
בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה הולכת ומתגברת של מרצים באקדמיה המשתמשים במקום עבודתם ובמעמדם כדי להפיץ את דעותיהם הפוליטיות על המתרחש בארץ, ביטחונית ופוליטית.
דבר זה גורר אחריו תגובות תמוהות ועושה דווקא את ההפך- פוגע במעמד המוסד ובמוניטין שלו, מאחר ואותו מוסד אקדמי הופך למזוהה עם אידיאולוגיה מסויימת
תופעה זו גוברת בשנים האחרונות ואף החריפה לאור המלחמה ברצועה, במוסדות אקדמיים שונים, בעיקר בארה"ב ואף בארץ, בהם אותם מרצים האמונים על השכלה ומחקר אקדמי, מוסיפים פרטי מידע ובעיקר דעות, אשר אינן חלק מציר הלמידה ופעמים רבות גם אינן נכונות.
אנו נמצאים במדינה חופשית ובה לכל אדם מותר להחזיק בדעה משל עצמו, אך כשאותו אדם הוא גם מרצה באוניברסיטה או במכללה ומשתף את תלמידיו בדעותיו - מתחילה הבעיה.
בתאריך ה-7.10 פתח החמאס במתקפת פתע הרסנית ורצחנית אשר גררה גיוס המונים- אלפי מילואימניקים אשר חלקם הגדול הגן ועדיין מגן, במשך תקופה ארוכה על אותם מרצים המשתפים בדעותיהם כנגד הפעולות הצבאיות אותן מבצע צה"ל במטרה לשמור על האזרחים ושגרת החיים במדינת ישראל. במרץ 24' פורסמה עצומה עליה חתומים מרצים רבים מארה"ב, אירופה ואף ישראל. בעצומה זו נכתב כי על ארה"ב לעצור את משלוחי הנשק והמימון לישראל בטענה כי ישראל מבצעת לכאורה רצח עם באזרחי עזה. כאמור מספר רב של מרצים אשר חתמו על עצומה זו מאוניברסיטאות שונות ברחבי העולם ומתוכם גם מספר לא מבוטל של מרצים מאוניברסיטאות שונות בארץ כאשר שישה מהם מרצים באוניברסיטת בן- גוריון.
עם התגברות תופעה זו החלה תופעה נוספת שצריכה להדאיג את כולנו - האנטישמיות הגוברת באירופה ובארה"ב. אירועים עליהם לומדים בתיכון שהתרחשו ערב מלחמת העולם השנייה והשואה, לפתע מתרחשים שוב: מניעת כניסה של סטודנטים ואנשי סגל יהודים לקמפוסים שונים בארה"ב, שריפת חנויות של יהודים, התנכלות ואלימות פיזית כלפי יהודים ומחאות בלתי פוסקות כנגד היהודים בכלל וכנגד אזרחי מדינת ישראל בפרט לנוכח מלחמת "חרבות ברזל".
בארץ, סוגיית המרצים הסוררים במלחמה החלה עם פרופסור נדירה שלהוב- קיבורקיאן- מרצה בכירה לקרימינולוגיה ועבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית. קיבורקיאן הייתה בין הראשונים שחתמה על העצומה והתפרסמה ראשונה בערוצים השונים. נשיא ורקטור האוניברסיטה העברית בירושלים שלחו יחדיו מכתב לקיבורקיאן בו נכתב כי דבריה הינם דברי הסתה ואף קראו לה להתפטר מתפקידה אך לא ננקטו כלפיה סנקציות כלל.
על אותה עצומה שחתומה קיבורקיאן חתומים גם עוד קרוב ל- 70 מרצים ומרצות שונים מאוניברסיטאות ומכללות בארץ. נכון לשנת תשפ"ג- 2023, קיימים 36,994 אנשי סגל ומרצים העובדים באקדמיה, מתוכם 70 מרצים ומרצות המשתכרים מאוניברסיטאות המקבלות מימון מהמדינה בה הם פוגעים ויתרה מזאת, גם פוגעים בסטודנטים שמשרתים בצבא ודואגים לביטחונם. אמנם אחוז שולי וכמות קטנה של מרצים ביחס לכמות הכוללת, אך העובדה שקיימת כמות וגם אם קטנה של מרצים שמרשים לעצמם להתנהג כך ולהשפיע במיוחד לנוכח המלחמה ברצועה, והרצון של מדינת ישראל להגן על עצמה ולמנוע פעולות טרור עתידיות, היא כשלעצמה נוראית בעיניי.
מרצים באוניברסיטאות ומכללות שונות מחזיקים בעמדת כוח משמעותית כלפי הסטודנטים במוסדות אלה בין אם הם מתכוונים לכך ובין אם לאו, אך רק מעטים משתמשים בכוחם- בשמם ובתואר שלהם למטרות המזיקות הן למוסד בו עובדים הן למדינה בה הם גרים. אוניברסיטאות הן מוסדות השכלה אקדמיים, לא זירות פוליטיות. תפקידם של המרצים הוא ללמד ולהעניק ידע, לא לקדם אג'נדה פוליטית ואף לא להשתמש בשמם ובתואר דוקטור או פרופסור לרעה. יתרה מזאת, אוניברסיטאות הן מוסדות אקדמיים בעלי מוניטין בין לאומי וכשמרצים משתמשים בפלטפורמה שלהם לקידום דעות קיצוניות או פוגעניות, הם פוגעים במוניטין האוניברסיטה ועלולים להרתיע סטודנטים ומרצים איכותיים מלהצטרף אליה ובכך פוגעים באופן ישיר ועקיף בשמם של האוניברסיטאות ובדירוגן האקדמי הבינלאומי.
מדינת ישראל היא מדינה חופשית, כל אדם רשאי להחזיק בדעה משל עצמו ואף לבטא את עצמו כאדם פרטי אך לא במסגרת עבודתו כאיש אקדמיה. כשהמרצים משתמשים בשמם לרעה ומנצלים את מעמדם ומקום עבודתם- הם פוגעים בסטודנטים אשר מגנים עליהם בגופם במשך יותר מחצי שנה, כאן נוצרת בעיה גדולה.
הבעיה גדלה עוד יותר כשהאוניברסיטה לא נוקטת בצעדים משמעותיים כנגד אותם מרצים. כאמור נגד קיבורקיאן לא ננקטו אי אלו סנקציות ונכון להיום ממשיכה לעבוד באוניברסיטה העברית. ד"ר ענת מטר, מרצה בכירה מאוניברסיטת תל אביב היא דוגמה נוספת להסתה ולכך שעל המרצים להפנים שהם דמויות ציבוריות ולא אנשים פרטיים. ד"ר מטר פרסמה בעמוד הפייסבוק שלה הספד למחבל וליד דקה שנפטר בכלא בתחילת חודש אפריל ובתגובה לכך, האוניברסיטה הוקיעה את דבריה. בנוסף לאוניברסיטה, משטרת ישראל החליטה לפתוח בחקירה בחשד לתמיכה בטרור.
אותם מרצים החתומים על העצומה משמשים כגיס חמישי, הם פוגעים במדינת ישראל כשזו נמצאת באחת מתקופותיה הקשות מזה 76 שנה. סטודנטים אשר התמודדו עם מחבלי החמאס בין אם פנים אל פנים ובין אם בעקיפין, פשטו את מדיהם והגיעו אל האוניברסיטה בכדי ללמוד, צריכים עתה להתמודד עם אויב אחר ואיתו מסתבר, לא פחות קשה להילחם. הפגיעה בסטודנטים היא פגיעה מורלית בשעת מלחמה, כזו שיוצרת דה- מורליזציה בקרב הסטודנטים המשרתים במילואים ונלחמים בכדי להגן על המדינה.
אוניברסיטה היא מקום של השכלה ומחקר ולא במה של תעמולה. תפקידם של המרצים הוא להעניק לסטודנטים כלים לחשיבה ביקורתית ולא הכתבת דעות אישיות. שימוש באקדמיה כפלטפורמה פוליטית פוגע באמינותה של מערכת ההשכלה האקדמית ומערער את האמון הציבורי והאקדמי באוניברסיטאות. סטודנטים צריכים ללמוד באווירה נקייה מדעות פוליטיות תוך חשיפה למגוון רחב של דעות, ללא חשש מהטיה פוליטית מצד המרצים.
אני סבור כי על האוניברסיטאות והמועצה להשכלה גבוהה לקבוע קוד התנהגות ברור המגדיר את גבולות חופש הביטוי של המרצים במסגרת עבודתם. קוד זה צריך לאסור על מרצים לקדם את דעותיהם הפוליטיות הן במסגרת השיעורים, הן מחוץ לאקדמיה תוך שימוש בכוחם ומעמדם כאנשי אקדמיה. במקרים של פעולות והתבטאויות כנגד מדינת ישראל או גוף המשרת אותה- דהיינו צה"ל, על האוניברסיטה לנקוט בצעדים משמעותיים כנגד אותם עובדים.
הכותב הוא חוקר בכיר בתנועת הביטחוניסטים