אם המלחמה בעזה אכן תסתיים בקרוב, כפי שראשי הממשל האמריקאי דוחפים ורוצים כמעט מיומה הראשון, אל תתפלאו אם נתבשר בקרוב על מועמדותם של הנשיא ביידן ומזכיר המדינה בלינקן לפרס נובל לשלום.
תלוי, כמובן, אם יחיא סינוואר ומוחמד דף יגישו את ההמלצות עליהם, כפי שראוי שיעשו. אחרי הכל, לא הרבה מנהיגים בעולם עשו עבורם כל כך הרבה ואף דאגו אישית כי הם יישארו בשלטון לאחר אחת ממתקפות הטרור הרצחניות שידע העולם המודרני.
הרבה מאוד אנשים בישראל, גם אזרחים אך בעיקר המגישים והפרשנים באולפני הטלוויזיה השונים, עמדו נפעמים מול נאומו המרגש של הנשיא ביידן בתחילת המלחמה עם אותו Don’t! מפורסם. הרשו לי להתרגש מעט פחות מנאומו של מנהיג (עדיין?) העולם החופשי. היחידים שככל הנראה לקחו ממש ברצינות את נאומו התקיף של ביידן היו יחיא סינוואר וחסן נסראללה, ומאז אותו נאום הם אכן Don’t!. או באנגלית – They don’t stop bombing us, Mr President!.
למען הסר ספק, כולנו רוצים את החטופים בבית, ומהר ככל האפשר. כולנו מצפים בכליון עיניים לראות את יקיריהם ויקירינו מתאחדים עם משפחותיהם. אך האם האדונים הנכבדים ביידן ובלינקן מסוגלים להבטיח לנו כי אם סינוואר, דף ושאר בני המוות של החמאס נותרים בתפקידם וממשיכים לשלוט ברצועת עזה, מתקפת 7 באוקטובר לעולם לא תחזור על עצמה?
האם ביידן ובלינקן בטוחים לחלוטין כי סינוואר ודף לא יבנו מחדש את כוחו הצבאי של החמאס, רגע אחרי שיצאו מהמנהרה בה הם מסתתרים כאשר הם מסמנים בידיהם את תנועת הניצחון?
ובכלל, האם אחרי פיגועי ה-11 בספטמבר 2001 היו ראשי הממשל האמריקאי שוקלים לסיים את המרדף אחר ראשי אל קאעידה כאשר בן לאדן עדיין נותר מנהיג הארגון, אסירי אל קאעידה משוחררים בהמוניהם מהכלא האמריקאי, ומסתמכים רק על הבטחות מצד קטאר כי בן לאדן לא יבצע פיגוע דומה בעתיד? התשובה ברורה.
תוכניתם של ראשי הממשל בארה"ב, יחד עם מנהיגי מדינות באירופה, להביא לסיום המלחמה בזמן המיידי גורמת להתרגשות שיא ותמיכה כמעט מוחלטת באולפני הטלוויזיה השונים בישראל.
יש רק שאלה אחת שאף עיתונאי ישראלי לא טרח לשאול את אותם מנהיגי אירופה: "האם בסיום מלחמת העולם השנייה, הייתם מוכנים כי היטלר יישאר בתפקידו כמנהיג גרמניה, הצבא הנאצי ישתקם בעזרת סכומי כסף אדירים שאתם תזרימו אליו, ויתייצב שוב לצד הגבולות שלכם?".
גם כאן התשובה ברורה. אך כאשר מדובר בחיי יהודים, המוסר הכפול והצביעות זועקים לשמיים. אף עיתונאי ישראלי שדואג בכל הזדמנות להוציא את דיבתה של הארץ רעה בפני התקשורת הזרה, ולצערנו יש לא מעט כאלו, לא טרח לשאול את ביידן ובלינקן "כמה חיי חפים מפשע גבו המלחמות שניהלה ארה"ב לאורך ההיסטוריה? מדוע אתם מטילים סטנדרט שונה על ישראל?". אפשר גם לשאול אותם "מדוע לא הענקתם סיוע הומניטרי לאנשי אל קאעידה או דאעש?". אך הגמל, כידוע, אינו מביט אף פעם בדבשתו.
אני איש ימין. מעולם לא הסתרתי או התביישתי בדעתי. זו בדיוק גם הסיבה שמעולם לא הצבעתי או אעניק את קולי לבנימין נתניהו, שהוא, במקרה הטוב, איש מרכז פרגמטי. אני מכיר אישית חלק ממשפחות החטופים ולצערי גם חלק ממשפחות הנרצחים. ליבי יוצא אליהן, כמו כל אדם אחר במדינת ישראל. אך יש רגעים בהם אומה, ובעיקר מנהיגיה, צריכים להחליט האם הם זוקפים את קומתם ואת כבודם, ואומרים "עד כאן!".
עם כל הכבוד לנשיא ביידן ומזכיר המדינה בלינקן, ועם ההערכה הרבה גם לתמיכתם בישראל (ואין כאן גרם של ציניות), ראש הממשלה נתניהו צריך לומר להם "המלחמה הזו תסתיים רק עם חיסולם של ראשי החמאס וחיסול כוחו הצבאי והמדיני של החמאס". האם זה יקרה? אני מניח שבסתר ליבנו, כולנו יודעים את התשובה.