מכל החגים שחגגתי בילדותי, שבועות הוא הכי רחוק והכי שונה מהמציאות העכשווית שלי. אני לא חושבת שיש חג שמייצג יותר את הרוח הקיבוצית מאשר חג השבועות. בכל שנה היו הטרקטורים מבראים שטח גדול באחד השדות ומסדרים מסביבו ערמות ערמות של קש למעין אמפיתאטרון שבו חבילות הקש מהוות מושבים מדורגים, קומה אחר קומה. כמה אהבתי לטפס על ערמות הקש בזו אחר זו ולזכות לשבת במקום הכי שווה – בשורה האחרונה למעלה (אני קצת מתפלאת שהישיבה על הקש לא זכורה לי בתור משהו מציק או מגרד. אבל נראה לי שככה זה, לילדים יש דרך אחרת לחוות את העולם. במיוחד כשאני חושבת איך בכל תקופת ילדותי לא היו מזגנים בבתי הילדים). לכבוד החג המתקרב קלעו לכולנו זרים יפים של פרחים על הראש. סלסילות קטנות מולאו במיטב התוצרת של שדות הקיבוץ (או תנובה), ואנו הילדים עמדנו נפוחים מגאווה בשורה ארוכה, עלינו אל קדמת הבמה ושרנו בקול: "סלינו על כתפינו, ראשינו עטורים, מקצות הארץ באנו, הבאנו ביכורים".
מסביב למושבי הקש בנו החברים תערוכה של כל אחד מענפי הקיבוץ – הלול, הדיר, הרפת, הפלחה והמפעל. כל אחד הציג את ה"ביכורים" של השנה, עם נתונים, תמונות ומצגות שמדגימות מה הצליחו להשיג השנה. מעולם לא נאמרה מילה אחת על מעמד הר סיני. התורה לא הוזכרה בשום אופן בהקשר לחג הזה, שהיה שיאה של החקלאות הקיבוצית והציונות החילונית אשר העלתה על נס את עבודת השדה. אומנם הענף הרווחי האמיתי של הקיבוץ שבזכותו נותר קיים היה המפעל, בעוד שענפי החקלאות למיניהם הפסידו כסף. אך הפרט השולי הזה לא הפריע למנהלים שלהם להביט בזלזול מופגן בעבודת המפעל הכמעט עירונית - מילת גנאי חמורה בשפת הקיבוץ.
ילדה בעקבות סיר פלא
שנים חלפו, כיום בשבועות שלי אין טרקטורים, אין חבילות קש ואין סלסילות על הכתפיים. יש לימוד תורה לילה שלם, יש תהילים, וחיבור לדוד המלך והבעל שם טוב הקדוש. ורק עוגת הגבינה, אותה עוגה פשוטה ונפלאה, מלווה אותי מאז היותי ילדה – שהאף מוליך אותה לעבר התנור הקטן והמיושן שבו, בסיר פלא, נאפית עוגת הגבינה האגדית של אמי – ועד ליום הזה, עד לרגע שלי, שבו לפעמים עוגות גבינה קצת אחרות ממלאות את המטבח בריח נהדר. אבל עדיין, עוגה לעוגה הן נפגשות ומחברות אותי בקשר של אחדות אמיתית, קשר לעם הנפלא הזה, למשפחה היקרה שלי, ולתקווה שנזכה בקרוב ממש לעמוד שוב יחד, כאיש אחד בלב אחד.
עוגת קפה עם קרם מסקרפונה שוקולד לבן ושקדים
השילוב של העוגה הקלילה עם הקרם העשיר והקראנצ'יות של השקדים הופך אותה לאחת האהובות עלינו ביותר. גרסה קצת אחרת לעוגת הגבינה המסורתית, אבל אהובה ומופלאה לא פחות.
דרגת קושי:
קלה פלוס
זמן אפייה:
25 דקות
12-10 מנות
לעוגה:
4 ביצים
¾ כוס סוכר
כוס וחצי קמח
שקית אבקת אפייה
4 כפות אינסטנט פודינג וניל
שליש כוס שמן
כף גדושה של קפה נמס מומסת ברבע כוס מים רותחים
רבע כוס מים קרים
לקרם:
250 גרם שוקולד לבן חלבי או פרווה
גביע גבינת מסקרפונה 250 גרם
250 מ"ל שמנת מתוקה
50 גרם שקדים פרוסים
מכינים את העוגה: מחממים תנור לחום של 180 מעלות. משמנים תבנית עגולה בקוטר 20 סנטימטרים במעט שמן. שמים במיקסר את הביצים השלמות עם הסוכר ומקציפים במהירות הכי גבוהה במשך 8 דקות (לא פחות!). מכבים את המיקסר ומכניסים פנימה את הקמח, אבקת האפייה, אבקת הפודינג והשמן. ממיסים היטב את הקפה במים הרותחים ומוסיפים את יתרת המים הקרים לקבלת חצי כוס של נוזל קפה פושר. מדליקים את המיקסר על מהירות איטית, מעבדים דקה או שתיים ומתחילים להוסיף את הקפה בזרם דק, ממשיכים לעבד במהירות איטית עד שכל העוגה מתאחדת. מעבירים לתבנית ואופים 25 דקות, או עד שהעוגה נראית יציבה וקפיצית למגע. מוציאים ומצננים לחלוטין.
מכינים את הקרם: שמים את השוקולד הלבן, שבור לקוביות, בסיר קטן עם 100 מ"ל מהשמנת. מבשלים על אש נמוכה תוך כדי בחישה, רק עד לקבלת קרם גנאש. מסירים מהאש ומצננים לפחות שעתיים במקרר.
להרכבת העוגה: מעבירים למיקסר את הגנאש, מוסיפים את המסקרפונה וכל יתרת השמנת ומקציפים את הכול יחד עד לקבלת קרם תפוח ויציב.
במחבת יבשה ללא שמן קולים את פרוסות השקדים 3-2 דקות, תוך כדי ערבוב, עד שהן מזהיבות. מצננים.
פורסים את העוגה לשתי פרוסות. מורחים על החלק התחתון חצי מכמות המוס ומניחים עליו בעדינות את החצי העליון. מורחים את יתרת הקרם על החלק העליון. מפזרים את השקדים בצורה אחידה על הקרם, זורים מעט אבקת סוכר אם רוצים ושומרים במקרר עד להגשה.
לתגובות: avmyzlik@gmail.com
***