כתיבת טור זה הושלמה בדרכי חזרה מכנס לשכת עורכי הדין שהתקיים השבוע באילת. המנטרה של רוב הדוברים הרשמיים בכנס הייתה שמערכת אכיפת החוק ומערכת המשפט של ישראל הן כיפת הברזל בפני ההליכים הבין־לאומיים בהאג נגדה. חלק מהטענות וחלק מהטוענים היו אינטליגנטיים, אך לצערי ממש לא כולם.
קחו לדוגמה את דבריו המופרכים של המשנה לנשיאת בית המשפט העליון בדימוס חנן מלצר, שנשאל על ידי המראיין חן מענית מעיתון הארץ כך: "איך יכול להיות שהגענו לצווים נגד ישראל בהאג, למרות שיש לנו מערכת משפט עצמאית שלימדו אותנו שהיא כיפת ברזל שמגינה עלינו מפני הליכים בין־לאומיים בגלל עקרון המשלימות?". עקרון המשלימות אומר שאם מערכת המשפט הפנימית של המדינה בודקת וחוקרת ומטפלת, אין סיבה לקיים חקירה והליך חיצוני על ידי טריבונל בין־לאומי.
השופט מלצר ענה כך: "תאר לך מה היה קורה אם חוק הסבירות היה עובר, ובג"ץ לא היה פוסל את ביטול עילת הסבירות".
מה יש לומר, רמה גבוהה במיוחד של טיעון. אם זו הייתה רק פתיחה לטיעון יותר מורכב ועמוק, טענתו של מלצר הייתה יכולה להישמע. אבל האמת היא שזו הייתה פתיחה לטיעון יותר מטופש. מלצר הסביר כך: מי שאחראים לעובדה שמתנהלים נגד ישראל ההליך בבית הדין הפלילי בהאג וההליך בבית הדין הבין־לאומי לצדק בהאג הם אלו שדיברו נגד מערכת המשפט ואמרו שהיא לא טובה. לטענת השופט בדימוס מלצר, תומכי הרפורמה שכנעו את התובע בבית הדין הפלילי בהאג שדימוי מערכת המשפט בישראל נמוך, ולכן הוא לא סמך על מערכת המשפט הישראלית ובחר לנהל את ההליך בהאג.
זה היה מצחיק, אם לא היינו נזכרים שהאיש הזה חרץ עד לא לפני הרבה שנים גורלות של אנשים ואת גורלה של המדינה.
באירוע נשא דברים גם ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון השופט עוזי פוגלמן. אם מערכת המשפט היא כיפת הברזל, אז פוגלמן הוא מפקד מערך ההגנה האווירית של ישראל.
ובכן, מכל הנושאים בעולם, על מה בחר פוגלמן לדבר? על כך שהרשות השופטת של ישראל איננה עצמאית מספיק. וכשהוא מדבר על כך שהמערכת איננה עצמאית מספיק, הוא לא תוקף את לוין ורוטמן אלא את קברניטי המדינה מאז היווסדה.
"חשוב להדגיש כי עצמאותה המוסדית של הרשות השופטת מלכתחילה אינה מלאה ואינה שלמה. בהתאם למסגרת הארגונית שנקבעה בחקיקה, היבטים מסוימים בניהולה של מערכת בתי המשפט אינם מתבצעים על ידי הרשות השופטת עצמה – אלא הם נתונים, לפחות במידה חלקית, להכרעתה של הרשות המבצעת".
פוגלמן הוסיף וכתב כי "על ההסדר הזה נשמעה ביקורת לאורך שנות קיומה של המדינה", ואת מי הוא ציטט? את נשיא בית העליון בדימוס אהרן ברק, שכתב כי "כל עוד המערכת המוסדית בה פועל השופט אינה בלתי תלויה, אי־התלות האישית של השופט אינה שלמה". פוגלמן הוסיף ונאם כי "על רקע זה קרא הנשיא לשעבר ברק לחיזוק עצמאותה המוסדית של הרשות השופטת".
אין מילים כדי לתאר את הטירוף. דווקא בימים הללו בוחר השופט פוגלמן לתקוף את המנגנון החוקתי של ישראל ובנאום פומבי לטעון שהמערכת איננה לגמרי בלתי תלויה. ואת מי הוא מצטט כתנא דמסייע? את השופט אהרן ברק, שנמצא בימים הללו בבית הדין בהאג כשופט מטעם מדינת ישראל, ומנסה לשכנע את עמיתיו השופטים שניתן לסמוך על מערכת המשפט הישראלית.
אני מנסה להבין מה עומד מאחורי הנאום הזה דווקא בתזמון הזה, ולא מצליח להבין. זה הנושא הכי דחוף וחשוב כרגע? הוא משלה את עצמו שהממשלה שניסתה לקדם את הרפורמה המשפטית, תקדם כעת חקיקה הפוכה ב־180 מעלות ותעניק לרשות השופטת סמכויות חדשות ונוספות שמעולם לא הוענקו לה מאז שנוסדה המדינה? ראש מערך ההגנה האווירית הורה לכיפת ברזל ליירט מטרה חשודה. המטרה הייתה כיפת ברזל עצמה.
אך האבסורד לא הסתיים כאן. אביחי מנדלבליט מונה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, לפחות על פי טענת נתניהו בזמן אמת, כדי לסייע לישראל להילחם בהליכים בין־לאומיים שהתנהלו נגדה באותה עת. מנדלבליט קנה את שמו כמומחה ל"לוחמת משפט", וגם כיועץ משפטי מכהן התבטא עשרות רבות של פעמים, בכל כנס ואירוע אפשרי, על כך שמערכת המשפט הישראלית היא כיפת הברזל והשכפ"ץ של ישראל בפני האג. השבוע ראיין את מנדלבליט עמיתי וידידי נטעאל בנדל מ'ישראל היום'. למרבה השערורייה, מנדלבליט הצדיק את הצווים הראשוניים (בניגוד לצווים שניתנו לאחרונה) על ידי בית הדין בהאג. הוא אמר שהוא יודע שזה ירגיז את האנשים לשמוע, אך הצווים היו מתונים ונכונים. זו שערורייה שאין לתאר.
קודם כול, נניח שזה מה שאתה חושב - כל דבר שאתה חושב, כדאי לומר לכל העולם? מה הטעם? שנית, הרי מדינת ישראל כפרה לחלוטין בסמכות של בית הדין להוציא את הצווים הללו. אז אתה כיועץ משפטי לשעבר מתבטא תוך כדי ניהול ההליך נגד עמדת מדינת ישראל? כמה חסר אחריות ניתן להיות? זו לוחמת המשפט המהוללה שעליה דיברת ובשמה נבחרת לתפקיד? שלישית, הרי גם אם הצווים כשלעצמם היו נכונים ומתונים, הם התקבלו מתוך פריזמה של האמנה למניעת פשע של השמדת עם, וניתנו כצווי ביניים. ברגע שבית הדין הסכים לדון ולהוציא צווים מכוח האמנה הזאת, אף שאין שום תימוכין לכך שישראל מבצעת פשע של השמדת עם ואף שהצד השני לסכסוך הוא ארגון טרור רצחני שאיננו צד בבית הדין בהאג, מכאן הדרך קצרה להתערבות הולכת וגוברת בניהול המלחמה, עד כדי צווים המבקשים לחייב את ישראל לעצור את הלחימה ברפיח או בכל רצועת עזה.
דיכוי המיעוט
ראש לשכת עורכי הדין עורך הדין עמית בכר נשא נאום בפתח הכנס. הנאום שלו היה נכון בחלקו, פוליטי בחלקו ואנטי דמוקרטי בחלקו. ברשותכם, אתייחס לחלק הפוליטי והאנטי דמוקרטי.
בנאום הפתיחה של הכנס המקצועי של הלשכה קרא בכר לראש הממשלה לפטר את השר איתמר בן גביר, כי הוא תומך בהתיישבות בעזה. אני אצטט את דבריו: "איתמר בן גביר, לבושתנו שר בממשלת ישראל, הצהיר שהוא רוצה להתיישב בעזה. ראש הממשלה צריך לפטר שר כזה, ובהיעדר פיטורים הוא האחראי להשלכות שעולות מדברי בלע אלה".
זו דעה פוליטית לגיטימית לגמרי, אבל פוליטית לגמרי. בשם מי הוא קורא לפטר את השר על דעתו שיש לחזור ולהתיישב בעזה? ומה זה בכלל רלוונטי לכנס המקצועי ולכובעו כראש לשכת עורכי הדין?
אבל מכאן נעבור לחלק האנטי דמוקרטי. בכר המשיך ונאם: "אני פונה ליועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב־מיארה – בשם כל עורכות ועורכי הדין בישראל וכלל הקהילה המשפטית, אנו מחזקים את ידייך".
בכר ביקש לחזק את ידיה של בהרב־מיארה על התנהלותה מול הממשלה וכשומרת סף. זו דעה לגיטימית למהדרין, ולדעה הזאת כנראה גם שותפים רוב עורכי הדין בישראל. אבל מניין התעוזה להתיימר ולדבר בשם "כל עורכות ועורכי הדין בישראל וכלל הקהילה המשפטית"? האם באמת כולם חושבים כמוהו?
דבריו של בכר זכו לצעקות מצד חלק לא מבוטל בכלל מן הקהל, שביקשו ממנו לא לדבר בשמם, שכן הם לא מסכימים איתו. בתגובה לכך הוא אמר שהוא ניצח את אפי נוה ברוב מוחץ. תשובה משונה למדי, לשון המעטה.
אגב, נכחתי בכנס הלשכה באילת גם לפני שנתיים. גם אז וגם השבוע נכח חבר הכנסת שמחה רוטמן. לפני שנתיים רוטמן קיבל קריאות בוז וצעקות רבות במחאה. השבוע הוא קיבל מחיאות כפיים סוערות, לא פחות מכך. המראיין המופתע, חן מענית, התייחס לפער הזה בעצמו.
גם חבר הכנסת יצחק קרויזר מעוצמה יהודית זכה למחיאות כפיים רבות. האם זה אומר שרוב עורכי הדין תומכים בעמדות של רוטמן וקרויזר? ממש לא. רוב הגילדה תומכת בשימור ובביצור סמכויות המערכת המשפטית. אבל מי שמנסה לטעון שהדעה של רוטמן וקרויזר היא דעה שמייצגת מיעוט זניח בחברה הישראלית - גילה שזה לא נכון אפילו בתוך הגילדה המשפטית עצמה.
ייאמר לזכותו של בכר שהוא נתן במה מכובדת לרוטמן וקרויזר, וביקש עוד לפני הכנס מכל מיני קבוצות מחאה פוליטיות לא לעשות פרובוקציות, ולאפשר לנציגי הממשלה והקואליציה להתארח ולהביע את עמדותיהם בלי זמבורות וחסימות כבישים שקנו להן שביתה בקפלן ובאיילון.
השופט במסכה
המשטרה הודיעה כי היא עיכבה לחקירה נשיא בית משפט מחוזי בדימוס ועורך דין בחשד לעבירות שוחד ומרמה והפרת אמונים. על פי חוק, לא ניתן לפרסם את זהותו של חשוד בתוך 48 שעות מעת מעצרו או חקירתו עד שיובא בפני שופט, אלא אם החשוד עצמו הסכים לכך.
החוק כשלעצמו הוא טוב וחשוב, אך לעיתים האנכרוניזם זועק וצועק לשמיים. כך לדוגמה כאשר כלי התקשורת מפרסמים על אדם שהכה מפגין, ומצליחים לזהות את האדם האלים. ברגע שהמשטרה עוצרת אותו, כלי התקשורת צריכים לשמור על אנונימיזציה של החשוד, כאשר דקה לפני כן שמו ותמונתו פורסמו בכל המדינה. כך גם בפרשת אורנשטיין-נוה.
ההקלטות של השופט בדימוס איתן אורנשטיין וראש לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נוה פורסמו על ידי עמיתי, העיתונאי חיים לוינסון, בעיתון הארץ. הדיל לכאורה בין השניים הוא שראש הלשכה נוה יתמוך ויקדם את המועמדות של השופט אורנשטיין לנשיא בית המשפט המחוזי הכי חשוב בישראל - מחוזי תל אביב - ובתמורה לכך השופט אורנשטיין יעביר את השופטת דליה גנות מעיסוק בתיקי הנזיקין, שבהם מטפל עורך הדין נוה כעורך דין פרטי. לנוה היו תיקים בפני גנות, והוא פחד שהיא תתנקם בו על שהוא תומך במועמדות של אורנשטיין ולא בה.
הטרגדיה מבחינת אורנשטיין ומבחינת נוה היא שהם הסתבכו סתם. אורנשטיין היה נבחר לתפקיד הנשיא גם ככה. ועדת האיתור ראתה בו את המועמד הראוי, נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור ז"ל רצתה למנות אותו, והוא היה נבחר גם ככה. אפי נוה מן הצד השני פעל באופן עקום ופסול, אך לגופו של עניין הדרישה העקרונית שלו הייתה מוצדקת. ניגוד העניינים ומראית פני הצדק מחייבים את פסילת שופטת שעורך הדין סירב לתמוך בקידום שלה ובחר לקדם את השופט שהתמודד נגדה. אלא מה? ישראל איננה רפובליקת בננות, ואת הטענה הזאת צריך להעלות במסגרת בקשת פסלות ולא באמצעות דיל סודי עם המועמד לנשיא.
כלי התקשורת סיקרו בהרחבה רבה את פרשת אורנשטיין-נוה כאמור, ואף ידעו לדווח כי השניים צפויים להיחקר באזהרה. מרגע שעוכבו לחקירה הם הפכו ל"נשיא בית משפט מחוזי בדימוס ועורך דין". זו דוגמה קטנה ומשעשעת לחוקים מיושנים שאף אחד לא נוגע בהם ולא מעדכן אותם כבר עשרות שנים, וזה כבר הרבה הרבה פחות משעשע.
לתגובות: gravishai@gmail.com
***