פירוק האחדות באמצע הקרבות? השתגענו? אחד הדברים הכי מתסכלים לעיתים זה הפער בין הפוליטיקאים למציאות.
אני זוכר את השוק שחטפתי כשחזרתי אחרי 4 חודשים במילואים כאילו מדובר בפלנטות אחרות. הפער בין רעות הלוחמים ברחובות חאן יונס למסדרונות הכנסת היה בלתי נתפס, בין האש בעיניים והאמונה בצדקת הדרך, למאבקים והאינטריגות, רוח שנשבה בכולנו בשדה הקרב, התנפצה לה אל קרקע המציאות.
רק השבוע קברנו כמעט מידי יום לוחמים שלנו, אימהות מובילות את ילדיהם בדרכם האחרונה, הקריבו את היקר מכל עבורנו, עבור המדינה.
והם שם בעזה ובצפון ממשיכים להילחם מימין ומשמאל דתיים וחילונים, והמלחמה הזו עוד ארוכה, ואחינו ואחיותינו עדיין חטופים, חמאס עדיין חי ונושם, עשרות אלפי מפונים שנעקרו מביתם ומשגרת יומם.
ואלו רגעים שאתה מצפה מהמנהיגים להתעלות שניה מהשיקולים הקטנים. שלא תבינו לא נכון, אני לא מתכחש שהשיקולים קיימים, מימין ומשמאל, אצל כל אחד ואחת, ויש אכן מחלוקות כבדות משקל שאיני מקל בהם ראש, אבל יש רגעים שאתה כמו מתחנן: "רבאק תתעלו על עצמכם, מהשנאה לאיזה דמות ,מהריצה אחרי מנדטים, ממה יגידו הקיצוניים ברחובות, מההתעקשות של איזה יועץ אסטרטגי, תתעלו לגודל השעה" כדי להמשיך את המלחמה צריכים אחדות. נקודה.
צריכים להוביל אותה ביחד, מלחמה במי שטבחו ואנסו את אחינו ואחיותינו זה לא משימה של הימין או של מפלגה מסוימת, זה משימה של עם. למרות שיש מחלוקות חייבים לנשוך שפתיים ולהמשיך בביחד הזה.
אני לא מצליח להבין את האיומים האלה לפירוק השותפות והאחדות. מה ייתנו בחירות עכשיו? הרי מערכת בחירות כולנו יודעים - זה זמן קשה של מציאת השונה ופילוג ושיסוי.
כל מהלך במלחמה יקבל ביקורת בטענה שזה פוליטי, לא נצליח להוביל כלום קדימה, תכלס המלחמה תיעצר, החטופים יישארו תקועים, אנחנו נתעסק בקמפיינים של מודעות ומריבות ברחובות ובאולפני הטלוויזיה.
זה מה שחסר לנו עכשיו? ובכלל אם יהיו בחירות, איזו ממשלה יקימו אח"כ? שוב עם מנסור עבאס שבית המשפט קבע שמפלגתו תומכת טרור ושחברי מפלגתו אמרו שצה"ל עושה פשעי מלחמה בעזה? עם יאיר גולן שמעודד סרבנות ומרי אזרחי, שקורא לסגור את המכינה בעלי שעשרות מבוגריה נפלו בקרבות? הרי האופציה האחראית היחידה כדי לשמור על המדינה תהיה להקים ממשלה עם המחנה הלאומי.
נו, אז יהיה כמו עכשיו, אחדות. אז למה כל הסאגה המיותרת הזו? הגיע הזמן שאותם פוליטיקאים יפסיקו את השנאה והאינטריגות האישיות ויתעלו לטובת המדינה.
אני לא עוצם עיניים, יש המון מה לתקן, גם לנו. גם אנחנו טועים. יש פוליטיקאים שבאמת לא ראויים לתפקידם, שעסוקים בלהתעסק ברשימות של מקורבים, לצווח ללא הפסקה בכנסת או לצייץ כמו ילדים. יש פעמים שצריך לשמור על הפה יותר ולדייק את המעשה, ועדיין טובה האחדות וטובה הפשרה, וטובה העין הטובה.
למעננו, למען המדינה.
יהודה ולד הוא מנכ"ל מפלגת הציונות הדתית