כניסת כוחותינו לציר פילדלפי לפני כ-3 שבועות
כניסת כוחותינו לציר פילדלפי לפני כ-3 שבועותצילום: סמח"ט 401 סא"ל שלום אייזנר

1

במשך שבועות ארוכים הטיל ממשל ביידן את כל כובד משקלו כדי למנוע את כניסת כוחות צה"ל לרפיח. התירוץ העיקרי להתנגדותו העזה והבוטה היה דאגה הומניטרית לכמיליון פליטים שנמלטו מאזורי הקרבות בצפון הרצועה ובמרכזה ומצאו מקלט בעיר הדרומית ביותר. מאחורי מסך הנימוקים ההומניטרי מסתתר כנראה גם החשש האמריקני שמא ישראל תכריע את חמאס באמצעים צבאיים בלבד, ולא תזדקק לפתרון המדיני שמנסים אנשי ביידן לתפור ליום שאחרי, בדמות חבילה שכוללת הסכם עם סעודיה והחזרת עזה לשלטון הרשות הפלשתינית. אל מול הטענה הישראלית שבכוונתנו להזיז את הפליטים לאזור בטוח מחוץ לתחומי רפיח, ביידן ואנשיו טענו שהעברה כזאת תימשך מספר חודשים, ולא שבועות ספורים כפי שטענה ישראל. בפועל, התחזיות האופטימיות התגלו כפסימיות לעומת המציאות; כוחותינו רק פתחו בכיבוש רפיח וציר פילדלפי, ובתוך כשבועיים האוכלוסייה הבלתי לוחמת נדדה ורפיח התרוקנה. מי שמצפה לבקשת סליחה מצד ידידינו האמריקנים, שכבר החלו להפעיל עלינו אמברגו נשק, יכול להמשיך לצפות.

שכנתנו מצרים הביעה גם היא התנגדות עזה לכיבוש רפיח על ידי צה"ל. הצידוק הרשמי לכך היה החשש המצרי מפני הצפתה בעשרות ומאות אלפי פליטים שיחצו את הגבול ויעברו לשטחה. בינתיים זה לא קורה, ומי שחוצה את הגבול דרומה הם רק עזתים ששפר גורלם ומסוגלים לשלם למצרים אלפי דולרים בעד זכות הכניסה. גם לא ברור מדוע מדינה שאוכלוסייתה מונה כ־114 מיליון נפש אינה יכולה לקלוט כמה מאות אלפי פליטים עזתים.

באופן כללי מצרים נוקטת יחס עוין כלפי ישראל, פועלת ומצביעה נגדה בפורומים בין־לאומיים, ולא כל כך מעוניינת בהצלחתה ובניצחונה. אבל מתחת לפני הקרקע מסתתרות ככל הנראה סיבות נוספות. די ברור שעשרות מנהרות ההברחה שנחפרו מתחת לציר פילדלפי המפריד בין רפיח למצרים פעלו בידיעת המצרים, תוך שיתוף פעולה או לכל הפחות העלמת עין מצידם. חלק משמעותי מהכמות העצומה של הנשק ואמצעי הלחימה, אלה שנתפסו בידי חיילינו ואלה שעדיין מוחזקים בידי מחבלי חמאס או מוסלקים במקומות מסתור, הגיעו אל הרצועה דרך מצרים. השתלטות של צה"ל על ציר פילדלפי צפויה להביא לחשיפת המעורבות המצרית בהברחת הנשק לעזה במלוא היקפה וכיעורה. האם כשזה יקרה מצרים תתנצל, תיקח אחריות? הצחקתם את א־סיסי.

2

גם בתוכנו נשמעו לא מעט קולות נגד הכניסה לרפיח. היו מי שטענו שממילא הפסדנו במלחמה כבר ביום הראשון ולכן אין טעם לשלם בחיי חיילינו ולספוג סנקציות בין־לאומיות, אלא יש לחתור לעסקת חילופין ולסיום המלחמה. היו מי שניסו להפחיד אותנו בדיבורים על המלכודות שהכין לנו האויב בשבעת חודשי ההתבצרות שאפשרנו לו ברפיח. הדרישה למצות כל סיכוי לשחרור חטופים במסגרת עסקת כניעה מסוכנת - דרישה שזוכה לביטוי רב־עוצמה בתקשורת, בכיכרות וברחובות, ושגנץ ואיזנקוט מובילים בתוך קבינט המלחמה - גם היא הייתה בין הגורמים שהביאו לחודשים ארוכים של דשדוש וחוסר התקדמות בלחימה. לקח לנו הרבה יותר מדי זמן להבין שההשתהות הזאת רק גורמת לצורר סינוואר לטפס גבוה יותר ויותר על העץ, להגביר את חוצפתו ולהקצין את דרישותיו. במקום להבין שבלי לחץ צבאי עוצמתי לא תהיה עסקת שחרור חטופים במחיר סביר, אפשרנו לחמאס להתבצר בסרבנותו ולמרוח את הזמן.

אל מול כל הנימוקים והתירוצים, הצורך בכיבוש רפיח היה כל העת ברור ופשוט. ראשית, משום שעלינו להכות בחמאס ולשבור את כוחו הצבאי, ולכן לא ייתכן שיישארו ברפיח ארבעה גדודים שלא טופלו. שנית, משום שבמסגרת החתירה לפירוז הרצועה מנשק עלינו לתפוס ולהשמיד אמצעי ייצור ואמצעי לחימה בכל מקום בעזה, כולל ברפיח. הרקטות שנורו השבוע מרפיח למרכז הארץ מלמדות שבלי לכבוש את רפיח לא נוכל להסיר לחלוטין את האיום הרקטי. סיבה נוספת היא הצורך להתחקות אחר עקבותיהם של חטופינו כדי לשחררם, אחרי ראשי חמאס כדי לחסלם, ואחרי חומר מודיעיני שעשוי לסייע בשתי משימות מרכזיות אלו. והסיבה האחרונה, ואולי החשובה מכולן, היא הצורך לתפוס, לחקור ולהרוס את מנהרות ההברחה שמתחת לציר פילדלפי, שדרכן מן הסתם המשיכו לזרום נשק ותחמושת ששימשו את מחבלי חמאס לאורך כל שבעת חודשי המלחמה.

3

המערכה בעזה נמשכת זמן רב מדי. מלכתחילה קברניטי המלחמה, המדיניים והצבאיים, התנהלו במוצהר כאילו עומד לרשותם כל הזמן שבעולם, והודיעו מראש שהלחימה תימשך חודשים ארוכים, אפילו שנים. אז נכון שיש צורך באורך רוח, אבל עדיין יש לצפות ולדרוש ממובילי המערכה ללחוץ על הגז ולחתור לכל הפחות לסיום השלב הראשון של הלחימה העוצמתית בכל רצועת עזה.

הזמן שעומד לרשותנו אינו בלתי מוגבל. את המחיר המדיני בתחום היחסים הבין־לאומיים של ישראל ובתחום המשפט הבין־לאומי בהאג אנחנו מרגישים היטב. התמשכות הלחימה מוציאה החוצה את יצר הפלגנות, הניגוח והפוליטיקה הקטנונית, שאולי מעולם לא נעלם לחלוטין, אבל נדחק לשוליים בחודשים הראשונים שלאחר הטבח הנורא. גם העול הכלכלי הולך ונעשה כבד, ואפילו משאבי רוח הלחימה של חיילי הסדיר והמילואים המופלאים שלנו – לא בטוח שהם אין־סופיים. המצב בגבול לבנון קטסטרופלי, ככל הנראה לא יהיה מנוס מתמרון מלחמתי עמוק גם שם, ויש לחתור במהירות למצב שבו נוכל להעביר חלק משמעותי מכוחותינו בעזה אל הצפון.

צה"ל עושה חיל ברפיח, כובש עוד אזור ועוד שכונה, וגם ההשתלטות הקריטית על ציר פילדלפי מערבה בכיוון הים הושלמה למעשה. את התנופה הזאת אסור לעצור שוב. בקרוב ימלאו שמונה חודשים לטבח ביישובי העוטף שהביא לפרוץ המלחמה. הגיע הזמן להפסיק לדשדש ולהתמהמה, להשלים את ההשתלטות על כל שטח הרצועה ולפרק את כוחו הצבאי והשלטוני של חמאס. וכפי שכבר הוסבר כאן בעבר, כדי למלא את הוואקום שמאפשר לשלטון החמאס לשרוד, הכרחי להקים ממשל צבאי ישראלי שייקח לידיו בשלב הנוכחי את ניהול חלוקת האספקה ההומניטרית וימנע מחמאס להשתלט עליה ולשלוט באוכלוסייה באמצעותה. כשכל זה יקרה, נוכל לדבר על "ניצחון מוחלט". כל הדיבורים על גורמים אחרים שיעשו בעבורנו את העבודה הזאת מנותקים מהמציאות ולא יעבדו. רק אחרי תקופה של ממשל צבאי שבמהלכה החמאס יתפורר ויחדל להיות גורם משמעותי ברצועה, יהיה אפשר לחשוב על כל מיני חלופות.

4

המהלך החיוני כל כך של תמרון ברפיח והשתלטות על ציר פילדלפי לא היה יוצא לדרך ללא המנהיגות הנחושה של ראש הממשלה נתניהו. הוא אינו נקי מאחריות להשתהות הממושכת עד שהמבצע יצא אל הפועל, אבל ייאמר לזכותו שלאורך כל הדרך הוא התעקש להציב את התמרון ברפיח ובפילדלפי כיעד שאין לוותר עליו. הופעלו עליו לחצים מכל הצדדים – האמריקנים, המצרים, בית הדין בהאג, הצמרת הביטחונית בהווה ובעבר, ועמיתים ויריבים פוליטיים בממשלה ומחוצה לה. כולם דרשו להימנע מפעולה ברפיח, אבל נתניהו חזר ואמר שבלי פעולה ברפיח לא יושגו יעדי המלחמה, ולכן היא תתבצע. הוא לא נבהל מהאיומים הרבים מכל הכיוונים וגילה יכולת עמידה. סייע לו בכך הלחץ הנגדי שהפעילו סיעות הציונות הדתית ועוצמה יהודית, שדרשו בתוקף לצאת למערכה ולהשלים את המלאכה. גם אם בשמאל הגזימו כשטענו שנתניהו פועל לפי תכתיבי סמוטריץ' ובן גביר, עדיין ברור למדי שללחצים שהם הפעילו הייתה השפעה רבה שסייעה לנטרל את הלחצים הנגדיים.

5

בכל עת ובכל שעה, ובמיוחד בימים הקשים והרגישים הללו, אנחנו זקוקים כל כך לרחמי שמיים, לסייעתא דשמיא. אז גם את הטור הזה נסיים בתפילה לשלומם ולהצלחתם של חיילי צה"ל. הקדוש ברוך הוא ישמור ויציל את חיילינו מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה, ישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם, ידבר שונאינו תחתיהם, ויעטרם בכתר ישועה ובעטרת ניצחון.

לתגובות: eshilo777@gmail.com

***