מורנו הרב שמחה זצ"ל כשמו כן הוא היה מלא בשמחה ובחיות. מלא בעוז של קדושה ובנחת כלפי הסובבים. עדינו העצני.
בהיותי נער באחת השבתות כשהתפללתי בסמוך לרב שמחה ראיתי שלאורך כל התפילה הוא לא מוצא מנוח. באותו בית כנסת המתפללים הרבו לדבר. הרב שמחה לגעור בהם לא היה מסוגל כי לא כך הייתה דרכו. מאידך, פטור בלא כלום אי אפשר.
הרב שמחה ביקש ממני ללכת ולהביא לו סידור "תפילת כל פה" וביקש שאפתח ב"מי שבירך" שחיבר בעל התוספות יו"ט. מיד בסיום קריאת התורה עצר הרב את התפילה והתחיל לספר למתפללים את סיפורו של בעל התוספות יו"ט – ר' יום טוב ליפמן שלאחר פרעות ת"ח ת"ט עשה תענית חלום כדי לשאול מה הסיבה לגזרות הנוראות. מהשמים הודיעו לו שזה בגלל שהציבור מדבר בזמן התפילה. בעקבות זה הוא חיבר את ה"מי שברך" למי שלא מדבר בתפילה.
בסיום הסיפור קבע הרב שמחה מהשבת הזו ואילך בבית הכנסת הזה יוסיפו לברך את אלה שלא מדברים בשעת התפילה.
הקהל הבין היטב את דבריו של הרב שמחה. והדברים נכנסו ללבבות. בעדינות ובנעימות.
כך היה רבנו מאיר פנים בחביבות גדולה ובלא ויתור על קוצו של יוד.
כשחזרנו לרחובות, לכהן ברבנות בקהילת קרית משה בעיר, הייתי מרבה להתייעץ איתו בענייני השכונה. באחת הפעמים כשהגעתי אליו להתייעץ בעניין מרכזי, אמר לי הרב שמחה בנחרצות, התפקיד שלך כרב זה לפעול בכל כוחך שהמשפחות ישמרו על טהרת המשפחה.
מהי העצה שאלתי את הרב, והוא ענה לי: "דבר אל ליבם", זה הסוד המרכזי, וכמו שהוא היה עושה בהנהגותיו האישיות, כך ציפה מרבנים אחרים. הרב שמחה היה מוצא את דרכו אל ליבו של האחר בדבריו ובמאור הפנים.
מאותו יום בכל שבוע כשהגעתי אליו למשרדי הרבנות והתייעצתי איתו בענייני הלכה שהיו מגיעים אליי. היה שואל: "איזה עוד משפחות שומרות על הלכות טהרת המשפחה", הרב שמחה לא היה מסתפק רק בשאלה אלא היה מוסיף ומבקש ממני רשימה של שמות משפחה. היה לו כל כך אכפת מכל משפחה ומשפחה, מכל אחד ואחד.
ימים נוראים בקרבת מורינו הרב שמחה היו לפלא, זכינו לראות כיצד היה מתפלל מדם ליבו כמונה מעות, במתינות וברגש מיוחד את התפילות.
אמת מה נהדר היה מראהו שהיה מגיע לעבודת הכהן הגדול בתפילת יום הכיפורים. כנער הייתי חש כאילו ברגעים אלו עומד הרב שמחה הכהן בבגדי לבן ועורך את עבודתו ככהן גדול בבית המקדש. הכל היה כל כך מוחשי.
את בגדי הלבן שלו היה מוציא בפרהסיה גם בהקפות שניות בשמחת התורה. כשהיה שואג מפיו "מפי אל מפי אל יבורך כל ישראל".
אהבתו לעם ישראל הייתה כאהרן רודף שלום ומקרבן לתורה. אהבה כאב לבנים הסמוכים על שולחנו. רבנו האהוב לימד אותנו אהבת ישראל ללא סייג וללא תנאי. יהי רצון שנלך לאורו ובדרכו. להאהיב שם שמים, בקדושה ובמאור פנים.
הכותב הוא הרב אבי שיש ראש ישיבת אמית ברוכין ורב קהילת משכן ישראל קרית משה, רחובות