ממיט אסונות על האנושות מעוררת מחשבה נוגה שמא היא דחקה את מקומה של הפטריוטיות, שעליה כבר נאמר כי היא מפלטו האחרון של הנבל.
הכותב הוא חבר הנהלת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי וחבר מערכת 'האומה'
***