מבלי ששמנו לב, על רקע קריסת הקונספציה הקודמת בשמחת תורה ש'החמאס מורתע' ו'סינוואר מחפש רק את שיקום הרצועה', צומחת לה קונספציה חדשה, לא פחות מסוכנת מקודמתה, שמהודהדת בידי כל הפרשנים בתקשורת – מצד שמאל כמובן – ושל הפוליטיקאים מאותו צד: אין דרך לנצח צבאית את החמאס.
על פי הקונספציה רק מסירת הרצועה לשליטת הרשות הפלשתינית היא תבוסת החמאס. תמונת הניצחון של ישראל, לשיטתם, תהיה הגעתו של אבו מאזן לעזה בראש כוחותיו, הכוחות הפלשתינים.
ויש להם גם הסבר מלומד: החמאס הרי רוצה לשלוט. היעד העיקרי שלו הוא שימור שלטונו ברצועה. ברגע שאבו מאזן יקבל את המושכות, החמאס יבין שאיבד את המטרה הכי חשובה שלו, השלטון ברצועה – וזו תהיה תבוסתו הסופית.
נניח לרגע לסתירה הפנימית בין הדרישה להגיע לעסקה לשחרור כל החטופים לפי תנאי החמאס, שפירושם הישרדות של שלטון החמאס לאורך ימים, לבין הדרישה להעביר את רצועת עזה לשלטון הרשות הפלשתינית. זה לא הולך ביחד. אם יש עסקה – אין שלטון רש"פ. אם אתם רוצים שלטון של הרש"פ – חייבים לוותר על עסקה עם החמאס.
אבל זאת הבעיה הקטנה, רבותי וחברי מהשמאל. הבעיה עיקרית היא, שאתם שוב בונים קונספציה שגויה מהיסוד, מבוססת על מאוויי לב תלושים מכל מציאות. מסירת הרצועה לשלטון הרש"פ, היא ממש ממש לא 'מכה' לחמאס. מסירת הרצועה לשליטת אבו מאזן לא מטרידה את החמאס כהוא זה. היא לכל היותר מכשול קטנצ'יק ממש לא משמעותי בדרכו של החמאס לשרוד כשליט הבלעדי של הרצועה. יש לו כבר תוכניות מסודרות, מן הסתם, איך להעיף את הרשות הפלשתינית ולהשתלט על הרצועה בדיוק כמו שנעשה לפני 17 שנה, בחודש סיוון תשס"ז, יוני 2007.
הבה ניזכר בהיסטוריה: החל מתחילת חודש יוני 2007, החלה בהדרגה לדעוך ההסלמה בין חמאס לישראל, אחרי עוד סבב תורני של ירי עשרות רקטות ליישובי העוטף. במקביל חלה הסלמה בעימותים הפנימיים בין פתח' לחמאס ברצועת עזה. שתי התנועות, להזכיר, היו שותפות באותה עת לממשלה אחת בראשות איש החמאס איסמעיל הנייה.
ההתחלה היתה ברפיח, וההמשך בעיר עזה. בכ"ה בסיוון תשס"ז, 11 ביוני 2007, הסתיימו הקרבות בין פתח' לחמאס ב-18 הרוגים. ראש הממשלה מטעם חמאס, איסמאעיל הנייה ניצל מניסיון התנקשות. למחרת, ב-12 ביוני הציב חמאס אולטימטום לכלל פעילי מנגנוני הביטחון, למסור את נשקם ולפנות את המטות המשמשים אותם.
הקרבות בין שני הארגונים נמשכו, עד שבצהרי 14 ביוני כבש חמאס את מפקדת הביטחון המסכל, אחד ממעוזיו האחרונים של אבו מאזן וכוחות פתח' ברצועה, ואיים להוציא להורג בכירים בפתח'. עד הערב השתלט חמאס על רוב רצועת עזה, על ציר פילדלפי, ועל חלק ניכר ממפקדות מנגנוני הביטחון הפלשתינים, כולל 'תל אל-אהווה' של המודיעין המסכל ו'הספינה' של המודיעין הכללי. ב-15 ביוני השתלט חמאס גם על ציר פילדלפי ועל מעבר רפיח. ב-16 ביוני בזזו עשרות פלשתינים תומכי חמאס את ביתו של יאסר ערפאת ואת צידו הפלשתיני של מעבר ארז. 15 אלף אנשי חמאס ניצחו 60 אלף אנשי פתח'.
רק פתאים יאמינו שההיסטוריה לא תחזור על עצמה, אחרי נסיגה ישראלית והשלטת אבו מאזן על הרצועה. בפעם הקודמת, זה קרה שנתיים אחרי הנסיגה הישראלית. הפעם החמאס יעשה זאת הרבה יותר מהר.
יש רק גורם אחד שעלול להפריע לו במימוש התוכנית הזו: צה"ל. תנאי הכרחי להשתלטות מחודשת של החמאס על הרצועה הוא הסתלקות מוחלטת של צה"ל מכל חבל עזה. תנאי הכרחי למנוע את זה הוא שליטה ביטחונית ישראלית בלעדית בכל רחבי חבל עזה. במצב כזה, ורק במצב כזה, יש מקום לדיונים מעמיקים מי יהיה הגוף האזרחי שינהל את חיי היום-יום ברצועה אחרי סוף המלחמה.
(מתוך מדור 'חמוש במקלדת' שיתפרסם השבת בשבועון הציונות הדתית 'מצב הרוח')