הבחירות לרבנות הראשית צפויות להתקיים בתוך שבועות ספורים. אם לא יקרה אירוע חריג, צפוי שייבחרו שני רבנים חרדים.
אבל בדרך, גם אחרוני הרבנים - שלהבדיל מהחרדים נותרה בהם אמונה כלשהו במוסד הזה - רבני הציונות הדתית ועסקניה, בוחרים בפוליטיקה קטנה שתזהם עוד יותר את המוסד המוכתם ממילא הזה.
הציבור צופה, ונחרד. רק בחירתו של הרב כהנא לתפקיד הרב הראשי יכולה להציל את הרבנות הן בעיני הרחב הציבור והן מחרדיזציה ומפוליטיזציה מוחלטת.
מוסד הרבנות הראשית, ובראשו הרבנים הראשיים לא מענין כמעט אף אחד. החרדים רואים בו מפעל ג'ובים למקורבים ומעמידים בראשו רבנים ראשיים בשיטת אבא מביא בן. בשאר הזמן הם בזים למוסד, לפועלו ולרבניו שאינם חרדים. החילונים רואים בו מוסד מנוול ומושחת שיותר מכל ראוי לסגור אותו לאלתר ורק 5% מהם נותנים בו אמון. אם היה דומה שהמוסד נמצא בשפל, בא הרב הראשי הספרדי ובשורת התבטאויות מקוממות, הביא לעוד ביקורת על המוסד לצד תועפות של חילול השם.
הקהילה היחידה בישראל שנותנת אמון כלשהו ברבנות-הראשית ורואה בו מוסד בעל ערך ומוצדק היא הציונות הדתית. כמי שרואים עצמם הולכים בין השאר בדרכו של הרב קוק מייסד הרבנות הראשית, וסבורים שלמוסד יהודי ממלכתי יש ערך, רבים מבני הציונות הדתית ממשיכים לראות ברבנות הראשית מוסד שיש הצדקה לקיומו.
למרות זאת, לאורך שנים ארוכות, נבחרים לתפקיד רבנים-ראשיים רק רבנים חרדים. מאחר והבחירה מופקדת בידי גוף פוליטי ביסודו, בכל בחירות החרדים מצליחים להתאחד מאחורי מועמד מוסכם, בעוד הציונות הדתית כושלת בכך.
לפני שנה היה דומה שיש תקווה לשינוי. בקול תרועה, הוקמה וועדה בראשות הרב יעקב אריאל שמנתה 40 רבנים המייצגים את הזרמים השונים בציונות הדתית. לאחר קביעת סדרי העבודה שלה, פגשה הוועדה בשורה של רבנים מבני הציונות הדתית שהיו נכונים להתמודד על תפקיד הרב הראשי לישראל. לאחר עבודה קפדנית ודיונים משמעותיים בחרה הוועדה את אב בין הדין, הרב מאיר כהנא כמועמד הציונות הדתית לתפקיד. בחירה מצוינת שזכתה לשבחים רבים.
אלא שככל שהתקרב מועד הבחירות, החלו להישמע בציבור הדתי לאומי עוד ועוד קולות, בעיקר של רבנים מהמחנה החרדי-לאומי שביקשו לאתגר את הבחירה ברב כהנא. במקום ללכת מעיר לעיר ולשכנע במועמדותו של מי שנבחר כמועמד, רבנים שונים, ביניהם כאלו שהיו חברים בוועדה, החלו לפעול להצעת מועמדים אחרים.
הדברים הגיעו לידי כך שהרב אריאל, "החזיר את המנדט" של הוועדה לפוליטיקאים. במכתב נוגה ובטון פגוע, הוא מצר מרות על כך שלמרות שהוועדה פעלה ברצינות ובניקיון כפיים, על דעת כל רבנים מכל קצווי הציונות הדתית, קמו רבים שמערערים על בחירתה.
התוצאה של כל זה היא חילול שמים גדול, ביזוי רבנים ובעיקר אובדן הסיכוי לקומם מעט את קרנה של הרבנות הראשית.
הרב מאיר כהנא, שנבחר כמועמד הציונות הדתית הוא כל מה שהרבנות הראשית צריכה היום. במקום רבנים שיטיפו לעזיבת הארץ אם יצטרכו להתגייס, רב שהוא סא"ל במיל. במקום רבנים חרדים קיצוניים שממלכתיות, מדינת ישראל והציונות מהם והלאה, רב מתון בדיבורו ואורחותיו שהמדינה וערכי הציונות הדתית הם נר לרגליו. במקום דמויות מפלגות ומסכסכות, ובעבר, למרבה הצער גם מושחתות, רב שיכול לדבר אל כלל הישראלים, ולהשיב לרבנות קצת מכבודה.
מעבר לכך, גם הדינמיקה הרבנית שנגלית לנגד עיננו מביאה חילול השם גדול. כיצד ייתכן שאחרי שרבים ובכירים מבין רבני הציונות הדתית הביעו את דעתם בעד מועמד לאחר תהליך בחירה קפדני, החלטתם נרמסת על ידי אחרים? איך נראה הדבר בעיני הנוער או בעיני חילונים שמתבוננים בתהליך העקום הזה מהצד?
גורל הרבנות הראשית, במובן המהותי והעמוק של היכולת להיות גוף רלבנטי ומקדש שם שמים מוטל על הכף. אם ייבחרו שוב שני רבנים חרדים האדישים לצבא, למדינה ולארץ כמו גם לרוב הציבור הישראלי, היא נדונה לאבדון. אולי היא תמשיך להעסיק רבנים ולשכור משרדים בירושלים, אבל החזון שהביא את הרב קוק להקים אותה, ישחק עד ללא יכולת לקוממו. רק בחירתו של הרב כהנא תוכל אולי, להציל את הרבנות הראשית מאובדנה.
ד"ר שוקי פרידמן הוא סגן נשיא המכון למדיניות העם היהודי ומרצה למשפטים במרכז האקדמי 'פרס'